בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הודעה לבהט

huan
לפני 20 שנים • 28 באוק׳ 2004
huan • 28 באוק׳ 2004
ברור שהבדסמ הוא בסופו של דבר אמצעי לברוח מהמציאות........אבל בקטע הזה הוא לא שונה בהרבה מ"בריחות" אחרות כמו לדוגמא "ללכת לאיבוד" בין אדי האלכוהול עשן הסיגריות והמוזיקה הרועשת באיזה מועדון,לטוס לחו"ל,לצייר,לנגן או אפילו לחזור הביתה מיום עבודה ארוך לצפות במשחק כדורגל ולשתות חצי ליטר בירה. הפרודוקס הגדול של הקיום של רוב האנשים הוא שבסופו של דבר כולם רוצים "לברוח" ממנו במקום להתמודד אם המציאות היום יומית האפורה של המאבק לקיום נאות.

אולם יש דרכים מכובדות יותר ופחות "לברוח מהמציאות" ולדעתי וויתור על ה"אני" שלך נמצא הכי למטה ברשימה הזאת, אני לא מדבר פה על התאבדות שכן בביצוע התאבדות אתה נשאר "אתה" עד הסוף אני מדבר על הרצון להטמאות בתוך אדם אחר...לאבד כל מידה של חשיבה,עשייה ורצון עצמי מפני שכאשר זה קורה אתה חדל להיות אדם....למען האמת אתה אפילו לא כלום.ואני בהחלט בז לאנשים אשר בישבילם המצב שתיארתי הוא ה"גביע הקדוש".

אולם לא כל הבדסמ עוסק דווקא בסוג כזה של קשר (תקנו אותי אם אני טועה, ואם אני טועה אז זה עצוב מאוד). הוא עוסק בדינמיקה בין אנשים שלא בהכרח רוצים לאבד אם זהותם, הם רוצים אולי סתם לאהוב ולהיות נאהבים וזו הדרך שלהם לעשות את זה ....באמצעות סגידה,הערצה נתינת וקבלת שליטה מסויימת.
אני אישית שייך לסוג האנשים שבישבילם זה סוג של אהבה, ולא סתם אהבה אלא אהבה פרודוקטיבית שכן הדבר מניע אותך ליצירה והגשמה עצמית בתחומים אחרים.

אולי כל המ שכתבתי הוא בולשיט רומנטי וחסר אחיזה במציאות אבל זו דעתי וזה מאוד יעציב אותי אם מישהו יצליח להוכיח לי אחרת.