Honey Bee(נשלטת)
|
לפני 6 חודשים •
3 באוק׳ 2023
Simple Girl כתב/ה: SupperNova כתב/ה: Simple Girl כתב/ה: כשאתם אומרים תסביך אב למה אתם מתכוונים?
כביכול תסביך אב זה משהו שהיה "לא בסדר" ומתבקש בעצם (לדעתי בלבד) זה "להחליף" את האב שהיה במשהו אחר. אבל מה קורה כשבאמת אין תסביך אב, לפחות ככה נראה לי. זאת אומרת היה אבא נוכח ומתפקד וסלע וכמו בכל פלוס כמובן היו גם מינוסים אבל זה נושא אחר. ועדיין מפתחים סוג של רצון למערכת יחסים/שליטה של אבא/דאדי וילדה? וממתי זה קורה? האם מילדות? התבגרות? או אפילו בשנות ה20 המאוחרות ואחרי? ודווקא מעניין אותי התשובה/דיעות. כי זה משהו שאני מנסה לפענח על עצמי כבר תקופה. נוכח וסלע איתן != חיבה ואמפתיה. אני לא יודע לגבייך, אני רק אומר שבאופן כללי אב נוכח וסלע לא בהכרח עונה על הצרכים הרגשיים של הילדים שלו. כמו שדור הY אומר לבומרים: אני אולי לא יודע לתקן את הרכב לבד אבל לפחות יש לי מספיק אינטליגנציה רגשית כדי להגיד לבת שלי שאני אוהב אותה. אני מדברת מניסיון אישי ונטו עליי בלבד. אני מבינה את עניין תסביך האב כשהוא לא נמצא וכו ומחפשים משהו למלא את החלל. אבל כשהוא נוכח, סלע איתן, אומר מילות אהבה וכל מה שצריך וכביכול אב לפי הספר.. כמעט. איך מפה מגיעים ללפתח אותה מערכת יחסים שרשמת תגובה מעליי שהיא לא בריאה, כי זה לחפש תשומת לב בצורה לא בריאה (ואפילו אני לא מדברת על מיניות כרגע). משחקי תשומת לב, חיפוש אחר דמות מגוננת ומחליטה וכל השאר הנתונים שאנו מכירים. זו לא מתמטיקה. הבחירות שאנחנו עושים במערכות יחסים הן תוצר של כל כך הרבה משתנים, לא הכל עובד לפי המודל של סיבה ותוצאה, בטח שלא על פי יחסים עם הורה אחד וגם לא עם שניהם. החלל הזה שאת מתארת יכול להיווצר בגלל כל כך הרבה סיבות, גם כשההורים עוטפים, מגוננים וקשובים לילד שלהם. גם כשיש אבא שהוא ״לפי הספר״ - יש גם אמא, וגם היא משפיעה על התמונה. גם כשהאמא ״לפי הספר״ - יש עוד דברים. למשל: מודלינג. איך שההורה רואה את עצמו, זה גיים צ׳יינג׳ר עבור ילד. יש לנו במוח נוירוני מראה שמושפעים מצפייה בהתנהגות האחר ומייצרים אפקט של חיקוי. זה עובד במוטוריקה, זה עובד ברגשות, וזה עובד גם בהתנהגות כללית. הורה שהוא בעצמו חסר בטחון, יכול להרעיף על הילד שלו אינסוף אהבה, להיות ההורה הכי וואו בעולם. ועדיין, חוסר הבטחון שלו בעצמו, משפיע גם על הילד, ולפעמים אפילו מחלחל אליו. אם יש לי דימוי גוף ברצפה, זה לא משנה כמה אני אגיד לבת שלי מילים מעצימות ואראה אותה בעיניים טובות, היא תהיה מושפעת גם מהאופן שבו אני רואה את עצמי. זה יגע בה, באופן כזה או אחר, וזה בלתי נמנע. וזו רק דוגמה קטנה לאיך אפשר לגדול עם תסביכים גם כשהיחסים עם ההורים הם טובים ותקינים (וזו גם סיבה טובה למה כדאי לנו לפגוש את עצמנו ולהכיר את המורכבויות שלנו לפני שאנחנו מביאים ילדים לעולם (: ) וזה לא רק מה שההורים אומרים או עושים, יש גם את הילד. את היכולת שלו לספוג אהבה. אנחנו באים לעולם עם טמפרמנט מסוים, ויש ילדים שזקוקים ליותר על מנת להרגיש טובים וראויים, וזה שם אותם מראש בחוויה של חסר, גם כשההורים עושים מעל ומעבר. ומעבר לכל זה, יש גם את מה שקורה מחוץ לבית, עם קבוצת השווים, במסגרות, בחברויות, בגיל ההתבגרות. יש כל כך הרבה דרכים שיכולות להוביל אותנו לפתח מערכות יחסים לא בריאות, וזה הרבה מעבר לבדסמ ועוד יותר מעבר לתסביך אב. זה רק ענף בודד בתוך העץ המסועף הזה של מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים, וזה כמעט לעולם לא נשען רק על משתנה בודד. |
|
|
|
כחש(נשלטת)
|
לפני 6 חודשים •
3 באוק׳ 2023
הסבר כזה מעולה ראוי להישלח מס' פעמים Honey Bee כתב/ה: בעצם שלוש פעמים.
בושות. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 6 חודשים •
4 באוק׳ 2023
בעיני לומר "תסביך אב" כהסבר ל-DD/lg זה פשטני מדי וגם מתיימר להסביר רק חצי ממערכת היחסים.
לדעתי, בני אדם הרבה יותר מורכבים מכדי שאפשר יהיה להסביר איך נוצרת כל סטייה ונטייה. בימים החשוכים של תחילת הפסיכולוגיה כמדע היו הרבה תיאוריות שבנו על תפיסה רפואית שאם יש פתולוגיה, אז יש לה גורם ברור. וכך מזוכיזם הוסבר כהתניה קלאסית של ילדים לזהות אהבה עם כאב, כי באירופה באותה תקופה היה מקובל להכות ילדים "כדי לחנך" אותם. הומוסקסואליות ואוטיזם הוסברו על ידי היחס של האם לילד. כיום, די ברור שהתיאוריות האלו הופרכו ושהגישה שראתה נטיות מיניות כפתולוגיות היתה בעצם מוסרנות שהתחפשה למדע. אני לא חושב שאנחנו צריכים לשתף פעולה עם גישה שבעצם רואה מין ומיניות שאינם למטרות רבייה כסטייה או דקדנטיות... אבל אז איך נגיע לשרשור מספיק ארוך בכלוב? |
|
|
Simple Girl(נשלטת)
|
לפני 6 חודשים •
4 באוק׳ 2023
Honey Bee כתב/ה: Simple Girl כתב/ה: SupperNova כתב/ה: Simple Girl כתב/ה: כשאתם אומרים תסביך אב למה אתם מתכוונים?
כביכול תסביך אב זה משהו שהיה "לא בסדר" ומתבקש בעצם (לדעתי בלבד) זה "להחליף" את האב שהיה במשהו אחר. אבל מה קורה כשבאמת אין תסביך אב, לפחות ככה נראה לי. זאת אומרת היה אבא נוכח ומתפקד וסלע וכמו בכל פלוס כמובן היו גם מינוסים אבל זה נושא אחר. ועדיין מפתחים סוג של רצון למערכת יחסים/שליטה של אבא/דאדי וילדה? וממתי זה קורה? האם מילדות? התבגרות? או אפילו בשנות ה20 המאוחרות ואחרי? ודווקא מעניין אותי התשובה/דיעות. כי זה משהו שאני מנסה לפענח על עצמי כבר תקופה. נוכח וסלע איתן != חיבה ואמפתיה. אני לא יודע לגבייך, אני רק אומר שבאופן כללי אב נוכח וסלע לא בהכרח עונה על הצרכים הרגשיים של הילדים שלו. כמו שדור הY אומר לבומרים: אני אולי לא יודע לתקן את הרכב לבד אבל לפחות יש לי מספיק אינטליגנציה רגשית כדי להגיד לבת שלי שאני אוהב אותה. אני מדברת מניסיון אישי ונטו עליי בלבד. אני מבינה את עניין תסביך האב כשהוא לא נמצא וכו ומחפשים משהו למלא את החלל. אבל כשהוא נוכח, סלע איתן, אומר מילות אהבה וכל מה שצריך וכביכול אב לפי הספר.. כמעט. איך מפה מגיעים ללפתח אותה מערכת יחסים שרשמת תגובה מעליי שהיא לא בריאה, כי זה לחפש תשומת לב בצורה לא בריאה (ואפילו אני לא מדברת על מיניות כרגע). משחקי תשומת לב, חיפוש אחר דמות מגוננת ומחליטה וכל השאר הנתונים שאנו מכירים. זו לא מתמטיקה. הבחירות שאנחנו עושים במערכות יחסים הן תוצר של כל כך הרבה משתנים, לא הכל עובד לפי המודל של סיבה ותוצאה, בטח שלא על פי יחסים עם הורה אחד וגם לא עם שניהם. החלל הזה שאת מתארת יכול להיווצר בגלל כל כך הרבה סיבות, גם כשההורים עוטפים, מגוננים וקשובים לילד שלהם. גם כשיש אבא שהוא ״לפי הספר״ - יש גם אמא, וגם היא משפיעה על התמונה. גם כשהאמא ״לפי הספר״ - יש עוד דברים. למשל: מודלינג. איך שההורה רואה את עצמו, זה גיים צ׳יינג׳ר עבור ילד. יש לנו במוח נוירוני מראה שמושפעים מצפייה בהתנהגות האחר ומייצרים אפקט של חיקוי. זה עובד במוטוריקה, זה עובד ברגשות, וזה עובד גם בהתנהגות כללית. הורה שהוא בעצמו חסר בטחון, יכול להרעיף על הילד שלו אינסוף אהבה, להיות ההורה הכי וואו בעולם. ועדיין, חוסר הבטחון שלו בעצמו, משפיע גם על הילד, ולפעמים אפילו מחלחל אליו. אם יש לי דימוי גוף ברצפה, זה לא משנה כמה אני אגיד לבת שלי מילים מעצימות ואראה אותה בעיניים טובות, היא תהיה מושפעת גם מהאופן שבו אני רואה את עצמי. זה יגע בה, באופן כזה או אחר, וזה בלתי נמנע. וזו רק דוגמה קטנה לאיך אפשר לגדול עם תסביכים גם כשהיחסים עם ההורים הם טובים ותקינים (וזו גם סיבה טובה למה כדאי לנו לפגוש את עצמנו ולהכיר את המורכבויות שלנו לפני שאנחנו מביאים ילדים לעולם (: ) וזה לא רק מה שההורים אומרים או עושים, יש גם את הילד. את היכולת שלו לספוג אהבה. אנחנו באים לעולם עם טמפרמנט מסוים, ויש ילדים שזקוקים ליותר על מנת להרגיש טובים וראויים, וזה שם אותם מראש בחוויה של חסר, גם כשההורים עושים מעל ומעבר. ומעבר לכל זה, יש גם את מה שקורה מחוץ לבית, עם קבוצת השווים, במסגרות, בחברויות, בגיל ההתבגרות. יש כל כך הרבה דרכים שיכולות להוביל אותנו לפתח מערכות יחסים לא בריאות, וזה הרבה מעבר לבדסמ ועוד יותר מעבר לתסביך אב. זה רק ענף בודד בתוך העץ המסועף הזה של מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים, וזה כמעט לעולם לא נשען רק על משתנה בודד. קודם כל. תודה על ההסבר הארוך , המפורט והיפה. ואת צודקת לחלוטין. לדעתי הכל יכול להיות כל כך טוב..ממש בית בפרברים עם גדל לבנה וכלב והורים מהאגדות והילדה עדיין תפתח לעצמה סגנון חיים לבחירתה. אנחנו לא יודעים איך זה נקבע וכתוצאה ממה זה נהיה. פשוט הבאתי דוגמא שונה ממה שהתחיל השרשור, שכתוצאה מתסביך אב נשלטות "קמות" . אז נתתי את עצמי דוגמא, שאין לי תסביך אב ועדיין הפכתי לנשלטת (שנוי במחלוקת אצל חלק מהאנשים) וילדה בעיקר. Sooo... לא באמת ניתן לדעת איך המוח של האנשים עובד. העיקר שכולנו שלמים עם מה שנוצר. |
|
|