סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אז עכשיו אני מספיד לך כאן ומחר שם.

G-O-L-D​(שולט)
לפני 20 שנים • 20 באוק׳ 2004

אז עכשיו אני מספיד לך כאן ומחר שם.

G-O-L-D​(שולט) • 20 באוק׳ 2004
חבר שלי נפטר היום.
אחרי שנה של מלחמה בסרטן הדם, הוא לבסוף נכנע.
פטר, אחי שאני כל כך אוהב, סלח לי, אבל אני מודה לגוף שלך שסוף כל סוף קרס, כי אם לא הוא, היית אתה ממשיך להלחם כך גם עוד דור של יסורים.
נפש חזקה היתה לך, אולי הנפש החזקה ביותר שפגשתי עד היום.
כמה רחב היה המפרש שלך, כמה רוח הכיל, כמה יכולת, כמה תקווה, כמה חיות היתה בענייך, איזה לב גדול, איזה איש היית.
זה מצחיק הא' פטר? אני כותב לך באתר בדסמ מסריח כמו איזה עלוב שלא יודע לאן לתעל את המילים שלו.
פטר, אחי, כוס אמאק, כמה התפללתי שתלך כבר, כמה אני בוכה שהלכת.
כל הגוף כואב לי פטר, כל הגוף, יש בי בכי שלא פוסק.
כואבת לי הבטן מההתכווציות של הבכי, כואבות לי הידיים, הלחיים מעוותות, הגרון, העיניים שורפות וכל מה שאני רוצה זה לשכב כאן על הריצפה, לבהות בתקרה ולא לזוז.
פטר, כמה שאני אוהב אותך.
מחר יש לך הלוויה, מחר קוברים אותך, מחר אני בטוח שאני אצחק כשיורידו אותך לאדמה מרוב כל הסיטואציות שהיינו מעלים על הרגע הזה בציניות המופרעת והחולנית שלך.
אני בטוח שתמר תבוא, הבת זונה לא יכולה לחיות בלעדייך למרות שכל הזמן שיחקה אותה שכן.
אל תדאג, אם תרצה ותתן לי סימן אני מזיין אותה בשבילך זיון פרידה אחרון כי מגיע לה לסבול לכלבה הזאת.
פטר, כל כך כואב לי, פטר יא בן זונה אני מצטער שהכרתי אותך בכלל, אתה כמו הרואין. אחרייך כל חבר שיהיה לי יהיה דליל וטריוויאלי.
אני נזכר עכשיו בכל כך הרבה קטעים שהיינו עושים יחד.
בקטעים המטורפים שלך.
הרגעים שבהם היית מתעלה על עצמך בטירוף.
ברגעים שבהם הייתי מקנא בך על היכולות שלך לנצח את החיים עם הטירוף האין סופי שלך.
אני לא שוכח את הקטע ההוא שנכנסת למוסך וניגשת לדלפק של ההמתנה ואמרת לפקידה "תעשי קפה" בטון מזלזל.
אני לא שוכח את זה שהיא אמרה לך שלבוס שלה היא לא עושה קפה ואתה חייכת אליה עם העיניים הכחולות הגדולות שלך והתלתלים הבלונדינים שלך ואמרת "נו, אז רק בגלל שאני לא הבוס לך תעשי בובה, קומי, תעשי".
אני זוכר שהיא חייכה ואמרה "וואלה, לבוס שלי אני לא עושה אבל לך כן", וקמה ועשתה.
אני לא שוכח שלקחת שלוק מהקפה ואז ירקת את מה שהיה לך בפה לעציץ ושפכת בו את הקפה ואמרת "לא באהבה עשית את הקפה, לא באהבה. לכי תעשי חדש".
לא שוכח לך את הקטע הזה בחיים, לא שוכח את זה שבאותו ערב זיינת אותה. לא שוכח את זה עד היום האחרון שלי. אתה היית ה-דום. ה-גולש. ה-רגשן. ה-אמיץ. ה-ישיר. ה-בן אדם הכי אדם שהכרתי בחיים שלי.
זו התמצית שלך,
הגרעין שלך,
מי שאתה.
אחי פטר, כמה טוב שעזבת.
כמה רע.

אתה עזבת אותנו בתאריך ה-20.10 כאילו חישבו את יום מותך לגילך.
אני לא יודע מה לעשות פטר, אני לא יודע מה לעשות, אין לי מילים להוציא וכמה שאני צריך להוציא... אחי מה עושים? איפה אתה כוס אמא שלך יא בן זונה מה עזבת אותנו ככככככה?
זה לא נתפס אתה יודע?
זה לא נקלט!
מחר קוברים אותך?
מה זהו, תמה תקופת ההמתנה? השאלה? המחשבה? הציפיה?
כבר לא יהיה "נו, מה ת'אומר הוא יצא מזה?"
כבר לא יהיה "וואלה אחי, יהיה בסדר, אנחנו בקוסטה ריקה עוד חצי שנה קורעים את האוקיינוס".
כבר לא יהיה "אחי, מה שאני עשיתי לה אתמול..."

מה כבר כל זה לא יהיה? זהו? ככה? נגמר? די?

WILD HORSES של הרולינג סטונז בביצועה של ג'ול מתנגן לי בבית בווליום משוגע כאילו הבאסים יצליחו לשטוף לי את הבפנים.
הם לא מצליחים...
ראבק פטר, כמה כואב לי עליך, כמה חבל עליך, כמה חבל לעולם הזה שעזבת אותו כי אתה היית הסמל האמיתי של איך שצריך לחיות את החיים ומאחורי הכתבים שלי והתפישות שלי והדעות והדרכים, תמיד הסתתר לו איזה פטר קטן שהייתי מדמיין מהנהן לדברי וקורץ את הקריצה המחוייכת.
איזה עצוב לי אחי, איזה עצוב ואיזה שמח.
זה כל כך מוזר לי, רגע אני בוכה מכאב וגעגוע שאני עוד לא מבין עד כמה חזק אחוש בו ככל שיעברו הימים, ורגע אני שמח והדמעות הן דמעות של אושר על שהנה, נצחת, עזבת, לא החזיקו בך כאן בכדי לשבור את רוחך ואת מי שאתה, כי עד הרגע האחרון אהבת את החיים כשם שאף בן אדם בריא לא יודע להעריך ולאהוב.

אוי אחי פטר, וואלה, המקלדת שלי רטובה מדמעות, אני לא מצליח לראות את המקשים מהן.
בא לי לצאת עכשיו מהבית לבוש בתחתונים, לעלות על האופנוע, להתניע ולזנק במכת גז עד שיתפוצץ המנוע ואתרסק על איזה קיר. בא לי לעשות גרפיטי על הכותל, בא לי שתהיה עצרת ולזיכרך וישמיעו שירים עצובים ברדיו למשך שבוע, בא לי שהעולם יעצור ויקלוט מה קרה ולא יתן לך ללכת כי אתה רק עוד אדם שמת ואף אחד לא הכיר אותך, בא לי שיתנו לי את הבחירה להתחלף איתך, כי להיות זה שנשאר כאן, זה יותר קשה מלהיות זה שהלך.


דיברתי עם אמא שלך, הבטחתי לה לכתוב לך למחר הספד, אני אבוא להלוויה למרות שהבטחתי שלא אבוא.
מחר, נתראה בפעם האחרונה, ואם אתה רואה אותי מלמעלה, תן לי איזו לחישה באוזן שאדע שאתה חי עכשיו במקום אחר ושכבר לא כואב לך.
אני אוהב אותך פטר.
תמיד אוהב.
גולדי.
ve-ra{Q}
לפני 20 שנים • 20 באוק׳ 2004
ve-ra{Q} • 20 באוק׳ 2004
לא מכירה ולא מתיימרת.
כואב, אז בשביל שלא, אני כותבת.
מצטערת בעבורך בלכתו.
Sail on children, sail on by
Your time has come to shine, all their dreams are on their way


_li-at_-
SexyRed​(שולטת){Woody}
לפני 20 שנים • 20 באוק׳ 2004
SexyRed​(שולטת){Woody} • 20 באוק׳ 2004
כמה פעמים עמדתי מול המראה, שטופת דמעות על מר גורלם של החברים שלי, השאירו אותי לבד להתמודד עם כל היקום הזה, שנאתי אותם, אהבתי אותם, הערצתי אותם, אבל הם הלכו.

משתתפת בצערך, ימים טובים מאלה יגיעו.
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת)
לפני 20 שנים • 21 באוק׳ 2004
ALL WE R IS DUST IN THE WIND...

הוא יחיה לנצח בזכרונות ליבך,
מעבר לזה לא אכתוב לך אף קלישאה
רק אשתתף בצערך בדממה.
מייפל​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 21 באוק׳ 2004
מייפל​(לא בעסק) • 21 באוק׳ 2004
גולדי שלי.
אוהבת אותך ומחבקת אותך
אין הרבה דברים חכמים לומר כשחברים מתים. כאלה שהיו צריכים לחיות עוד המון שנים ולהמשיך להאיר את העולם.
באמת אין.
חוץ מלשלוח אהבה לאלה שכואבים אחריהם.
שולחת לך אהבה גדולה ואמיתית ומנחמת.
ket​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 21 באוק׳ 2004

תנחומים

ket​(לא בעסק) • 21 באוק׳ 2004
גולד יקר
איבדתי את הבן אדם האהוב עלי עלי אדמות מאותה מחלה ארורה.
התחושה הזאת שלרצות שילך כבר ולא יסבול מוכרת עד כאב.
ותחושת האבדון רק מתחזקת היום אחרי שקראתי מה שכתבת.
מאחלת לך שהזמן יקהה את התחושה ויטשטש את הכאב שמזעזע את הגוף והנשמה.
חיבוק.
fuxia
לפני 20 שנים • 21 באוק׳ 2004
fuxia • 21 באוק׳ 2004
משתתפת בצערך, גולד.
כאן בשבילך
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 20 שנים • 21 באוק׳ 2004

חיבוק חם

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 21 באוק׳ 2004
קשה לראות אדם שדועך - בכל גיל, ובכל מצב.

ובמלים של מישהו עם הרבה יותר כישרון:-

No man is in island, entire of itself;
every man is a piece of the continent, a part of the main;
if a clod be washed away by the sea, Europe is the less, as well as if a promontory were, as well as if a manor of thy friends or of thine own were;
any man's death diminishes me, because I am involved in Mankind;
And therefore never send to know for whom the bell tolls; it tolls for thee.
masterhaifa​(שולט)
לפני 20 שנים • 21 באוק׳ 2004

תנחומי גולדי

masterhaifa​(שולט) • 21 באוק׳ 2004
אני בטוח שכל מי שקרא קיבל את הצביטה הזאת בלב כמוני
כולנו כאן איתך