שלגי
|
לפני 20 שנים •
22 באוק׳ 2004
סיפורון
סתם עוד יום רגיל, יום אפור של חול.
ישיבות, משימות, הנחיות. ואז הוא נכנס לחדרי. הפגישה של 15:30. עוד חברה שמנסה למכור לנו שירותים ושולחת את סמנכ"ל השיווק עם מצגת יפה. ברכתי אותו לשלום, הצגתי בפניו את אנשי הצוות והמצגת החלה: גרפיקה יפה, נתונים מסוננים היטב – נפלאות החברה המיועדת. וכל אותו זמן הוא הציג את הנושא בקול משופשף עם הניואנסים הנכונים וכל אותה העת עיניו פגשו את עיניי כולם – רק לא את עיניי. בכל פעם שמבטו פגש במבטי – העינים הושפלו…כאילו ידע. המתח עמד באויר ביני ובינו – למרות שאיש מהאנשים האחרים החדר לא חש בו ולו לרגע. לאחר סיום המצגת התפנה לענות על שאלות הצוות. לא שאלתי דבר, נתתי לאנשיי לעשות את העבודה ואילו אני בחנתי אותו, את מבטיו, שפת הגוף – היה לי ברור, ברור כשמש. לאחר שכל השאלות מוצו ביקשתי מכולם לחזור לעיסוקיהם השונים, הזמנתי לשנינו קפה והתרווחתי בכורסא. "במה עוד אני יכול לעזור?" שאל בקול עסקי. רכנתי לעברו והסתכלתי עמוק אל תוך עיניו ושאלתי: "אינני טועה, נכון?". לשניה ארוכה הוא היסס ואז לקח נשימה ארוכה והשפיל את עיניו באומרו: "נכון גבירתי". *** ובפנטזיה המצויה עכשיו אמורים לקרות אחד משני דברים: א. "הוא", שהפך לעבד – יורד ומלקק את מגפיי. ב. אני מעבירה ל"הוא", שהפך לעבד, פתק עם שעה ומיקום ומצווה עליו לחכות לי שם על ארבע, ערום, כשרק קולר לצווארו. אבל לא אצלי. *** הוא, ששמו יקרא איתן, הסמיק . המבוכה עטפה אותו. אהבתי לראותו נבוך, כמו ילד קטן שנתפס בקלקלתו. נתתי לו מספר דקות – שעבורו נדמו כנצח – להקשיב לשקט להקשיב לעצמו ולהלמות ליבו, רק נשימותיו נשמעו בחלל החדר. "גבירתי ?" שאל איתן בהיסוס לאחר מספר דקות. "מה?" עניתי לו. "האם את?…" הוא החל לשאול והותיר את סוף השאלה תלויה באוויר. "כן אני …" עניתי לו בחיוך קטן, חיוך שלא הותיר כל ספק. הסומק הפך לאדום עמוק, ידיו מוללו נייר בלתי נראה, הוא ניסה להרים את עיניו ולהביט בי, אך מבטי גרם לו להשפיל אותן ולנתח את דוגמת השטיח שבמשרדי. את העובדה שהוא גרוש הצליח איתן להשחיל באלגנטיות עוד בשיחה המורחבת קודם לכן, את העובדה שהוא נראה בדיוק כמו שאני אוהבת – ראיתי בדקה שבה הוא נכנס לחדר. את המתח שהיה באוויר ניתן היה לחתוך בסכין, הכימיה היתה ברורה ומיידית. "אתה רוצה איתן?" שאלתי במתיקות מטעה... הוא נשם נשימה עמוקה וענה: "מאוד גבירתי". "שמונה בערב איתן, אתה תאסוף אותי מביתי , למסעדה עפ"י בחירתך ומשם השמיים הם..." "תודה גבירתי" נשמעה תשובתו המהירה – כאילו פחד שאם לא יזדרז אשנה את דעתי. קמתי מכסאי, נעמדתי קרוב אליו נותנת לו לנשום את ניחוחי, להתבשם ולהתמכר. הנחתי את ידי על לחיו וליטפתי אותה בעדינות, הוא עצם את עיניו והתמכר למגע. לאחר דקה ארוכה חזרתי לכסאי והתיישבתי, איתן היה נטוע בכסאו וממתין בציפיה. "ועכשיו עוף מכאן ותן לי לעבוד" אמרתי לו בחדות. הוא קם ולפני שיצא, כרע ברך ונישק לידי. "אם תרצי, אני שלך גבירתי" אמר בקול שקט כשראשו מורכן ואז התרומם לבש שוב את תחפושת המנהל ויצא להתכונן לערב הראשון שלו איתי. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 20 שנים •
22 באוק׳ 2004
לא הגזמת קצת?
ובפנטזיה המצויה עכשיו אמורים לקרות אחד משני דברים:
א. "הוא", שהפך לעבד – יורד ומלקק את מגפיי. ב. אני מעבירה ל"הוא", שהפך לעבד, פתק עם שעה ומיקום ומצווה עליו לחכות לי שם על ארבע, ערום, כשרק קולר לצווארו. |
|
|
|
שלגי
|
לפני 20 שנים •
22 באוק׳ 2004
צר לי
שלקחת זאת באופן אישי "הוא"
|
|
|
|
שלגי
|
לפני 20 שנים •
23 באוק׳ 2004
בשל העובדה
שחלק מהחברים שקראו את הסיפור, חשבו באמת ובתמים שכיוונתי לבעל הניק "הוא" במה שכתבתי - אני רוצה להבהיר שלא כך הוא הדבר - כיוונתי למילה "הוא" - גוף שלישי יחיד ותו לא.
צר לי שמישהו נפגע מכך. |
|
|
kamor(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
23 באוק׳ 2004
סיפור יפה , אנא המשיכי ......
. |
|
|