שולץ האיום(שולט)
|
לפני 20 שנים •
1 בנוב׳ 2004
domme כתב/ה: לא רוצה לפתוח דיון, אבל רגש זה משהו שמאוד ניתן לשליטה.
הכל תלוי איך אתה בוחר להתנהג.... בכל מקרה עודדי.. נשיקות שלוחות אליך מהמעון הפרודומי 
יום טוב רגש לא ניתן לשליטה ומי שאהב יודע. אבל זה נכון שאפשר לבנות חומת הגנה אבל לחיות עם חומת הגנה זה כמו לעשות סקס עם קונדום אתה עושה את כל הפעולות הנכונות אבל אן שום רגש |
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
קודם כל, יש אהבת אמת תודה רבה ולא תהיה לי בחיים כמותה. אני לא יכולה לתאר את חיי בלעדיה.
אבל אם אהיה חייבת אדע איך לעשות אתזה. שבוע בוכים, חודש בוכים מקסימום... זה ניתן לשליטה, מהסיבה הפשוטה שרגשות זה משהו שבא ממני, אני בוחרת מתי להרגיש מה. אם מישהו יבוא ויעשה לך אצבע משולשת למשל, אתה יכול לבחור להעלב או לחייך. זו דוגמא קטנה. אבל שוב, זה עניין של השקפה אז חבל על הדיון 
|
|
|
@buba@(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
דומי ,
אני חושבת שנגעת בנקודה מאוד חשובה ודווקא היתי שמחה אם היית פותחת שרשור בעקבותו היה מתפתח דיון בנושא של שליטה על רגשות ... אבל מצד אחד לפי התנהלות בפורומים בזמן אחרון זה יהפוך להיות מופע סטאנד אפ סוג ז' או יותר גרוע מזה ירד לפסים אישיים ... אבל בהחלט הנושא הזה סיקרן אותי
|
|
|
סכיזופרניה של הילדות(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
אני דווקא רוצה לפתח דיון
ומקווה שזה לא ירד לפסים אישיים,
רגש זה לא משהו שניתן לשליטה, הוא באיתנו, אבל אנחנו לא בוחרים מתי הוא בא, אם מישהו עושה לי אצבע משולשת, וזה גורם לי להיעלב, אני נעלבת, אני יכולה לנסות לשכנע את עצמי שאני לא נעלבת, אבל בפנים, אני עדיין אפגע. לעומת זאת, אם אני מקבלת את הרגש שלי, לא נלחמת בו ונותנת לו את כל המקום שהוא צריך, הוא נרגע, נשאר כמה זמן שהוא צריך והולך בלי לפגוע בי. הסיבה שהרגשות שלנו לפעמים כל כך קשים לנו להכלה זה בגלל שאנחנו לא מקבלים אותם, מנסים להילחם בהם, לדכא אותם, והם מצידם נלחמים לנו חזרה, ולפעמים מגיעים למצב כזה שבאמת כבר אי אפשר להכיל אותם. אהבתי באמת, ונפגעתי באמת, וכאשר הצלחתי לא להתנגד לכאב ולעצב, כאשר נתתי לכל הרגשות שלי מקום בתוכי, כאשר אהבתי את עצמי ולא שפטתי את הרגשות שלי, כאשר ידעתי שברגע נתון אני מושלמת, יחד עם כל הרגשות שלי, הרגש לא נעלם, אבל לא פגע באושר שלי. אולי זה נשמע לכם קצת מוזר וקשה לקבל, להיות עצוב ומאושר, אבל זה אפשרי, אושר הוא כשהכל נמצא איפה שהוא צריך להיות בפנים, כשאתה שלם לחלוטין עם עצמך, ואוהב לחלוטין את עצמך. אתה יכול להיות עצוב, כי זה מה שאתה מרגיש, ולהיות מאושר. אז לדעתי, ומהניסיון שלי, הרגש לא ניתן לשליטה, אבל הוא ניתן לקבלה, וכשמקבלים אותו, הוא לא פוגע בנו. ולך עודד, אני מאכלת שתקבל את כל העצב את כל הכעס ואת כל האהבה אל תוכך, שלא תשפוט את עצמך, שתדע שאתה מושלם כפי שאתה ושתמצא את האושר, שנמצא בפנים, ולא בחוץ.
|
|
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
אני אסביר את זה בהכי פשטות:
את בוחרת להעלב בגלל שלימדו אותך שאצבע משולשת זה מעליב. אבל אם תסתכלי על זה כפשוט אצבע מספר 3 ביד של כל בן אדם בריא, את תביני שאין ממה להעלב. ובדיוק ככה גם על כל רגש אחר. בואי נגיד שאני אוהבת אותך ואת לא רוצה אותי... הלב נישבר לי בקרבי ואני יושבת וכותבת סונטות אהבה בוכה בלילה וביום ולא יכולה לנשום. זה עוזר במשהו? למה לבכות ולא פשוט להמשיך האלה כי זה מה יש (כמובן אחרי שניסיתי בכל הדרכים החוקיות להשיג אותך)- כמו שיש תקופת 'אבל' אחרי עיזבון, אבל לא להגזים זה מה שאני אומרת) למה לא פשוט להבין שדברים שהיו בעבר (אם למשל נעזבתי ע"י אהבת חיי) היו ועכשיו צריך לחיות בהווה ולהמשיך לעבר העתיד. אם תמחאי מחיאת כף אחת- האם תוכלי לחזור על אותה מחיאת כף המדויק? אבל במדויק? תוכלי אולי לעשות משהו דומה. זה כמו שאומר לך למצמץ פעמיים אותו הדבר. אותו העיקרון. צריך חיות את העכשיו ולא להתברבר בעבר. למצמץ כל מיצמוץ כי זה המצמוץ היחיד מסוגו ואין עוד אחד כזה. שוב, זו רק דעתי כמובן.
|
|
|
עודד
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
מאחר וכבר פתחתם דיון..:)
ארחיב מעט על המקרה הספציפי שבעקבותיו נכתב השיר על מנת שאוכל לחדד את נקודת מחשבתי.
ההכרות ביני ובינה הייתה מאוד אינטנסיבית, וזרימת הקשר הייתה בערך בקצב של זרימת מים במפלי הניאגרה.. ולאחר מספר מצומצם של חודשים היא החילטה להפרד. כאן חשוב להבין, שכמו שציינתי בשיר, כשהיא גרמה לי להיות שמח הייתי הכי שמח בעולם, באותה מידה היא הרגיזה אותי, הכי הכי בעולם.. ובשנייה של הפרידה, עדיין לא הבנתי מה אני הולך להרגיש.
נשארנו ידידים טובים, דברנו בטלפון כל לילה, וכעבור שבועיים נפגשנו. כשהורדתי אותה ונפרדנו, התחלתי להרגיש משהו מוזר, משהו שיצא בשיר שקראתם. ולסיום, ניתן להדחיק את הרגשות וכך לנסות ולהרגיש שליטה עליהם, אבל הם יחזרו ובגדול, והם תמיד ינצחו |
|
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
עודדי
זה הכל עניין של השקפה. אני יודעת שלי זה עוזר שאני לא מתעצלת להלחם למען עצמי. גם לי קורה שאני שוקעת בהרגל הישן של לשקוע לתוך חרא.... אבל לפעמים אני ניזכרת- שאפשר גם אחרת. ואני לא מדחיקה וזה לא חוזר לי כי רגשות זה שלי. לא אני שלהם. |
|
|
|
שולץ האיום(שולט)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
אני לא מסכים איתך דומי. את לא נעלבת בגלל שאיזה איש נחמד מצא לנכון להציג בפניך את אצבעו השלישית אם את בכלל נעלבת זה משום שהוא בחר לנהוג בך בחוסר כבוד הצגת אצבע מספר שלוש, איבר מין או mooning הם רק סמלים מקובלים לכך. עושה רושם שאת מנסה לשכנע את עצמך שלא ניתן לפגוע בך בשום צורה. תהיה אשר תהיה הסיבה לכך אני מאחל לך שתחלימי ממנה מהר ןאני בטוח שפרודו יוכל לסייע לך. |
|
|
|
סכיזופרניה של הילדות(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
לדעתי,
אי אפשר לשלוט ברגשות, הן שם, והם ישארו עד שהם יחלפו באופן טבעי.
אבל, ופה אני מסכימה עם דומי לחלוטין, הרגשות שלנו לא חייבים לשלוט בנו. הרגש הוא שלנו לא אנחנו שלו. אני מצאתי שדווקא בלקבל את הרגש, לתת לו מקום, לכבד אותו ולא להילחם בו אני מונעת ממנו לשלוט עלי, ואני גם לא שולטת עליו, הוא פשוט שם, כי הוא חלק ממני, וזה טיפשי מאוד להילחם בעצמך. למרות שאנחנו עושים את זה רוב חיינו. אני מסכימה עם דומי לגבי הרעיון של לחיות ברגע נתון, העבר הוא חלק מאיתנו, חלק חשוב שלא צריך להתעלם ממנו, אבל, ההווה הוא מה שישנו. לפעמים ישנם מאורעות בעבר שלא יעזבו אותנו לכל החיים, כמו חויית הלידה למשל (שלנו, כשאנחנו נולדנו) כמו טראומות ילדות למיניהן, כמו חינוך של הורים, דברים כאלה מעצבים את ההווה שלנו, וברגע שמבינים את זה ויכולים להסתכל על העבר וראות אותו אחרת, גם ההווה מתחיל להיות אחר. אז באמת אפשר לחיות בהווה. ואז הרגש לא יכול לשלוט בנו, כי כשבאמת אוהבים את עצמך, אוהבים גם את הרגש שלך, מקבלים אותו והוא לא נלחם בנו. |
|
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2004
מאסטר בונד- אתה יכול לחשוב שאני חולה או שאני לא יודעת מה, אבל החיים שלי טובים ואני לא חיה בסרטים של רגשות תמיד.
ברור שיש דברים שגוברים על זה לפעמים, על בקנאות שלי למשל לא הצלחתי להכניס הגיון.. היא לא מקשיבה לי הכלבה 
ומי שלימד אותך שMOONING זה לא טוב- זה אנשים. שאתה ילד ההורים שלך מלמדים אותך מה טוב ומה רע, עם הזמן אתה מפתח שיפוט כלשהו שאומר שמישהו שחושף את הזין שלו זה רע ואת הטוסיק זה רע ואצבע משולשת זה רע. אני עשיתי משהו שנגע במקום בו מתחילות הרשימות של מה טוב ומה רע ועשיתי שם סדר מחדש. זהו זה. יש מקומות שהסמל הזה הוא סמל של כבוד ואהבה. אז מה האנשים האלה? טיפשים? גם הם צריכים עזרה של פרודו? אני לא צריכה לשכנע את עצמי בכלום בונד היקר, ואתה גם לא חייב להסכים איתי, אבל בבקשה אל תנסה לשנות את דעתי כי זה קרב אבוד. אני הייתי איפה שאתה עכשיו, תקרא לזה אבולוציה.
סכיזופרניה מתוקה, את כניראה לא ירדתי לסוף דעתי, אין לי התנגדות או מלחמה עם הרגשות שלי. אני חיה איתם בהרמוניה. זה חלק מאיתנו בכל רגע נתון בחיים. אני מסכימה איתך שהעבר עושה את מי שאנחנו, השאלה היא האם את/ה חי בעבר או לומד ממנו. שוב, זו דעתי רק. לא חייבים להסכים
אני מקווה שהדיון הזה ישאר בטונים נורמלים יום מצויין דומי |
|
|