הבדלים בתרבות בין דומיות לדומים

הבדלים בתרבות בין דומיות לדומים

ליידי תמרה​(שולטת) • 3 בדצמ׳ 2023

קודם כל - אני כותבת פה מחשבות שלי. הן מסתמכות בעיקר על חוויות אישיות, קריאת ספרים, קריאה של פוסטים בפורומים ובבלוגים, ומעט על תקשורת אמיתית עם דומיות ודומים שנתקלתי בהם במהלך חיי. זה לא מאמר אקדמי ואני לא מתיימרת להגיד את האמת האבסולוטית, אלא רק התרשמויות שלי.


 ואחרי ההבהרה - אני מוצאת שיש הבדלים מסוימים בתרבות הבדס"מ בין דומיות לדומים. אני תוהה מאיפה זה הגיע, האם מכך שיש הרבה דומיות בתשלום, האם מתרבות הפורנו או אולי מהבדלים מגדריים.

הסטריאוטיפ של דומית, או הייצוגים התרבותיים של דומיות, שונים מאוד מהייצוגים התרבותיים של דומים, עד כדי כך שיותר קל לי להזדהות עם דומים, ולכן הרבה מהספרים שאני נהנית מהם הם ספרים הומואים.

 כמה הבדלים לדוגמא: 

ביגוד:

אצל דומיות, יש ציפיה גדולה לבגדי "פטיש". בעיני אלו בגדי מסיבות, וזה אחלה, אבל אני שולטת 24/7, וזה ממש לא הביגוד היום-יומי שלי.אצל דומים אין ציפיה כזו. הם יכולים להיות דומים בחליפה, בבגדי ספורט או בבגדי פועלים. 

גמירות: 

הדומים, בכללי, אכפתיים לגמירות של הסאביות והסאבים שלהם. לעומת זאת, אצל דומיות יש הרבה עניינים של מניעת גמירה. אני מאוד אוהבת לשלוט בגמירה - מתי, איך, איפה - אבל אני כל כך אוהבת לראות אותם גומרים. אני אוהבת לראות את ההתפרקות הזו, את הפגיעות הטוטאלית. 
אני יודעת שאצל חלק מהדומיות בתשלום זה קו שאסור לחצות, כדי שחוקית (ואולי מנטלית) זה לא ייחשב כזנות, אלא יהיה מרוחק ממנה. ואולי גם כי גמירה של גברים היא "מלכלכת", היא חיצונית יותר. אני לא יודעת, אבל ממש מוזר לי לא לרצות שהסאב שלי יגמור ממה שאני עושה לו. 

קשר פיזי:

יש המון דומיות שלא עושות כל מיני דברים - נניח, לא נחדרות. או לא יורדות. וזה דווקא ברור לי - עניין של שליטה מול מסגור תרבותי של "כניעות" או "פאסיביות" בעצם הפעולה של סקס חדירתי. אין את זה בסיפורי הומואים. הדום עושה מה שהוא רוצה לעשות, גם אם זה לרדת לסאב שלו או לשבת לו על הזין (מן הסתם, זה יקרה פחות מהמקרה ההפוך). אבל אם יש לי סאב לאורך זמן, אני רוצה את כולו. ואני רוצה גם לנשק, לא רק להכאיב. אני אוהבת שהכל מתערבב. חלק מהכיף בלהיות דומית זה להשיל מעלי מגבלות, אני מרשה לעצמי הכל - כל מה שבא לי לעשות באותו הרגע, בלי חישובים של אגו. אני כבר מעליו, הוא יודע את זה, זה לגמרי ברור. ואני יכולה להנות מהגוף שלו בכל דרך שארצה (כמובן, גבולות וללא פגיעה וכו'). 

דאגה ובוז: 

שוב, ייתכן שזה הבדל שמגיע מתרבות הפורנו והמלכות בתשלום. אני מוצאת הרבה ביטויי בוז לנשלטים של הדומיות, בתרבות הרחבה וגם פה בכלוב, לעומת הרבה אקטים של דאגה בתוך קשר של דום עם סאב או סאבית. יכול להיות שזה בא מתוך רצון להתרחק מהכבלים של התפקיד הנשי הדואג הקלאסי, או מתוך בוז לגבר שמתנהג בצורה שהובנתה תרבותית כ"לא גברית", או פשוט מהגועל שהרבה דומיות בתשלום מרגישות כלפי הלקוחות (משיחות אישיות עם הרבה מהן, אבל לפני עשרים שנה בערך). אני לא יודעת, אבל מישהו שאני בזה לו, אני לא רוצה להכניס לתוך החיים שלי, לתוך הבית שלי. אני לא רוצה לגעת בו, גם לא עם שוט של מטר.

יש עוד הבדלים. מעניין אותי מה אחרות ואחרים חושבים על זה, ולכן כתבתי גם פה בפורום. 

ברור לי שזה ההבדל בייצוג, ושיש עוד הרבה אחרות כמוני שלא נמצאות בתבניות הללו, אבל כתוצאה מכל זה, אני מרגישה יותר "דום" מדומית. גם כשאני נשית, בשמלה ונעלי עקב, עם ציפורניים ארוכות (מלבד שתיים ) אני מרגישה מאוד מנותקת מהתדמית של דומיות בתרבות שלנו. 

מה דעתכםן? 

Sunna סאנה​(שולטת) • 3 בדצמ׳ 2023

האמת שהיה לי סופר מעניין לחשוב על זה
בתכלס, זה נכון מה שתיארת
חלק מהקטע בו נשים במדיה ובחיים פשוט הן inherently sexualized אכן יוצר מצב שבסיטואציה בדסמית בסדרות, ספרים ואף מסיבות והתרבות הזאת, נשים במיוחד יהיו מוחפצות אפילו שהן לא אלו שאמורות להיות בצד ה"מוחפץ" (במידה והצד השני מעוניין להיות מוחפץ כמובן).
אני בהחלט מזדהה עם עניין הביגוד שכתבת. כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שגברים דומים לובשים לרוב חליפות למסיבות, אבל נשים דומיות לא ילכו בשמלת ערב / חליפה לרוב, אלא באמת בלבוש מאוד חשוף. כדומית שהלכה למסיבות הללו מספר שנים, אני ממש עדיין הרגשתי ונאבקתי בהרגשת צורך להתאים לציפיות הלא נאמרות הללו. מצד אחד, זה מאוד נחמד ללבוש כמה מעט שבא, ומצד שני, בהחלט יש תחושה שלא יקחו אותי ברצינות או יראו שיש בי ערך כלשהו אם אני לא אתלבש ואציג את עצמי באופן שמספק עונג מיני עבור אחרים שבתכלס בכלל לא אמור להיות לי אכפת מהם. קצת משהו שנשים לומדות מגיל צעיר במילא.
גם מה שכתבת על התכנים שאת צורכת. אני מוצאת את עצמי גם כן צורכת בעיקר תכנים של גברים עם גברים, על אף שאני נמשכת לכלל המגדרים, פשוט כי כל פעם שאני קוראת או רואה אישה כמעט, היא כל כך שונה מאיך שאני יודעת וחוויתי נשים ודומיות אחרות שהינן חברות שלי, וכל כך שונה מאיך שאני עצמי. מה שנקרא, מאוד הmale gaze על הדמות.

מחפש את • 3 בדצמ׳ 2023

תודה, נושא מעניין.

בעצם התפקיד הגברי הקלאסי הוא דומי באופיו, אז הם בסך הכל צריכים להקצין את הגבריות הטיפוסית, בעוד שנשים דומיות מייצגות איזה היפוך תפקידים כביכול - אולי יש כאלה שמבחינתם הלבוש החושפני זנותי מסמל גם את גבולות הגזרה ומקל עליהם להשתחרר ולהיכנס למשחק תפקידים, וכמובן שיש כאלה שמתגרים מהמחשופים, או מהבגדים עצמם - הפנטזיה הראשונה שלי היתה על דארת' ווידר, כל השחור הנוצץ הזה 😁

בכל אופן, גם זה עניין של טעם, אני מתגרה מנשים לבושות לביזנס, השילוב של חליפה ועקבים עוצמתי במיוחד עבורי. את הלבוש הזנותי אני מעדיף על עצמי.

מחפש את • 3 בדצמ׳ 2023

נ.ב. אולי את מסתכל קצת יותר מדי בקהילה ופה בכלוב. דומית נוהגת כפי שהיא נוהגת, אינדיווידואליות היא קרוב לוודאי חלק בלתי נפרד, בלתי נמנע.
תגדירי לעצמך, נראה לי שכבר התחלת.

ליידי תמרה​(שולטת) • 3 בדצמ׳ 2023

תודה! כן, זה בדיוק העניין של נקודת מבט גברית, שבתרבות שלנו גם דומית היא אובייקט, כשבחוויה האישית שלי זה להיות הכי סובייקט שאפשר.
תודה על המסגור, זה עוזר לי להבין מה מפריע לי.

ליידי תמרה​(שולטת) • 3 בדצמ׳ 2023

הכוונה שלי היא לא להגדיר לעצמי - אני דומית כבר הרבה מאוד שנים, ואני מאוד ברורה לעצמי ולנשלטים שלי. העניין הוא הניכור שאני מרגישה מהדמות של "דומית" בתרבות שלנו, מחוסר הייצוג של נשים כמוני, מה שדוחק אותי למצוא דמויות הזדהות דווקא בדמויות של דומים גברים.

זה יותר פוסט של תהיות ביקורת תרבות מאשר חיפוש דרך אישי.

זאלופון​(שולט) • 3 בדצמ׳ 2023

לתפיסתי ההבדלים הם פועל יוצא של שני גורמים: תפקידי מגדר והיצע וביקוש.

לפני שאנחנו בדסמים אנחנו גברים ונשים, וככאלה מה שגורם לנו להצטייר כחזקים ואטרקטיביים - כראוי לשולטים נחשקים - מושפע מהמין שלנו.

ייצוגים גבריים של שולטים יהיו לרוב עשירים, בעלי קלאסה (לדוגמה לובשים חליפות) ודואגים לאישה שאיתם לפי דרכם העצמאית - משום שזו תמצית הפנטזיה הנשית.

באופן מקביל, הייצוג השולט הנשי מושפע מהפנטזיה הגברית, אלא שזו שונה בתכלית: מקור הכוח והאטרקטיביות של האישה בפנטזיה הגברית אינו עושר או אישיות יוצאי דופן, אלא פתיינות שאין לעמוד מולה. לכן נשים שולטות מיוצגות כדמויות סקסיות, בלבוש כמו גם בהתנהגות.
ההתנהגות מושפעת גם מכך שדאגנות נשית, בניגוד לזו הגברית, אינה נתפסת כמגיעה מעמדת כוח. תחת זאת, האופי המיוחס לאישה הדומיננטית הוא ביצ'י משהו, והביצ'יות הזו גולשת לדימוי השולטת.

מעבר לכך ששולטים ושולטות מתאימים עצמם לייצוג התפקיד שלהם כפי שהם תופסים אותו ולמה שהם סבורים שהצד השני מצפה מהם, גם להיצע וביקוש יש השפעה.

שולטות, מעצם נדירותן ביחס לנשלטים, יכולות להרשות לעצמן לנהוג בהם בזלזול וקלות דעת, שהרי הם ברי החלפה.
יתכן שגם עודף הפניות הלא מכבדות שהן מקבלות גורם להן לסלידה מסוימת, ולפחות מהצד נראה שאצל חלקן גם הקלות שבה הן יכולות להשיג גברים שבעולם הונילי היו מחוץ לליגה שלהן עולה להן לראש ומביאה אותן לנהוג בנשלטים בגסות לב.

שולטים, כמו בכל שוק תחרותי משוכלל, צריכים להתאמץ יותר לרצות את הלקוחות שלהם. אני לא רוצה לדמיין בכלל מה היה קורה אם היחס בין שולטים לנשלטות היה זהה ליחס בין שולטות לנשלטים.

מחפש את • 3 בדצמ׳ 2023

לא דייקתי במילותיי, ברור שאת לא בתחילת דרכך. התכוונתי שאולי קשה מאד לאתר פה דומיות שרואות את הדברים כמוך (אני בטוח שהן קיימות) כי איכשהו הפומביות הולכת יד ביד עם הסטראוטיפים. לא אתחיל לנחש למה, חסר לי מידע. המון.

FootJunky • 3 בדצמ׳ 2023

מצטרף לדעה שהועלתה למעלה, שהכל מושפע מתפקידי המגדר הקלאסים שהוטמעו - וממשיכים להיות מוטעים בראש של כולנו על ידי עולם הפרסום.
בנושאים האלה לדעתי הכי קל להסתכל על פרסומות ושיווק של בשמים.

בשמים הם האקססורי האינטימי ביותר שגברים ונשים משתמשים בו כדי *להרגיש* מושכים וסקסיים, אבל לא רק:
תת הכרתית, אנחנו מצפים מהבושם שלנו ממש "לעזור לנו" בפיתוי המין אותו אנו רוצים למשוך.
תוסיפי לזה את העובדה שריח זה דבר שקשה מאוד לתאר, ושהמותגים משתמשים בדמויות מפורסמות בכדי להאניש את הניחוח ואת מה שנרגיש כשנלבש אותו,
ורואים שאם רוצים לדעת מה מפומפם לנו כ"האישה המושלמת" וכ"הגבר המושלם" - הכי פשוט להסתכל על בשמים.

הבושם הנשי הנמכר ביותר בעולם (ובארץ) הוא La vie est belle של לנקום. פרזנטורית: ג'וליה רוברטס.
הבושם הגברי הנמכר ביותר בעולם (ובארץ) הוא Dior Sauvage. פרזנטור: ג'וני דפ.

גם ג'וליה וגם דפ מהווים ייצוגים מיינסטרימים להחריד של גבריות ונשיות:
ג'וליה תמיד תהיה מזוהה כ"אישה יפה". היא המודל העולמי ליופי נשי כובש.
דפ כריזמטי מאוד, ויותר מהכל - הוא "הילד הרע".

ה"אישה היפה" ו"הילד הרע" הם הדמויות שמייצגות את הבשמים הנמכרים ביותר בעולם.
כמה נדוש, כמה מיושן, כמה צפוי.

אז גם כשאנחנו לובשים את אישיות הבדס"מ שלנו, הרוב המוחלט פשוט מקצין את האישה היפה / הילד הרע: דומית שרוצה למשוך סאב יודעת שההימור הכי בטוח
הוא עקבים גבוהים מאוד, ציפורניים ושפתיים אדומות, הרבה סקין וביגוד מבריק, ודום שרוצה למשוך סאבית יודע שההימור הכי בטוח זה מראה של ילד רע: שחור, עור, ניטים וכיו"ב.

קיצר, אנחנו כמו כולם, רק מוקצנים.

נקודה נוספת שרציתי לציין היא נושא הגמירות שהעלית - מניעת גמירות ושליטה על גמירות מתקיים גם בעולם הונילי בין נשים לגברים, והקלישאה "לא הערב, כואב לי הראש" היא הייצוג הכי מהיר שלה. גם בנושא זה הבדס"מ זהה לעולם הונילי, רק מוקצן יותר, ומשתמש בכל מיני "אפקטים מיוחדים". המהות אותה מהות.

הלן הדוב • 3 בדצמ׳ 2023

למרות שדמות השולטת עם הסטילטו והקרופ ואף אלו בתשלום מככבות בתרבות ומן הסתם משפיעות על איך ששולטות בוחרות להציג את עצמן - יש כמובן צד שני למשוואה.

בדיוק כמו שיש שולט בחליפה יש גם שולטות שלבושות בבגדים לא חושפניים. אני אישית מעדיפה שליטה שבה השולטת שלי לא נראית כמו שחקנית בסרט פורנו זול.

כמו כן יש שולטים גברים שלבושים בגדי קינק.

בקיצור - לא כל שולט הוא אבאהי או ג'נטלמן ולא כל שולטת הולכת על עקבי מחט. אני מקווה שזה מאוד ברור.

ממליצה להתרחק מכל הקשור בתעשיית הפורנו כמו מאש. יש שם בעיקר הרבה בולשיט.