צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הודעה לבהט

האביר​(שולט)
לפני 20 שנים • 26 באוק׳ 2004

ההישלטות משחררת

האביר​(שולט) • 26 באוק׳ 2004
בהט-הכרזת שתם הדיון--
למרות זאת,ברשותך, מבקש להביע דעה.
פשוט-חש הזדהות אישית שלי עם העניין.
אני מסכים איתך בהט ולא רק ב100 אחוז--יותר מכך.
יש לנו עניין בחוק שימור האנרגיה.
ככל שההישלטות גבוהה יותר-כך היא ,אכן כך, משחררת את הנשלטת --לטעמי-שחרור מנטלי.
ככל ששחרורה של הנישלטת מעמיק עקב הישלטותה המעמיקה...
כך השתעבדותו של השולט לאותה הישלטות הולכת וגדלה.
ככל שהנישלטת משתחררת יותר עם העמקת השעבוד-כך השולט הופך לאסיר עולם האזוק בכבלי כניעות הנישלטת.
את אותן מטלות ששחררה הנישלטת בהשתעבדותה בדרכה אל השחרור--סופג השולט אל תוכו ומכאן ולהבא-תם שחרורו והחלה אחריותו המעייפת לרדוף אחר הנשלטת ולדאוג להותירה בשחרורה דרך השתעבדותה לו.
סתירה פנימית?ממש לא!
למי שחווה באמת באמת יחסים עמוקים עם נשלטת משוחררת למהדרין--לאותו אחד יש ידיעה והבנה מלאה על מה אני מדבר.
כדי שאובן יותר--קיימת תופעה הנקראת---נפילה דומיננטית-התנתקות הדום עקב שחרור אנרגיה.
מאמר מעניין נכתב במקורו בלעז על ידי אחת בשם מיטרס סטיל בעניין זה.
אצטט מעט מאוד מתוך התרגום לעברית......................כשהכנועה שלך נדרשת להיות כנועה כל זמן שהיא במחיצתך, אתה תובע גם מעצמך להיות שולט כל אותו זמן,הקשר הופך באופן בלתי נמנע לנטל, מלחיץ מבחינה שכלית וגופנית.....................התופעה הזו ידועה בשם --נפילה דומיננטית..(dom-drop) .הדרישה לשאת בתפקיד כל הזמן, מנקזת את רזרבות האנרגיה של השולט. ברגע שהוא עוזב את הקירבה המיידית של הכנועה, הוא מרגיש מרוקן ולפעמים אפילו תשישות גופנית............
עד כאן ציטוט קצר.
ובאנלוגיה לענייננו----ככל שהעומסים עליהם דיברתי משתחררים מהנישלטת דרך הישלטותה..כך הם מועברים לשולט וכשהם גודשים את השאה..הוא מתעייף.
לכן בהט-את צודקת ועוד איך!
ופעם כבר כתבתי כמה אנחנו משועבדים לעריצותנו ולהישלטותכן-עד כדי חוסר יכולת לתפקד, לפעמים.
חוק שימור המאסה פועל פה באופן חד משמעי.
110 אחוז של צדק בדברייך בהט!
רצרץ
לפני 20 שנים • 26 באוק׳ 2004

המילה האחרונה (נניח)

רצרץ • 26 באוק׳ 2004
"בעולם שבו החירות, כביכול, משמעה החירות להיות עבד, עבד למוסכמות, לדיעות הקדומות, למשפחה, לחברה למדינה, לבנקים לחברות הביטוח ולמי לא, בעולם כזה אם בא מישהו ולוקח ממני את המפתחות ואני כבר לא צריכה לנהוג ולנווט ולחפש את הדרך".

אם כך, בתי המשוגעים מלאים באנשים שכבר לא צריכים לנווט.
בתי המחסה מלאים בנרקומנים שכבר מזמן הפסיקו לחפש את הדרך.
כולם משוחררים מהבנקים, ממקום העבודה, כולם מקבלים ארוחה חמה.
בכולם מדובר בבריחה, לא בשחרור.

תסכימי איתי, שההפך מהשעבוד לכל מה שתיארת, הוא חיים חופשיים במובן המוחלט של המלה?
כלומר, בלי עבודה, בלי עכבות, בלי בנקים וחברות ביטוח.
כל היום רק אוכל, אמנות כדורגל וסקס חייתי.
זאת דוגמה מדוייקת אחת לחופש. זה שחרור.
גם אם לא ניתן ליישם את כל זה כרגע מבחינה פרקטית,
זאת המשמעות האמיתית של המילה חופש.

לכבול את הידיים ואת הרגליים שלך, להפסיק לנווט - זו כן אלטרנטיבה למציאות
העצובה שתיארת, שמקיפה את כולנו. אבל אל תטעי, זאת ב-ר-י-ח-ה.
ברור לי שבבית המשוגעים יש הרבה אנשים שלא נמצאים שם מבחירה.
אבל כאן, כאן כמעט כולם מבחירה, ובמיוחד את. אף אחד לא נולד נשלט.
את החופש את מקבלת מלידה. את העבדות המציא האדם.
בכוח המוח-אשה
לפני 20 שנים • 26 באוק׳ 2004

מדובר בויכוח עקר.

בכוח המוח-אשה • 26 באוק׳ 2004
אין דרך רציונלית להגדיר את תחושת החופש.
כן. חופש זה תחושה, כי אנחנו תמיד נמצאים בין גדרות.
ובכן, חופש זה כשאתה נמצא בין הגדרות שבהם טוב לך.

על מה כל הויכוח בירדי?
מהות הבדס"ם היא ההסכמה, בין היתר.
בהט מעדיפה למסור את מפתחות הרכב לנהג אחר ולקרוא עיתון במקום לנהוג.
מי שנוסע במונית מוגבל יותר מנהג הנוהג ברכבו?

יש כל כך הרבה דרכים לראות את הדברים,
סמנטיקה היא סמנטיקה,
לא מציאות של תחושה, אל תשכח זאת לרגע.
בהט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 26 באוק׳ 2004

אני רק מצטטת:

בהט​(נשלטת) • 26 באוק׳ 2004
מתוך פרוטוקול בית המשפט לתעבורה בו נשפטתי בעוון דחף לטיפוס בלתי נשלט(שבע תאונות טוטאל לוס ב17 שנים, זה הרבה?) על עמודי חשמל (בי נשבעתי שלא דרסתי או חתול או כלב מעולם).

"גבירתי הצעירה,
עצם גזירת השלילה לשנה מביאה אותי לכדי סיפוק עמוק שאני עוסקת במקצוע הנכון, שריר ובריר לי כי את סכנה לציבור הנהגים, הולכי הרגל והעם היושב בציון כולו.
אני מניחה שחברת החשמל תברך את החלטתי הצודקת, תאוות ההתנגשות שלך בעמודי חשמל שלא חטאו היא אובססיבית, אובססיות, גבירתי הצעירה, פתחי לדברים מועילים יותר לציבור, למשפחתך ולך.
בשנה הקרובה אני אשן בשקט גמור ביודעי שאינך נמצאת על הכביש, קחי שנה לנוח מעט מן המהירות והקצב בו את חיה, החיים, גבירתי הצעירה, לא נמצאים תמיד על 120 קמ"ש"

על החתום


השופטת (בת *****)

מוח, את מדברת איתי על מוניות? על מסירת מפתחות? אאוצ', זה כאב כל כך עכשיו icon_smile.gif
moonstone​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 26 באוק׳ 2004
moonstone​(נשלטת) • 26 באוק׳ 2004
ברדי
יש לי הרגשה שלא הבנת על מה בהט מדברת
תנסה לקרוא שוב ותבין שבן אנוש זה דבר סובייקטיבי
ולכן הקביעות שלך לא מדוייקות.
כל טוב
mooonstone
רצרץ
לפני 20 שנים • 26 באוק׳ 2004

לזאת שענתה לי

רצרץ • 26 באוק׳ 2004
(כוח המוח? לא שמתי לב)
אני כותב אליך קצת, כי בהט נעשתה תמהונית, כנראה שלא על דעת עצמה.
(היא הוסיפה לשם שלה את הסימן הזה {} בהודעות האחרונות, אז אני מניח
שהיא כבר לא הנהג). חבל, היא מצחיקה וזה היה נחמד.

אני יודע שאי אפשר להמחיש חופש בצורה אחת מוחלטת.
אבל בחיפוש אחרי אלטרנטיבה לשיעבוד שבהט תיארה,
יש פרט אחד שמבדיל בין בחירה לבריחה ובין חופש לעבדות. שינוי.

האלטרנטיבה של בהט, העבדות ה"טובה" שלה, לא משנה את החיים שלה,
היא רק תוספת שמאפשרת לה להתמודד עם העבדות ה"רעה". כי אני
מנחש, שגם למרות שהיא נתונה למרותו של איזה A אחד, היא עדיין עובדת
ועדיין יש לך מינוס בבנק או משכנתא. אז היא עדיין משועבדת להכל,
אבל רק חושבת על זה פחות. וכשמגבילים את הגוף וכשמכאיבים לו,
וכשגומרים, חושבים פחות על המינוס בבנק או על השני קילו שעליתי
בחגים. ויש מי שיקרא לזה התעלות.

חופש הוא לשבור את השלשלאות לגמרי, ולא ללבוש חדשות, הדוקות יותר,
שנותנות תחושה מזוייפת כאילו הקודמות נעלמו. שמעתי שבהודו אפשר
להיות חופשיים באמת. משכורת של חודש מחזיקה שם חצי שנה. בלי עבודה,
בלי ביטוח לאומי, בלי בנקים. (בלי נייר טואלט גם.. אבל ככה, זה לציביליזציה
יש מחיר)

בכל מקרה, את מבינה מה אני מנסה לומר? זה כמו אדם שכואבת לו הרגל
אז הוא דופק את הראש בקיר. ופתאום הרגל נשכחת. שחרור מהשעבוד של
המציאות הוא לשנות אותה, לא לשקוע בה עם כל מני משככי כאבים.
אדם אחד​(שולט)
לפני 20 שנים • 27 באוק׳ 2004

Re: המילה האחרונה (נניח)

אדם אחד​(שולט) • 27 באוק׳ 2004
בירדי כתב/ה:
"בעולם שבו החירות, כביכול, משמעה החירות להיות עבד, עבד למוסכמות, לדיעות הקדומות, למשפחה, לחברה למדינה, לבנקים לחברות הביטוח ולמי לא, בעולם כזה אם בא מישהו ולוקח ממני את המפתחות ואני כבר לא צריכה לנהוג ולנווט ולחפש את הדרך".

אם כך, בתי המשוגעים מלאים באנשים שכבר לא צריכים לנווט.
בתי המחסה מלאים בנרקומנים שכבר מזמן הפסיקו לחפש את הדרך.
כולם משוחררים מהבנקים, ממקום העבודה, כולם מקבלים ארוחה חמה.
בכולם מדובר בבריחה, לא בשחרור.

תסכימי איתי, שההפך מהשעבוד לכל מה שתיארת, הוא חיים חופשיים במובן המוחלט של המלה?
כלומר, בלי עבודה, בלי עכבות, בלי בנקים וחברות ביטוח.
כל היום רק אוכל, אמנות כדורגל וסקס חייתי.
זאת דוגמה מדוייקת אחת לחופש. זה שחרור.
גם אם לא ניתן ליישם את כל זה כרגע מבחינה פרקטית,
זאת המשמעות האמיתית של המילה חופש.

לכבול את הידיים ואת הרגליים שלך, להפסיק לנווט - זו כן אלטרנטיבה למציאות
העצובה שתיארת, שמקיפה את כולנו. אבל אל תטעי, זאת ב-ר-י-ח-ה.
ברור לי שבבית המשוגעים יש הרבה אנשים שלא נמצאים שם מבחירה.
אבל כאן, כאן כמעט כולם מבחירה, ובמיוחד את. אף אחד לא נולד נשלט.
את החופש את מקבלת מלידה. את העבדות המציא האדם.


ראשית אומר שזהו אחד מהדיונים המעניינים יותר שראיתי ולשני הצדדים רהיטות דיבור המייצגת את הנושא בדרך נאה.
הייתי בכל זאת ממליץ לך בירדי להוריד את רמת העקיצות על גבול העלבון , כי הן אינן מוסיפות לטקסטים שלך מאומה , אפילו גורעות.
פעם כולנו היינו ונילים ותפסנו את המציאות של הקשר בין אנשים כמשהו שנשען על כמות הגדרות שאותה הכרנו.
אחר כך החלטנו לחקור יותר ולההעמיק בחלקים נוספים, שונים ואקצנטרים.
ואז גילינו שהתשובות אחרות ,ברמות שונות .למשל עוצמה רגשית (שאין לי דרך למדוד לך בצורה אמפירית)ועוד אחרים ורבים ובוודאי סובייקטיבים כיד האדם האינדיבדואלי.
אתה למשל אומר ( כאבסולט )שאף אחד לא נולד נשלט .
ואני מזכיר לך שלפחות עד גיל 16 היית נשלט מחוסר בחירה ע"י הוריך בדברים רבים
ושזה עשה אותך בין היתר למי שאתה עכשיו .השפיע עליך מהותית לכל הפחות.
ועכשיו תחשוב שניתן לשחזר בתהליך מסוים שהוא לעיתים גם מהנה מאד את היתרונות המצויים
בשיתוף עוצמתי בין שני מוחות פתוחים לשינויים.
האם התובנות לא מסקרנות אותך? אפילו במידה מועטה?
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת)
לפני 20 שנים • 27 באוק׳ 2004
חייבת לציין שאכן הדיון מאוד מעניין
ורהוט.

אך מהכרותי האישית עם בהט, ולא מהיום,איני מתפלאת
על כך, שכן תמיד ידעה היכן לשים את האצבע
על הנקודה המדוייקת, ביחוד לגבי עצמה.

מה שאני לא מבינה בשרשור הזה,
מה קרה לכיבוד הרצונות של אנשים.

בירדי, זכותך לא להסכים עם בהט, אך לקרוא לה תמהונית?
להתווכח ויכוח עקר כי אינך רואה עין בעין
את מה שטוב לה?
האם רק דעתך/רצונך הינם אשר נכונים וכל מה
שאינו תואם להם או להשקפת עולמך אינו נכון
ואף זוכה לעקיצות?

סורי, התחלת את הדיון מאד יפה ועל רמה גבוהה
חבל שזייפת בסוף באי כיבוד דעתה ורצונותיה
של בהט ואף הגדלת לעשות וקראת לה תמהונית.

לדעת לכבד רצונותיהם של אחרים זו בגרות.
לדעת לענות יפה למרות חוסר הסכמתך-זו תרבות דיון.

פשוט חבל.
רצרץ
לפני 20 שנים • 28 באוק׳ 2004

לאדם אחד

רצרץ • 28 באוק׳ 2004
"ואני מזכיר לך שלפחות עד גיל 16 היית נשלט מחוסר בחירה ע"י הוריך בדברים רבים " (סליחה, אני לא יודע לעשות את הציטוט המשוכלל). זה נכון, ובגיל שנתיים הייתי כלוא בלול. אלא שתהליך ההתבגרות הוא תהליך של שחרור, גם אם אתה נשלט בתחילתו, הרי שאתה בכל רגע הולך ומשתחרר. בגיל שנה אתה חסר אונים, בגיל שנתיים אתה מתחיל ללכת, בגיל שלוש מתחיל לדבר, בגיל 8 אתה מתוודע לכך שאתה קיים, בגיל 13 אתה מתחיל להשתחרר מההורים. בגיל 16 זה אולי עוד לא סוף הדרך, אבל בגיל 18 או אחרי הצבא את כבר משוחרר. בכל שניה של ההתבגרות, אתה חופשי יותר מהשניה הקודמת. הבדס"מ נועד למי שמעדיף לוותר על החופש הזה שהאדם מקבל בעל כרחו, ולנסות לחזור אחורה. אלא שאי אפשר לחזור אל הרחם, אז החזרה היא מטאפורית, סמלית, של אזיקים על הידיים, היבלעות באדם אחר והישלטות.

ובאשר לנימוסים שלי, אם אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר, אני מצר על כך.
(אבל הודעות שלמות שמטיפות על דרך ארץ הן קצת מיותרות, אתה חייב להודות.
וברור שאני מכבד רצונות של אחרים, ומי שאין לו מה להגיד שלא יגיד).
אני מקבל את הדיעות של כל אחד ואחת, אבל זכותי להתווכח איתך ולהשמיע את דעתי
המנוגדת. כתבתי שבהט תמהונית כי אחרי רצף תשובות מעניינות וענייניות היא כתבה
משהו שלא הצלחתי להבין, ונדמה לי שלא נועדתי להבין, במה זה קשור.

לילה
TooT​(נשלטת){פטרוניוס}
לפני 20 שנים • 28 באוק׳ 2004
TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 28 באוק׳ 2004
בירדי , בעיניין העצב ברשותך......
נסה לחשוב על שליטה כעל טיול מאורגן בו שני הצדדים מחליטים מתוך הסכמה לצאת לטיול ,
האחד מוביל והשני מובל.
המסלול יהיה ידוע למובל מראש (הצבת גבולות ) אך מרגע בו יצאו לטיול המובל יוותר מראש על יכולתו לנווט את הטיול בעצמו ולקבוע את הדרך בה ילכו בכל יום( אלא אם כן יחליט להפסיק את הטיול ) ,הוא ישיל מעצמו דאגות רבות , את תיכנון הטיול וכל מה שכרוך בכך .
מי שיחליט לצאת לטיול כזה יעשה זאת מתוך בחירה ואני לא רואה עצב בבסיסה של החלטה שכזו .

אחת מהסיבות למטייל שכזה להיות עצוב ,היא במידה והוא יוצא לטיול המאורגן מתוך חוסר יכולת (להבדיל מוויתור מבחירה על יכולתו ) לנווט לעצמו את המסע .
רוב הסאביות שאני מכירה יוכלו לנווט בעצמן את המסע שלהן ובהצלחה, רק שהן בוחרות לוותר על יכולתן ומוסרות את השליטה לאחר .
לא חייב להיות שם עצב .