שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רעיונות לכינוי לקרוא לשולט?

שקנאי
לפני 3 חודשים • 28 בינו׳ 2024
שקנאי • 28 בינו׳ 2024
לו הייתי שולט הייתי רוצה שהנשלטת תבחר לי כינוי מיוחד, שהיא חשבה עליו בעצמה. הואיל וקשה לצפות מנשלטת להצליח בכך, הייתי זורק לה רמזים, כמו קובלאי חאן, טיגריס, אגממנון, כליל השלמות, כריש לוויתן, גתה, שאבי (קיצור של שאין בילתו), האחד, האחרון, סאן ברנרד, prestige, חוד המחט, שאכד (קיצור של שאין כדוגמתו), מאמי (ראשי תיבות של מושלם, אין עליך, מופתי, יא מלך), מכ"מ ב"ט (מזיין כמו מכונה, בקטע טוב), כליל החורש, מהפנט, מחשמל, ממסמר, מסנדל, מסנג'ר.
מאלף פיות​(שולט)
לפני 3 חודשים • 28 בינו׳ 2024
מאלף פיות​(שולט) • 28 בינו׳ 2024
ניסיתי את הגישה הזו לאחרונה.
אמרתי לה שכינוי זה משהו שצריך להרוויח, אחרת אין לו משמעות, הוא לא יותר ממשחק.
לקח לה זמן, אבל בסוף יצא ממנה משהו שלא צפיתי, כינוי שאם היה יוצא מפה של מישהו/י אחר כנראה שהיה נגמר בפרץ אלימות ספונטאני מצידי
אבל במקרה שלה, נו, לה מותר
וזה אפילו גורם לי לחייך
Into​(נשלטת)
לפני 3 חודשים • 28 בינו׳ 2024
Into​(נשלטת) • 28 בינו׳ 2024
הוד רוממותו
אחי
גבר על
בניק שלו, לדוגמא: סוגה
קפטן תחתונים
רב שוגל
נסיכי
פיצי
גיסנו
Redcaffeine​(מזוכיסטית)
לפני 3 חודשים • 28 בינו׳ 2024
Redcaffeine​(מזוכיסטית) • 28 בינו׳ 2024
אספר לך סיפור מכיוון קצת אחר -
אישית, אני לא קוראת להורים (האמיתיים) שלי "אמא" ו"אבא" - אלא בשמם (נגיד - משה ושרה) - לא בכוונה, זה כך מהיום בו למדתי לדבר.
ותמיד אנשים כעסו עליהם, שהם לא "חינכו" אותי נכון. ואמא שלי הייתה מסבירה, שזה לא השם שנותן את הכבוד, אלא הילד עצמו.
יש ילדים שיגידו "אמא אני שונא אותך" או "האמא המפגרת שלי". אבל היא ידעה, שבין אם אקרא לה 'שרה', או אמא - עניין הכבוד יגיע בזכות איך שהיא מתנהגת אליי, מחנכת אותי, הערכים שאני מקבלת. ושאני אכבד אותה מעצם היותה ותפקידה.
*אני לא מכניסה כאן את עניין מה קרה כשהתבגרתי והאם הכבוד המשיך להיות "ראוי".

אז בכללי, אני מאמינה שהכבוד שניתן בעת דיבור, המשמעות של מילה/שם, היא מה שאני עושה ממנה.
אני יכולה להגיד "כן אדוני", אבל יכולה להגיד "כן אהובי" או "כן דוד" או פשוט "כן" - אבל הכבוד שלי, הוא פנימי, ומי שמולי/מעלי יודע.

באופן אישי, יש לי קושי עם שמות פרטיים - נדיר שאשתמש בשם פרטי של אדם (ועוד יותר - בתואר - למשל "המורה" בבית הספר, או "פרופסור"/"דוקטור") - ולכן, עצם השימוש שלי בשם פרטי כדי לאשר הסכמה ("כן דוד") כבר מרגיש לי מאוד אישי ו"פרטי" - ולכן מכבד (וגם, מכבד אותי ש"מרשים" לי להשתמש בשם הפרטי - זו כבר דפקה אישית שלי בגלל קושי שלי להשתמש בשמות).

או, אם לקצר את החפירה שלי - אם מבחינתך המשמעות של השם שלו היא "אדוני" או "דום" או "הוד מעלתו המלך החזק" - אז זו המשמעות. וכשאת אומרת את השם לו, את מתכוונת לזה. את מרגישה את זה. את שלו.

לחילופין, תוכלי לשאול אותו מחוץ לסשן, איך ירצה שתקראי לו ("חשוב לי שהאדון שלי יקבל את הכבוד שמגיע לו, והייתי רוצה לדעת איך מותר לי לקרוא לך במהלך סשן, כי אם יהיה לי שם או כינוי בשבילך אני ארגיש יותר עמוק את החיבור והכבוד והמעמדות בינינו" - חושבת שזה כמעט אחד לאחד משפט שיצא לי להגיד )
וכמובן שיקח את הזמן, אל תצפי לתשובה באותו הרגע.
סווריןן
לפני 3 חודשים • 28 בינו׳ 2024
סווריןן • 28 בינו׳ 2024
שמות הם חלק ממשחק התפקידים. הם צריכים להפעיל את השולט.ת, אחרת אין בהם טעם. הוא צריך להרגיש שכשהוא Z, לצורך העניין, זה עוזר לו להיכנס ל dom space שלו, בו הוא יכול לעשות דברים שהוא לא היה עושה תחת זהותו הרגילה. 'אדוני' לאו דווקא יעבוד, ו'מלכי' עלול להישמע דבילי. אז מצטרף למי שהמליצו שזו תהיה בחירה של השולט, אבל זו צריכה להיות בחירה מושכלת. אם אין חלופה טובה, הייתי משתמש באות. מה שמשנה הוא לראות בשם בתור כלי
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 3 חודשים • 28 בינו׳ 2024
יקירי
אהובי
מלכי / מלך שלי

ככה אני פונה לבעלי, כי זה מה שמרגיש טבעי ואמיתי. גם לי קשה עם כינויים שקשורים לתפקיד שלי (מלכה / גבירתי וכאלה) כי זה איכשהו גורם לי להרגיש שמחפיצים אותי, או כאילו עושים צחוק מהסיטואציה. גם אם זאת לא הכוונה, זו התגובה הרגשית שנוצרת אצלי. אני יכולה לקבל כינויים כאלה רק אם זה איכשהו נבע באופן טבעי שמתאים לסיטואציה.

עוד דבר שאני אוהבת זה שבמקום לומר "כן יולי" או "כן המפקדת" וכאלה, אומרים לי רק "כרצונך". זה נעים. או "מייד". או פשוט עושים בלי לדבר. או "כן, הבנתי".

וגם, את השם האמיתי שלי אפשר לקצר בכמה דרכים, ובעלי נוטה לשמור אחת מהן למצבים מיוחדים. יש את השם הרגיל שבו כולם קוראים לי כולל אותו, ויש גרסה אחרת שרק הוא משתמש בה והיא שמורה למצבים שבהם הוא הכי הכי הכי רך כלפי, והשימוש בה מייצר מיידית תחושת אינטימיות.

וגם - כיוון שהוא הבררן, אז הייתי מטילה עליו להיות זה שמוצא כינוי שהוא ירגיש בנוח איתו. פשוט כי הוא זה שבעל האישיו. זכותו גם לא לרצות כינוי, אבל בכל מקרה זה נראה לי הגיוני שהוא זה שיקבע לך באילו מילים להגיב לפקודה. אפשר גם שזה יהיה השם שלו אם זה מה שנוח לו. אבל שהוא יגיד. ואת הבקשה שלי הייתי מנסחת ב"בבקשה תקבע בשבילי איך לעשות את זה".

נראה לי שמה שאת מחפשת זה שגם המילים בהן את עונה לו יהיו חלק מהפגנת הציות שלך. אז יש מצב שעצם זה שהוא זה שבחר את המילה יספק את הצורך שלך, גם אם המילה עצמה לא תהיה חגיגית במיוחד.