שירים על יחסי שליטה בדסמיים.

וכמובן (מתפלא איך לא אמרו את זה כאן)

מתוך את שומעת, נתן אלתרמן

את נרדמת, ואני אכנס ואשב.
לרצפה אשב
להביט עלייך.
שותק ונכרי בחדרך השליו
אחכה לך כמו נעלייך.

אפשר להסכים שצריך לכתוב את שמו ככה, נכון?

נתן אלתרמן (מתחלף)

I'm sorry
For the times that I made you scream
For the times that I killed your dreams
For the times that I made your whole world rumble
For the times that I made you cry
For the times that I told you lies
For the times that I watched and let you stumble
It's too bad, but that's me
What goes around comes around, and you'll see
That I can carry the burden of pain
'Cause it ain't the first time that a man goes insane
And when I spread my wings to embrace him for life
Suckin' out his love, I, I'll never be nobody's wife.



של אנוק

אני אוהבת את בודלר, בהקשר הזה.
הנה שיר אחד לדוגמה:

המענה עצמו לדעת
מתוך: פרחי הרע
תרגום: דורי מנור
===


אפליא מכותַי בָּך - ולא בחֵמָה:
אהלום כקַצָב, אהלום בָּך קָשֶה,
בלי שנאה, כהכות את הסלע מֹשה -
הסָהֲרָה שלי לא תדע עוד צמא,

עת אכה בך קילוח שלא יימחה,
ואֶמְצֶה מעינייך מִקְוַי דאבה;
תשוקתי התפוחה כבר כוּלה מתקווה
על מלחי דמעותייך לבטח תִשחֶה,

ותִצלַח את הים הגדול כספינה,
עוד ליבי השיכור מן הסבל הרב
יהדהד בי כתוף הקורא אל הקְרָב,
למשמע גניחותייך כְּלילוֹת העֶדְנָה.

צליל פגום אנוכי; צליל כושל וצורם
המפר תאמה של סימפוניה שמיימית:
זו אשמת האירוניה, הצחוק המצמית,
שכוסס בי עד תום, מערער, מגרם.

אל קולי היא פולשת, צווחת האימה!
שחור הרעל דמי הוא! הנה, בוורידי!
הנני המראה הקודרת בלי די,
שמגֶרה רואה בה את אופל צלמה!

הן אני החתך - וסכין השחיטה!
הנני גם הלחי - וגם הסטירה!
המפרקת - אך גם הגלגל הנורא!
התליין - אבל גם הנידון למיתה!

יש ערפד המוצה מליבי את הדם! -
הן אני הוא! חלקי עם אותם נידחים,
שנידונו לשקוע בצחוק נצחים -
אך חיוך לעולם לא ישוב לפקדם!

===

בחרתי בשיר הזה רק כי מתישהו טרחתי להקליד אותו אז היה לי בשלוף לקופי פייסט.
ממליצה על הספר כולו. הנושאים מגוונים אבל הסגנון נשמר.

הוא ובוקובסקי משוררי הביבים היותר מוצלחים שמכיר...

די נדוש, אבל זה הראשון שעולה לי לראש (ואני לא מבין איך אף אחד עוד לא כתב את זה) ונכון שרצוי "משוררים" אבל דפש מוד הם אלוהי שנות ה 80 אז אי אפשר לזלזל.

שרשור מעניין!

אוסיף את חנוך לוין: חלק מהטקסטים שלו שירה, ויתר הטקסטים שירה בפרוזה, אך ליבם עוסק ביחסים וברגש, תוך הקצנה מכוונת (קרי: D/s). ואם את לא מעוניינת בכותבים מפורסמים, גם בבלוג שלי יש כמה מילות שיר הלל וכאב.

כמו בלדה.
שיר לחופה.


אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב
ואם שירים אהבת
רק שכתובים באבן
בין הכפים אגור
ובסלעים אכתוב...

"ים יבשה" של עומר מושקוביץ.


זאת יבשה וזה ים
את יכולה פה
אבל לא יכולה שם
זאת יבשה
וזה ים
ויש דברים פשוטים מאוד
שהם דרכו של עולם

השמש חזקה לך
ויש פינה בצל
מתחת לעצים גבוהים
להתנצל
זאת יבשה
וזה ים

אני יודעת מה זה ארץ
אתה לא צריך ללמד אותי גבולות
אני יודעת מה זה ארץ
אתה לא צריך ללמד אותי גבולות

זאת יבשה
וזה ים
את יכולה פה
אבל לא יכולה שם
וכשאני מדברת על חלום
אתה אומר לי
איך אפשר עוד לשרוד את היום
וזאת יבשה וזה ים
יבוא זאב
יאכל אותך "המממ"

אני יודעת מה ארץ
אתה לא צריך ללמד אותי גבולות
אני יודעת מה זה ארץ
אתה לא צריך ללמד אותי גבולות

אתה לי ארץ/ יורם טהרלב

אני פוסעת חרש בשביליך
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעין
אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו איילה תועה בערבה
אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
תן לי זמן, הושט לי יד
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
תן לי זמן, הושט לי יד
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת
הזאת הארץ הטובה
אני יודעת עד ימי יתמו
לא, לא אבואה עד עמקי ליבך
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את פסיעותי שלי על אדמתך
אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
תן לי זמן, הושט לי יד
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
תן לי זמן, הושט לי יד
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי