| רצרץ |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
הודעה לבהט
כמעט כל מי שמוותר על החופש שלו, גם כשולט וגם
כנשלט, עושה את זה במידת מה של עצב, גם אם לפעמים העצב נחבא. וכמובן שזכותך לחלוק עלי, אבל זה לא אומר שאיני צודק. החופש הוא דבר יקר שניתן לאדם, אין לו סיבה לוותר עליו. וכשהוא בכל זאת מוסר אותו מרצון, זה מרמז על סיבות ונסיבות כאלה או אחרות שמסתתרות להן מאחורי הקלעים ודוקרות. טמטום? טמטום זה לוותר על החופש שלך בשמחה, בגאווה וביהירות שהפגנת. |
|
|
| רצרץ |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
אופס, 'צטערת
זה היה אמור להיות תגובה לאיזה שרשור, לא הודעה חדשה.
צר לי |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
למרות שההודעה מופנית לבהט - מבקשת להביע דעה אישית מזווית אישית שלי.
מה שהצגת כאן זו זווית הראייה שלך על עולמנו. אני מצדיקה אותך בדבר אחד. מי שמוותר על החופש שלו יש בזה עצב. ההבדל שאני רואה בין הגישה של בהט (ושלי במקרה זה) לבין שלך היא שיש מי שמוסר את החופש שלו. מתוך בחירה, מתוך עוצמה, מתוך רצון מלא, וכן - מתוך שמחה. יש הבדל בין מי שמוותר על החופש שלו (ויתור בא מתוך חולשה) לבין מי שמוסר אותו זמנית לידיו של בן זוגו (מסירה באה מתוך בחירה ומתוך עוצמה). |
|
|
שליט האופל(שולט)
|
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
מסכים
מסכים עם כל מילה שלך בירדי.
|
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
מסכימה עם נריסה,
נתינה(במודע) של החופש שלי משמעה שיחרור, אתה יכול לראות בזה משהו אחר- אבל זה נעשה מתוך בחירה ובשמחה רבה.
אין לי מושג כמה אתה מבין בכלל את הרגשת ההתעלות של סאב כשהוא משוחרר מן המשא הזה של "החופש" לכאורה. זה קשה, זה נובע ממחשבה מרובה, זה מנוגד למעשה לכל דבר עליו חונכנו- אבל זה בעצם שיחרור אמיתי, שיחרור נעלה יותר, עז יותר ובעל גוני גונים רבים יותר מכל "חופש" לכאורה שנמצא במצב ה"משוחרר" . זה ברור לך שלא כולן נותנות את החופש שלהן מתוך עצב, כולי תקוה שזה ברור לך שאי אפשר להכליל ולגדור את כולן למקשה אחת. אצלי זה נעשה מתוך רצון ושמחה(מסתבר שגם אצל נריסה), אצל אחרת זה נעשה מתוך עצב, אנו שונות זו מזו כפי שכל יציר אנוש שונה זה מזה. הכללות הן דבר מסוכן. ובאשר ליהירותי? אני אכן יהירה, אלוהים עדתי שיש לי על מה. יהירות זו תטופל על ידי אדוני, כל השאר? סיבלו בשקט 
|
|
|
| רצרץ |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
בררר
התכוונתי להתווכח איתך,
אבל אחרי כמה רגעים הבנתי שלא תהיה בזה תועלת. אני מצטער אם דברי ישמעו מעט קיצוניים, אבל כשקראתי אותך מדברת על ההישלטות כעל משהו "משחרר", זה עשה לי צמרמורת רעה. חשבתי לעצמי, שכבר קראתי את זה איפשהו: "חופש הוא עבדות. בערות היא כוח... האם אינך מבין, שכל מטרת השיחדש היא להצר את טווח המחשבה?" (ג'ורג' אורוול, "1984"). חופש הוא עבדות, ההישלטות משחררת. המחשבה שלך צרה. תפתחי את העיניים. אני מבין את התחושות שאת מרגישה. אבל את עושה להן מיסטיפיקציה. הן הרבה יותר פשוטות מזה. זו לא התעלות. זה לא שחרור. את פשוט נותנת ליצר לגבור על התודעה לכמה רגעים. מכאן השקט. אבל זה שקט עצוב. גם אם את מסרבת להכיר בזה. |
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
למה היה לי ברור שתביא את הציטוט הזה? רק לאלוהים הפתרונים. להזכירך: אורוול דיבר על שיחרור בכפיה, האזרחים שם לא מאושרים(למרות הסיסמאות), אין להם חופש בחירה והם למעשה נתונים בשטיפת מוח מתמדת.
כן, ההישלטות משחררת, ההישלטות נובעת מכוח אדיר-הכוח לוותר על החופש. צר לי שאינך תופס את המניעים האלו ואינך מאמין למעשה שבחירה מושכלת ושמחה אפשרית בכלל, זה המצב בכל אופן אצלי. מעולם לא עשיתי מיסטיפיקציה, מעולם גם לא הייתי גורו לסוג זה של יחסים, אני מדברת בשם עצמי בלבד, אצלי היו תחושות התעלות לא מועטות, תוכל להגיד שמה שחשתי "אינו נכון" או "אינו מדוייק?", אני בספק רב... (ספקנות, תתפלא, זה שמי השני). דווקא היצר מעולם לא גבר על התודעה, לשחרר "יצרים" קל גם בעולם הואנילי. והשקט שלי מעולם לא היה מאפיין (זוכר שאני מדברת בשם עצמי?) מובהק. אולי כי לא השכלתי לוותר על "החופש" עד הסוף, זה ישתנה בעתיד, הכיוון ברור. תן לי את הקרדיט המועט שכל מה שאני עושה- נובע ממחשבה מרובה, ניתוח עמוק של המניעים ובחירה. בחירה אישית שאינה מריחה אפילו מן המילה כפיה. |
|
|
| רצרץ |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
לא אמרתי שמה שאת מרגישה הוא לא מדויק,
אלא הדרך שבה את מנסחת את זה במלים. כאילו יש בזה איזו קדושה. התעלות? תעשי לי טובה. ובקשר לזה שעכשיו את מדברת בשם עצמך, כל מה שגרר אותי להגיב לך מההתחלה הוא ההכרזות שלך על כמה אחרים מטומטמים בהודעה הקודמת. אבל אם את מדברת בשם עצמך, אז סבבה. כנראה שהויכוח שלנו תם. |
|
|
| רצרץ |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
יש לי רעיון!
אם אנחנו עוסקים בסמנטיקה, יש לי הצעה למילה בשבילך.
איך יודעים שהאנשים בסיפור הם שטופי מוח? מסיבה אחת: הם מאמינים בכך שעבדות היא חופש. הכי פשוט שאפשר, שני דברים מנוגדים פתאום שווים. וכשהחוקר הראה לווינסטון ארבע אצבעות - הוא אמר שהוא רואה חמש. למה? כי בסוף הוא האמין שהוא באמת רואה חמש. בסוף הוא נכנע - והאח הגדול יאמר "שוחרר". אז חשבתי בשבילך על מילה. ניסיתי לחשוב למה את כל הזמן מדברת על "שחרור" כשבפועל ברור מאד שמדובר בהגבלה, גם אם בהגבלה מרצון. חשבתי שההרגשה היא כמו שריר מכווץ שנרפה. גופנית אבל בעיקר איזה שריר נפשי. אז אולי, כדי לחסוך מעצמך את השימוש בביטוי המגוחך הזה "הישלטות היא שחרור", תגידי שהישלטות היא הרפיה. זה פחות לא נכון. |
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2004
בירדי היקר,
ראשית ההקשר של 1984 איננו רלוונטי ליחסי שליטה. הפרדוקסים של הבידי' אינם נפתרים דרך הראציו אלא דרך הלב. ובוא ונבחן לשניה את העולם בו אנו מצויים - בעולם שבו עבדות נתפסת כמילה מנוגדת לחירות אין חולקים על כך שלמשפט "עבדות היא חירות" יש צלילים של שטיפת מוח. אבל בעולם שבו החירות, כביכול, משמעה החירות להיות עבד, עבד למוסכמות, לדיעות הקדומות, למשפחה, לחברה למדינה, לבנקים לחברות הביטוח ולמי לא, בעולם כזה אם בא מישהו ולוקח ממני את המפתחות ואני כבר לא צריכה לנהוג ולנווט ולחפש את הדרך. בעולם כזה העבדות משוחררת מהחירות. אבל גם זו אינה אלא מיסטיפיקציה של הראציו. להיות נשלט משמעו להתחבר אל מקום שבו אני נגאלת מהצורך לזייף אישיות אחרת, נגאלת מהצורך להעמיד פנים כל הזמן (לרוב, רק כאשר אדוני איתי, לא כולנו משכילות להשיל מעלינו את הקליפות כולן גם בשאר הזמן). להיות נשלטת המוסרת מרצונה הטוב לידי אדון שיעשה בי את אשר אנו שנינו חפצים שיעשה , דהיינו מרצוני, משמעו לזכות בחופש מאוד יקר ערך - החופש להיות מי שאני. החופש להגשים, לצמוח ולהתפתח בתוך המהות האמיתית שלי. פרדוקסים ? סמנטיקות יריבות? ממש לא, משלימות זו את זו. תם דיון. |
|
|