תלויה עם הרגליים למעלה, מוצלפת ואוייי... ומשועממת

קורה לי לא מעט שפתאום אני מתנתק מהסיטואציה, ומתחיל להרהר איך ייראה הסלון אם אחליף את גופי התאורה וכאלה.
שמתי לב שזה לא קורה כשאני באמת נמשך לבנאדם. זה קורה רק כשהתפשרתי או זרמתי חצי קלאץ'.

וואי אף פעם לא חשבתי על זה אבל עכשיו שכן אני קולטת שזה אף פעם לא קורה לי כשולטת, רק כנשלטת. נראה לי שאני יודעת למה - כי כשולטת אני לא יכולה "לחלום", אני כל הזמן עושה משהו וכל הזמן עם תשומת לב מוגברת, סוג של נכנסת להיפר פוקוס. וגם ליטרלי שולטת במה שקורה וקובעת לעצמי את הקצב ואז הקצב כל הזמן מתאים לי.
ורק עכשיו אני קולטת למה לא מושך אותי לקבל שירות - כי זה שוב שם אותי במצב של חוסר עשיה ובהתאם קשב פנוי שיכול לברוח.
יא, איזה קטע, זה בטח נשמע בנאלי אבל בחיי שלא שמתי לב עד עכשיו ולא חשבתי על כך שיש ממש סיבה "הגיונית" (במובן של הגיון פנימי) לכך שאני נמשכת לשליטה כזאת ולא אחרת.