שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שאלה בנוגע לשורשים פסיכולוגיים של פנטזיות למיניהן

מפלצת או ילדה
לפני 5 חודשים • 14 ביוני 2024

Re: שאלה בנוגע לשורשים פסיכולוגיים של פנטזיות למיניהן

מפלצת או ילדה • 14 ביוני 2024
infamous כתב/ה:
יצא לי לקרוא בתור אחד שמתעניין חובב בפסיכולוגיה כמה מאמרים בנוגע לסיבות פסיכולוגיות אפשריות לפנטזיות/פטישים של אנשים,בין השאר הבדסמ.הייתם סומכים על הפסיכולוגיה(שהיא מדע סטטיסטי-זאת אומרת נשען על מחקרים) ביכולת לפענח את הסיבות לדברים האלה?
מה גם,שהרבה מהמאמרים האלה נשענים על הפסיכואנליזה/הפסיכולוגיה הדינמית,שרמת הביסוס המדעית שלה מוטלת בספק,למרות שהיא מעניינת.


בתור מי שחובבת את שני הז'אנרים, ומי שאוהבת לנבור ולחקור אל תוך עצמה עמוק פנימה עם סקרנות של אליסה, אומר זאת כך - יש קשר עמוק והדוק, הגם שאנחנו לא יודעים תחילה (או לעולם לא, אם לא נעז להתפשט מסופרלטיבים והגדרות, ומפחדים וחרדות של להביט פנימה) מה קשור למה, ובאיזה אופן התהווה. באופן כללי, מלבד ההרפייה הפיזיולוגית של דחפים ויצרים פיזיים, כמעט בכל אינטראקציה או פעילות מינית אנחנו 'דוחפים' לממש או לפתור דבר מה פסיכולוגי בקיום שלנו. זו שאלה מעניינת למה דווקא דרך מין, ולתפישתי דווקא בגלל שבמין מופרשים הורמונים משככי כאב וסטרס אנחנו מזמנים לעצמנו את ההדברים האלה, בתקווה לא מודעת שתחת "הרדמה" הזאת יעברו לנו חלק יותר "בגרון" (לפעמים באופן מילולי חח).

על הבסיס הזה לדעתי זה כר פורה למיינד לדחוף לפתרון טראומות עבר באופן גלוי או סמוי, כתלות במידת הקונפליקט התוך אישי או הבין אישי שמשתולל בתת המודע, היות שמדובר באינטראקציה אנושית /קשר וככה אנחנו מחווטים לפתור או לסבךל עצמנו בעיותicon_smile.gif.

טעות לדעתי לחשוב שרק "הסופגים" מגיעים לבדס"מ מתוך שחזור הטראומה. יש וורטקס שלם של "שולטים" שמתמירים באופן הזה את חוסר האונים שלהם אל מול הכאב וההתעללות, שמשליכים את החרדות והפחדים או צלקות הטראומה על האחר, ובעצם באים לפרוק את האנרגיה ההרסנית האגורה תחת המיתוג הפנסי כדי להסבות את היעדר השליטה שלהם בעולמם או בעוינות המעכלת אותו, או להתנער מאחריות לפתרון כאבם.

האם אם נדרבן את כולם לטפל במכאובים ולהחלים ימות הבדס"מ? לא חושבת. אולי "ננקה את השורות" ממתעללים מתחזים או מלכודים עמוק בלופ הPTSD, אבל עדיין נישאר עם אוהבי הכאב, עם קינקסטרים שסקרנים לחקור את גופם על שלל תחושותיו וגבולותיו, שלא מקבעים מיניותם לגדרות מוגבלים של "איברי מין", עם כאלה שבטבע שלהם להנהיג ולהוביל ולהביא את הצד השני למקומות שלא העזו לבדם.

עוד בנוגע לבדס"מ וטראומה - אין שום טיפול בעולם שיכול לביא לרזולושן גדול ושלם יותר מחיבור נכון בין הנותן למקבל הבדס"מים, ש"עונה" ופותר את הקונפליקט, לעיתים באופן לא לחלוטין מודע, וכשזה לשני הצדדים - אז בכלל סופרנובה.

לא תאמינו איזו נרוונה ואורגזמה נפשית שמימית, ובעתיה - מונסון בתחתונים, אפשר לקבל מהליכה פשוטה עם "אבא" לקופת חולים...
נויה הל​(לא בעסק){צ}
לפני 5 חודשים • 14 ביוני 2024
נויה הל​(לא בעסק){צ} • 14 ביוני 2024
דיון מעניין.
אכניס כאן את חצי השקל שלי.
אני עוסקת בתחום מחקר שנוגע בפסיכולוגיה, לא פסיכולוגיה אבל שיטות מחקר וסטטיסטיקות כמעט זהות.
פסיכולוגיה היא לא מדע מדויק. הרבה מחקרים פסיכולוגיים לא ניתנים לשחזור. כלומר, על קבוצת נתונים אחת מצאו קשר מובהק בין משתנה x ל y ופרסמו מחקר. אבל לא הצליחו למצוא קבוצת נתונים אחרת שעובדת אותו דבר, מה שאומר שמאוד יכול להיות שהתוצאות במחקר הראשון היו מקריות.
אחד הדברים המעניינים בסטטיסטיקה זה שאם מצאנו קשר מובהק, זה לא אומר בהכרח שבמציאות יש קשר בין המשתנים.
תנו לי מסד נתונים ואני יכולה להוציא מתוכו מגוון מסקנות שיכולות לסתור אחת את השניה.
בגלל שהמחקרים שלי מתפרסמים במגזינים שקשורים להתנהגות, רוב הקוראים, כולל אלו שעושים ביקורת עמיתים במגזינים מכובדים, לא יבינו בכלל את הסטטיסטיקה כי הם לא מגיעים מתחומים מתמטיים, הם יודעים רק לקרוא את התוצאות הסופיות.
infamous
לפני 5 חודשים • 14 ביוני 2024
infamous • 14 ביוני 2024
לא ציפיתי האמת שהדיון הזה יתפתח כל כך להרבה תגובות, אני מודה לכל אלו שהגיבו בצורה עניינית ואינטליגנטית והביאו מקורות מעניינים,מלא זמן תהיתי ביני לבין עצמי בבעיה הסבוכה והמפותלת הזאת-איך ניתן לסמוך על הפסיכולוגיה כמדע,לצערי,בתור אדם פשוט מהיישוב ונטול השכלה אקדמאית(ובטח לא בתחום המדובר) אין לי מספיק מקורות וכלים כדי לבסס את דעתי בנושא החשוב הזה,בעיקר בזמנינו,אנשים המתמודדים עם מלא בעיות ותוהים לעצמם איפה המקום הנכון שיש לפנות אליו כדי לפתור את הבעיות האלה.אני יכול להגיד על עצמי שאני התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה גם כי יש לי מין אובססיה לא מובנת להבין אנשים,וגם בעיקר להבין את עצמי.אני יכול להגיד שהפסיכולוגיה אכן סיפקה לי מלא תשובות ומלא תובנות לגביי,הבעיה היחידה שנותרה לי זה הכלים להתמודד עם אותן בעיות,הבנה של הבעיה היא התקדמות בפני עצמה,אבל מה אנחנו עושים עם זה....
בקיצור,סיבכתי גם את עצמי.מקווה שיהיה טוב
נויה הל​(לא בעסק){צ}
לפני 5 חודשים • 14 ביוני 2024
נויה הל​(לא בעסק){צ} • 14 ביוני 2024
infamous כתב/ה:
לא ציפיתי האמת שהדיון הזה יתפתח כל כך להרבה תגובות, אני מודה לכל אלו שהגיבו בצורה עניינית ואינטליגנטית והביאו מקורות מעניינים,מלא זמן תהיתי ביני לבין עצמי בבעיה הסבוכה והמפותלת הזאת-איך ניתן לסמוך על הפסיכולוגיה כמדע,לצערי,בתור אדם פשוט מהיישוב ונטול השכלה אקדמאית(ובטח לא בתחום המדובר) אין לי מספיק מקורות וכלים כדי לבסס את דעתי בנושא החשוב הזה,בעיקר בזמנינו,אנשים המתמודדים עם מלא בעיות ותוהים לעצמם איפה המקום הנכון שיש לפנות אליו כדי לפתור את הבעיות האלה.אני יכול להגיד על עצמי שאני התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה גם כי יש לי מין אובססיה לא מובנת להבין אנשים,וגם בעיקר להבין את עצמי.אני יכול להגיד שהפסיכולוגיה אכן סיפקה לי מלא תשובות ומלא תובנות לגביי,הבעיה היחידה שנותרה לי זה הכלים להתמודד עם אותן בעיות,הבנה של הבעיה היא התקדמות בפני עצמה,אבל מה אנחנו עושים עם זה....
בקיצור,סיבכתי גם את עצמי.מקווה שיהיה טוב

הכל תלוי בבעיה. בכלל לדעתי רצוי ללכת למטפל עם בעיה ספציפית ולא כדי לחפור על כל הילדות. לחפור על כל הבעיות שהיו לי בילדות/בעבר סתם יכניס אותי לדיכאון במקום להתקדם.
כשהייתי צריכה ייעוץ הורים הלכתי למישהי עובדת סוציאלית בעלת הכשרה בהדרכת הורים עם התמחות בהפרעות קשב. היא לא היתה צריכה להכיר את כל המחקרים כדי לעשות עבודה טובה, היא רק היתה צריכה ללמוד על שיטות עבודה (וכישרון אישי שלה).
אם אני אצטרך משהו אחר, אלך לטיפול הספציפי שהכי מתאים לפתרון הבעיה שלי.
infamous
לפני 5 חודשים • 15 ביוני 2024

הגיוני מאד

infamous • 15 ביוני 2024
נויה הל כתב/ה:
infamous כתב/ה:
לא ציפיתי האמת שהדיון הזה יתפתח כל כך להרבה תגובות, אני מודה לכל אלו שהגיבו בצורה עניינית ואינטליגנטית והביאו מקורות מעניינים,מלא זמן תהיתי ביני לבין עצמי בבעיה הסבוכה והמפותלת הזאת-איך ניתן לסמוך על הפסיכולוגיה כמדע,לצערי,בתור אדם פשוט מהיישוב ונטול השכלה אקדמאית(ובטח לא בתחום המדובר) אין לי מספיק מקורות וכלים כדי לבסס את דעתי בנושא החשוב הזה,בעיקר בזמנינו,אנשים המתמודדים עם מלא בעיות ותוהים לעצמם איפה המקום הנכון שיש לפנות אליו כדי לפתור את הבעיות האלה.אני יכול להגיד על עצמי שאני התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה גם כי יש לי מין אובססיה לא מובנת להבין אנשים,וגם בעיקר להבין את עצמי.אני יכול להגיד שהפסיכולוגיה אכן סיפקה לי מלא תשובות ומלא תובנות לגביי,הבעיה היחידה שנותרה לי זה הכלים להתמודד עם אותן בעיות,הבנה של הבעיה היא התקדמות בפני עצמה,אבל מה אנחנו עושים עם זה....
בקיצור,סיבכתי גם את עצמי.מקווה שיהיה טוב

הכל תלוי בבעיה. בכלל לדעתי רצוי ללכת למטפל עם בעיה ספציפית ולא כדי לחפור על כל הילדות. לחפור על כל הבעיות שהיו לי בילדות/בעבר סתם יכניס אותי לדיכאון במקום להתקדם.
כשהייתי צריכה ייעוץ הורים הלכתי למישהי עובדת סוציאלית בעלת הכשרה בהדרכת הורים עם התמחות בהפרעות קשב. היא לא היתה צריכה להכיר את כל המחקרים כדי לעשות עבודה טובה, היא רק היתה צריכה ללמוד על שיטות עבודה (וכישרון אישי שלה).
אם אני אצטרך משהו אחר, אלך לטיפול הספציפי שהכי מתאים לפתרון הבעיה שלי.

כמו שכבר ציינתי בשרשור,כשהתחילו לי ההתקפי החרדה,הטיפול הראשון שניגשתי אליו היה דינאמי,הוא דיבר איתי המון על הילדות שלי, על דברים שמעסיקים אותי כיום,על חלומות אפילו שחלמתי בילדות(כן,אני זוכר כאלה),הוא אמנם עשה עבודה טובה אבל זה נקטע לאחר שלוש מפגשים בלבד,לפני שהצלחנו להגיע לשורש של הבעיה ולכן זה לא עזר לי.מה שכן,כיום אני בטיפול cbt שהוא כמו שאמרת ממוקד יותר לבעיה הספציפית ,וזה אכן באמת עזר לי המון.
האקסלי​(נשלט)
לפני 5 חודשים • 15 ביוני 2024
האקסלי​(נשלט) • 15 ביוני 2024
אני לא בטוח בנוגע לזה. כשנמשכתי יותר לחלק השולט היו לי הרבה מחשבות והתפלפלויות על איך מי שאני, הפרופיל שלי באופן כללי, הגיוני שיהיה פרופיל של מישהו שרוצה לשלוט.
אחרי שהתחלתי לאט לאט לגלות שאני מחבב את הרעיון של להישלט, עד שהבנתי שזה כל כך הרבה יותר ממלא לי את הנפש מלשלוט, שוב ראיתי איך הפרופיל הספציפי של מי שאני הוא פרופיל שהגיוני שיהיה של נשלט.
אז תמיד אפשר לראות סיבה ותוצאה, גם כשהופכים את התוצאה.
מיתוסית​(שולטת)
לפני 5 חודשים • 15 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2024
נויה הל כתב/ה:
דיון מעניין.
אכניס כאן את חצי השקל שלי.
אני עוסקת בתחום מחקר שנוגע בפסיכולוגיה, לא פסיכולוגיה אבל שיטות מחקר וסטטיסטיקות כמעט זהות.
פסיכולוגיה היא לא מדע מדויק. הרבה מחקרים פסיכולוגיים לא ניתנים לשחזור. כלומר, על קבוצת נתונים אחת מצאו קשר מובהק בין משתנה x ל y ופרסמו מחקר. אבל לא הצליחו למצוא קבוצת נתונים אחרת שעובדת אותו דבר, מה שאומר שמאוד יכול להיות שהתוצאות במחקר הראשון היו מקריות.
אחד הדברים המעניינים בסטטיסטיקה זה שאם מצאנו קשר מובהק, זה לא אומר בהכרח שבמציאות יש קשר בין המשתנים.
תנו לי מסד נתונים ואני יכולה להוציא מתוכו מגוון מסקנות שיכולות לסתור אחת את השניה.
בגלל שהמחקרים שלי מתפרסמים במגזינים שקשורים להתנהגות, רוב הקוראים, כולל אלו שעושים ביקורת עמיתים במגזינים מכובדים, לא יבינו בכלל את הסטטיסטיקה כי הם לא מגיעים מתחומים מתמטיים, הם יודעים רק לקרוא את התוצאות הסופיות.


תגובה תמוהה ומוזרה.
לא ברור לי על מה את מבססת את זה. בהחלט חלק גדול מהמחקרים במדעי ההתנהגות ניתנים לשיחזור והם אכן משוחזרים. יש הרבה מאוד תחומים בבריאות הנפש שכשחוקרים מוצאים קשר בין משתנים, בין אם זה באוכלוסיית מחקר (לדוגמה כל המטופלים בדיכאון במרפאה לבריאות נפש קהילתית או כל הגברים שבאים לטיפול באלימות במשפחה מטעם צו בית משפט במחוז מסוים/ מרפאה מסוימת) או במדגם (למשל אוניברסיטה שמפרסמת שמי שסובל מטראומה בעקבות המלחמה שיפנה לטיפול ניסיוני או שמבקשים/ דורשים מסטודנטים באוניברסיטה/ מכללה להשתתף ב-X מחקרים- מה שכמובן יכול להטות את הממצאים שמושתתים על סוג מסוים של אוכלוסייה) או במסדי נתונים ממשלתיים/ארגוניים (למשל כל מי שרוכש 3 חודשים לפחות ברצף תרופות להפרעת קשב בקופת חולים כללית, מחקרים של מרשם האוכלוסין, תביעות בחברות ביטוח וכו) וכו.
כשיש ממצא חדשני בהחלט חוקרים באותה מדינה וברחבי העולם מנסים לשחזר את המחקר. רק אם ניסו לערוך את המחקר מספר פעמים נוסף והתוצאה לא חזרה על עצמה- אפשר להניח שזה היה מקרי או שהייתה טעות כלשהי במחקר. לפעמים נראה סטיה מסוימת וייתכן שגם נראה טווח מסוים שייחשב כאמין ונכון (למשל 25-30% ברחבי העולם סבלו מאלימות כלשהי- המצאתי את זה הרגע). בהחלט ייתכן שיהיו הבדלים בין מדינות ממגוון סיבות (תרבותיות, גנטיות, סביבתיות וכדומה)- למשל אחוז אנשים הסובלים מהפרעות אכילה יהיה שונה באירופה לעומת אסיה.

אם לא היה אפשר לשחזר אף מחקר בפסיכולוגיה, היא לא הייתה יכולה להיחשב כמדע.
יש הרבה תיאוריות שנחקרו עשרות או מאות מחקרים ונחשבות כמבוססות כמו למשל תיאוריית ההתקשרות.
גם המחקר הידוע והשערורייתי שמלמדים כל סטודנט לפסיכולוגיה שנה א' של מילגרם וחישמול לכאורה של נסיינים שוחזר והממצאים חזרו על עצמם באחוזים דומים...
לעומת זאת, המחקר שטען שיש קשר בין אוטיזם וחיסונים שעד היום מכה גלים ורק יחסית לאחרונה החוקר שערך את המחקר הודה שהוא היה מאוד מעוות ועשו מניפולציות בנתונים- לא הצליח להיות משוחזר ברחבי העולם- כמובן שהיו לזה כל מיני תשובות של פרנואידים עם תיאוריות קונספירציה למיניהם ועדיין בטוחים שזה נכון.

מדעי ההתנהגות אינם מדע מדויק ואיש לא טען זאת. גם רפואה פיזית אינה מדע מדויק, ובכל זאת עושים מחקרים וחלקם מצליחים להיות משוחזרים ומבססי ידע ואחרים לא. זה מה שעושים במחקרים- מפרסמים אותם, מבקרים אותם, עושים מחקרים דומים כדי לראות אם התוצאה חוזרת על עצמה, עושים מטא אנליזות וגם שם מבקרים איזה מחקר נחשב מספיק מקיף ואמין ואיזה לא. כל חוקר חייב לרשום בסוף המחקר שלו מה היו החולשות של המחקר שלו, מה הוא מציע להבא לחוקרים, האם יש ניגוד אינטרסים ומי מימן את המחקר ולהסכים לתת את מסד הנתונים שלו לכל הדורש לביקורת עמיתים.

אז ברור שעל סמך מחקר אחד שמוצאים קשר זה לא בהכרח אומר שיש קשר, אבל אם יש כמה וכמה וזה חוזר על עצמו בכל או ברוב המחקרים, אז כן- אפשר להסיק שאכן יש קשר בין המשתנים.

ונכון, הרבה פעמים החוקר יכול להחליט לגנוז מחקר כי לא קיבל את התוצאה שרצה או לעשות מניפולציות בנתונים כמו להסיר שאלות מסוימות משאלונים שחילק לנבדקים כדי לקבל תוצאות מובהקות יותר... יש טווח של מניפולציות שנחשב סביר ותקין לעשות. זה לא אומר שזה לא אמין לחלוטין.

גם לא ברורה לי הטענה שרוב החוקרים כולל אלו שעושים ביקורת עמיתים לא ידעו לקרוא נתונים- החוקרים עצמם חייבים לעשות את הניתוח הסטטיסטי. כבר בסמינריון של תואר ראשון בכל תואר של מדעי ההתנהגות, שלא לדבר על תזה ודוקטורט, החוקר עצמו עורך את המחקר מההתחלה ועד הסוף- במקסימום יש לו בתזה או בדוקטורט עוזרי מחקר, שגם הם לרוב מהתחום, והם עוזרים להזין נתונים ולעשות ניתוחים סטטיסטיים. אלו קורסי חובה בכל תואר של מדעי ההתנהגות- סטטיסטיקה ושיטות מחקר. לומר לך שכל פסיכולוג או פסיכותרפיסט, קרימינולוג או עובד סוציאלי יודעים איך לקרוא את הנתונים ולהבין מה בדיוק עשו שם? סביר להניח שלא אם הפעם האחרונה שהם עשו מחקר היה לפני עשור והם בעיקר בשטח, אבל לגמרי אמורים להבין לקרוא מחקר ולבקר אותו ברמה בסיסית שהיא המהותית. למשל- כמה זמן ארך המחקר? מאין הנבדקים? האם הייתה קבוצת ביקורת? האם היא קיבלה פלסיבו או כלום? איך הנבדקים נדגמו? כמה נבדקים יש? מה הנתונים הקודמים בסקירת ספרות? איזה משתנים מתערבים נבדקו ונשללו? כמה התוצאה מובהקת? האם יש הסברים חלופיים אפשריים לממצאים? וכן הלאה. אם ממש רוצים להיות ביקורתיים אז בודקים גם מהימנות ולא רק מובהקות ומה רמת המובהקות ומהימנות.

יש בהחלט מקום לביקורת מול מחקרים במדעי ההתנהגות, אבל לי הרגיש שהשחרת את התחום ועשית לו עוול באופן מאוד מטה וקיצוני.
מיתוסית​(שולטת)
לפני 5 חודשים • 15 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2024
infamous כתב/ה:
לא ציפיתי האמת שהדיון הזה יתפתח כל כך להרבה תגובות, אני מודה לכל אלו שהגיבו בצורה עניינית ואינטליגנטית והביאו מקורות מעניינים,מלא זמן תהיתי ביני לבין עצמי בבעיה הסבוכה והמפותלת הזאת-איך ניתן לסמוך על הפסיכולוגיה כמדע,לצערי,בתור אדם פשוט מהיישוב ונטול השכלה אקדמאית(ובטח לא בתחום המדובר) אין לי מספיק מקורות וכלים כדי לבסס את דעתי בנושא החשוב הזה,בעיקר בזמנינו,אנשים המתמודדים עם מלא בעיות ותוהים לעצמם איפה המקום הנכון שיש לפנות אליו כדי לפתור את הבעיות האלה.אני יכול להגיד על עצמי שאני התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה גם כי יש לי מין אובססיה לא מובנת להבין אנשים,וגם בעיקר להבין את עצמי.אני יכול להגיד שהפסיכולוגיה אכן סיפקה לי מלא תשובות ומלא תובנות לגביי,הבעיה היחידה שנותרה לי זה הכלים להתמודד עם אותן בעיות,הבנה של הבעיה היא התקדמות בפני עצמה,אבל מה אנחנו עושים עם זה....
בקיצור,סיבכתי גם את עצמי.מקווה שיהיה טוב


כמו שלא לכולנו יש ידע במשפטים, בהנדסה או רפואה, וכשיש לנו בעיה אנחנו יכולים לצבור ידע בסיסי, אבל עדיף ללכת לאיש מקצוע שאנחנו סומכים עליו והוא יוכל להסביר לנו ולסייע לנו לפתור את הבעיה שלנו באופן מקצועי ואמין. אתה יכול להיעזר במטפל רגשי כדי להבין את עצמך ואת הבעיה שלך וכדי לקבל כלים. אם לא הבנת או לא קיבלת כלים, תבדוק עם עצמך אם המטפל הוא המטפל הנכון עבורך או אם השיטה שהוא מטפל בה היא הנכונה לבעיה שלך.
מיתוסית​(שולטת)
לפני 5 חודשים • 15 ביוני 2024

Re: הגיוני מאד

מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2024
infamous כתב/ה:
נויה הל כתב/ה:
infamous כתב/ה:
לא ציפיתי האמת שהדיון הזה יתפתח כל כך להרבה תגובות, אני מודה לכל אלו שהגיבו בצורה עניינית ואינטליגנטית והביאו מקורות מעניינים,מלא זמן תהיתי ביני לבין עצמי בבעיה הסבוכה והמפותלת הזאת-איך ניתן לסמוך על הפסיכולוגיה כמדע,לצערי,בתור אדם פשוט מהיישוב ונטול השכלה אקדמאית(ובטח לא בתחום המדובר) אין לי מספיק מקורות וכלים כדי לבסס את דעתי בנושא החשוב הזה,בעיקר בזמנינו,אנשים המתמודדים עם מלא בעיות ותוהים לעצמם איפה המקום הנכון שיש לפנות אליו כדי לפתור את הבעיות האלה.אני יכול להגיד על עצמי שאני התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה גם כי יש לי מין אובססיה לא מובנת להבין אנשים,וגם בעיקר להבין את עצמי.אני יכול להגיד שהפסיכולוגיה אכן סיפקה לי מלא תשובות ומלא תובנות לגביי,הבעיה היחידה שנותרה לי זה הכלים להתמודד עם אותן בעיות,הבנה של הבעיה היא התקדמות בפני עצמה,אבל מה אנחנו עושים עם זה....
בקיצור,סיבכתי גם את עצמי.מקווה שיהיה טוב

הכל תלוי בבעיה. בכלל לדעתי רצוי ללכת למטפל עם בעיה ספציפית ולא כדי לחפור על כל הילדות. לחפור על כל הבעיות שהיו לי בילדות/בעבר סתם יכניס אותי לדיכאון במקום להתקדם.
כשהייתי צריכה ייעוץ הורים הלכתי למישהי עובדת סוציאלית בעלת הכשרה בהדרכת הורים עם התמחות בהפרעות קשב. היא לא היתה צריכה להכיר את כל המחקרים כדי לעשות עבודה טובה, היא רק היתה צריכה ללמוד על שיטות עבודה (וכישרון אישי שלה).
אם אני אצטרך משהו אחר, אלך לטיפול הספציפי שהכי מתאים לפתרון הבעיה שלי.

כמו שכבר ציינתי בשרשור,כשהתחילו לי ההתקפי החרדה,הטיפול הראשון שניגשתי אליו היה דינאמי,הוא דיבר איתי המון על הילדות שלי, על דברים שמעסיקים אותי כיום,על חלומות אפילו שחלמתי בילדות(כן,אני זוכר כאלה),הוא אמנם עשה עבודה טובה אבל זה נקטע לאחר שלוש מפגשים בלבד,לפני שהצלחנו להגיע לשורש של הבעיה ולכן זה לא עזר לי.מה שכן,כיום אני בטיפול cbt שהוא כמו שאמרת ממוקד יותר לבעיה הספציפית ,וזה אכן באמת עזר לי המון.


לא זכור לי שאמרת קודם לכן שהטיפול נקטע כל כך מהר, אבל 3 מפגשים זה כלום ואין אף טיפול שיכול לעזור ולפתור בעיה ב- 3 פגישות. רוב המטפלים רק מכירים את המטופל והבעיה שלו בפרק הזמן הזה. לא ברור לי איך ב-3 פגישות הספקתם לדבר כל כך הרבה על הילדות ועל החלומות וכל מה שציינת... רק זה יכול לקחת חודשים ויותר. למה הטיפול נקטע? גם טיפול CBT לא יעזור לך אחרי 3 פגישות...