סדיזם, מזוכיזם, ומשהו אחר

סדיזם, מזוכיזם, ומשהו אחר

ליידי תמרה​(שולטת) • 10 בדצמ׳ 2023

הבהרה:

גם הפוסט הזה הוא פוסט של חיפוש דרך אינטלקטואלי, לא בירור מיני. אני יודעת בדיוק מי אני, מה אני, מה אני אוהבת - זה לא העניין פה. העניין הוא חיפוש הדיוק של ההגדרות. למה? כי אני אוהבת הגדרות מדויקות, ואני טיפוס אינטלקטואלי. מי שזה לא בשבילו - אפשר להפסיק לקרוא כאן.

הבהרה שניה - קראתי את הספרים של המרקיז דה סאד ושל זאכר פון מאזוך, ולמדתי עליהם קורסים באוניברסיטה.

ועכשיו, לעצם העניין:

ההגדרות שלי מול הכאב השתנו מאוד במשך השנים.
 כשרק התחלתי את דרכי בשליטה, הגדרתי את עצמי רק ב- ב"ד: שליטה, קשירות, משמעת - מחנכת בסגנון אנגלי. הכאב לא היה חלק מזה, או שהיה, אבל רק כענישה.

אבל עם הזמן, גיליתי שזה יותר מורכב. אם אני ביחסים וניליים, אני עדיין נוטה להכאיב ברגעי אקסטזה - לנשוך, לשרוט. אבל זה כהבעת עונג, זה לא ממש סדיזם. 

ועם נשלטים? עם נשלטים אני לא מכאיבה כי אני נהנית, אלא אני מכאיבה ואז נהנית, זה מתרגם מיידית לזרמים בכל הגוף שלי, לעונג עז, ישר למרכז שלי ולכל קצוות הגוף. אני יכולה כמעט לגמור רק מלהתעלל בפטמה, לנשוך או לצבוט.

 אז האם אני סדיסטית? הגדרות ארורות. שוב, ההגדרות לא מתאימות. שהרי כביכול, סדיסטית לא תתאים למזוכיסט: היא תעדיף להכאיב למישהו שסובל מזה, לא שנהנה.

 אבל אצלי, מה שמדליק אותי זו התגובה. אם אכאיב למישהו שזה רק גורם לו סבל, זה מכבה אותי בשניה. אני לא מעוניינת בסבל, אלא בכאב ובהתמסרות. כשאני מכאיבה לנשלט הנכון, זה כמו סגירת מעגל חשמלי: אני מרגישה את הכאב שלו נמזג לי לגוף כעונג, והוא מרגיש את העונג שלי שמעצים את שלו, ואז את שלי - מעגל מטורף של היזון חוזר, ספירלה שעולה מעלה ומעלה, סקסית בטירוף, משכרת וממכרת.

 אני לא מחפשת סבל. הספר של המרקיז דה-סאד לא דיבר אלי. אני חושבת ומקווה שרוב הסדיסטיות (והסדיסטים) באתר הן כמוני - שואבות עונג מכאב, לא מהתעללות. אני רוצה שיהיה לזה שם אחר.

הלאה, המרקיז דה סאד ולאופולד פון זאכר-מאזוך. קראתי את הספרים שלכם, ולא הייתי מתקרבת אליכם עם מקל של מטר וחצי. למיניות שלי אין קשר אליכם. 

אני רוצה שם אחר לזה. 

סווריןן • 10 בדצמ׳ 2023

מדוע את כורכת בין סאד ומאזוך? את לגמרי צודקת לגבי סאד, שם ההתעללות לא קשורה לעונג של הסובל. אבל לא כך אצל מאזוך, שדי צריך לביים את וונדה כדי שתתעלל בסוורין באופן שהוא מעוניין בו. שמעתי פעם הרצאה שמישהו דיבר על פילוסוף צרפתי (לא יודע איזה) שתקף את הצרוף 'סאדו-מזוכיזם' מהסיבות שאת מעלה כאן: שאין יחס התאמה בין מה שגיבור של סאד מחפש לבין מה שהגיבור של מאזוך מעוניין בו. יכול להיות שלשם את מכוונת?

באשר להגדרות, עבורי, בדסמ היא שפה משחקית של חיבור ארוטי--היינו, גופני/רגשי/חושי--שאוצר המלים שלה קשור בכאב, השפלה, חוסר אונים, אובדן כבוד, וויתור על אישיות/כבוד/אנושיות... הכל כחלק ממשחק מוסכם, שמכוון לעונג ולקשר.
(סאד מחוץ להגדרה כזו. מאזוך בפנים...).
סוורין

ליידי תמרה​(שולטת) • 10 בדצמ׳ 2023

אני לא כורכת אותם יחד, אני מסתייגת משניהם באופן שונה ומסיבות אחרות. את מאזוך אני לא אוהבת כי מבחינתי הוא ה"שולט מלמטה" האולטימטיבי. כמו שכתבת, הוא מביים את הסיטואציה לגמרי. בשלב כלשהו ניכר שהיא כבר לא בעניין בכלל, ולמרות זאת היא צריכה לעשות את זה, כי זה מה שהוא צריך, רוצה ודורש.

אני מסכימה איתך לגבי כך שהבדס"מ, עבורי, הוא שפה של חיבור ביו אנשים. לא אוהבת את ההגדרה של משחק, אבל זה בגלל הבעייתיות של המילה בעברית (game, play, act).

כן, הכאב מחבר בין האנשים, זורם מהשולטת לנשלט ומהנשלט לשולטת. זו אלכימיה מופלאה, כששני הצדדים בעניין.

FootJunky • 10 בדצמ׳ 2023

היי תמרה,
אני לא דום, אבל נראה לי שמה שאת מדברת עליו הוא ה-Dom space, תחושת ה"אלוהות" על נשלט שסופג את מה שאת מעניקה, כואב אך זקוק, שמביאה אותך לשאים מעוררי הקנאה שעליהם דיברת
קיצר, כתחליף למילה "סדיסטית" אני מציע "דום-ספייסית" את מישהי שצריכה את הדום ספייס, והענקת הכאב היא אמצעי כדי להגיע אליו, לא מטרה, כמו אצל סדיסטים. הסדיסטים שאני הכרתי, לפחות, אצלם הכאב הוא מטרה והספייס הוא תופעת לוואי. אצלך זה נשמע הפוך. גם אצלי אגב.

BlueBear • 10 בדצמ׳ 2023

האם סאדיסט הוא אדם שאוהב להכאיב או אדם שנהנה לראות שלמישהו כואב?
אני חושב שזה הראשון ולכן זה לא משנה אם הצד השני סובל או נבנה מאותו כאב, מה שמשנה זאת הידיעה שלך שזה כואב.

Master Bruce • 10 בדצמ׳ 2023

אני באופן אישי מוצא את עולם המושגים הבדסמי אנמי מאד ונוטה מאד לסטראוטיפים וקלישאות. מעטות המילים שאני מרגיש איתן נוח ושאין לי עליהן סוג "כן, אבל...."

מהסיבה הזו, אם יש פרטנרית רלוונטית אני מעדיף לדבר איתה על הפרטים של מה שאני אוהב או לא, מאשר לנסות ולהשתמש בהגדרות שפשוט לא עובדות כמו שצריך.

במקרה שלך ושל מה שאת מתארת, אני לא בטוח, אולי *אולי* המילה דומינטריקס מתאימה? לא יודע. כנראה שלא. אבל אני זורק רעיון בקטע של שיעור מוחות.

רוקי א​(נשלט) • 10 בדצמ׳ 2023

השימוש במילה דומינטריקס, ברוב המקרים, היא מלכה בתשלום.
(בטוח שזאת לא הייתה הכוונה שלך).

--Nir-- • 10 בדצמ׳ 2023

אני חושב שהנקודה שהכי מדליקה אותי בכאב היא הנקודה שלא ברורה לי. ולא תמיד אני מצליח לזהות אותה.

אני לא מזוכיסט, אני לא נמשך לכאב בפני עצמו וגם לא במערכת יחסים, ונילית או בדס״מית.
כאב מדליק אותי כשאני מזהה שהוא מצית משהו פראי ו״רע״ אצל הפרטנרית.
שמשהו במוח שלה נטרף ונדלק באופן לא רציונלי מלהכאיב ולענות.

זו הנקודה שבה אני רוצה להיות קרבן שלה. לדבר החייתי הזה. להיות הארוחה שמשביעה את היצר הזה. אולי מאותו מקום חייתי בו ריח גוף של הדומית כל כך מטריף אותי.

״רע״ במרכאות, כי תמיד יהיו גבולות, וזה תמיד יהיה בזהירות ובהתאמה לרמת האמון בה ולעוצמת המשיכה אליה.

אבל הנקודה היצרית הזו והטהורה הזו של הנאה מלהכאיב, כשאני מזהה אותה בעיניים או בראש שלה - הכאב הופך ממטרד לסקסי.

Aya'ss​(טרנסית נשלטת) • 10 בדצמ׳ 2023

דיון מסקרן ברמות, עוקבת

anyzeany • 10 בדצמ׳ 2023

הדיונים כאן מאוד מעניינים. אבל קשה לי להשתחרר מהרושם שהכל מאוד "רפואי" בקטע של הגדרות מדוייקות להחריד, וקר ומסתמך על נוסחאות.
אולי הייתי מצפה לקצת פחות הגדרות, וליותר ביטוי אישי.