הפרעות אישיות ובדס״מ

"רק על עצמי לדבר ידעתי"
בכוונה כתבתי את המשפט הזה כדי להבהיר שכל מה שאני כותבת עכשיו נכון לגבי נקודתית.
בהתחלה הייתי מאובחנת עם אישיות גבולית (בורדרליין) ואז עם השנים האבחון השתנה לפוסט טראומה מורכבת.
גם כשהייתי מאובחנת עם אישיות גבולית דיברתי על זה בלי הפסקה בגלל שנושא מתמודדי.ות נפש כל כך חשוב ויקר ללבי
בגלל שאחת המטרות ששמתי לעצמי בחיים האלה זה לשבור את כל הסטיגמ הקיימת כלפי מתמודדי.ות נפש

לא.נשים קשה יותר לדבר על זה (על סמך החוויות שלי ועל א.נשים מסביבי שהכרתי עם האבחנה) כי יש בזה הרבה בושה.
כי יש הרבה חוסר סלחנות חברתית, חוסר הבנה והמון פחד כלפי מרבית ההתמודדויות הנפשיות ואישיות גבולית זאת אחת ההתמודדויות שא.נשים יותר ממהרים.ות לשפוט.

מחקר. אוקיי.

נגיד, התוצאה הראשונה בגוגל?
מצא שאצל נשים עם הפרעת אישיות גבולית יש פי עשר יותר מזוכיזם מיני.

יש כמובן עוד מלא מחקרים ומלא תוצאות.
אביא ( למרות שהשרשור לא שלי, הסתימת פיות צורמת לי ולכן אני מביא את המחקר ) את התוצאה הראשונה בגוגל, משם כל אחד
יכול להמשיך בעצמו.


Sexual masochism disorder is considered the most prevalent paraphilia among women. However, little is known about the etiology and clinical correlates involved in this disorder. We aimed at addressing this issue through a potentially high-risk clinical cohort. This case-control study consisted of 60 women who met DSM-IV criteria for borderline personality disorder (BPD) and 60 women with other personality disorders. For both groups, sexual masochism disorder comorbidity was assessed through the Structured Clinical Interview, Sexual Disorders Module. Several etiological, psychosexual, and personality features were measured. Sexual masochism disorder was 10 times higher in BPD women than in women with other personality disorders (10 vs. 0 %)

וזה לקוח מכאן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27600835/

אף אחד לא מאבחן כאן אף אחד אחר.
אפשר לדבר, מותר לדבר, רצוי לדבר, ולשתף בתחושות ובידע. רצוי, כדאי. מותר.
לדבר. בלי שיסתמו לאנשים את הפה.

ולא ערכתי מחקר, אבל בתחושה, ענייני שליטה וסאדו מאזו הרבה יותר נפוצים אצל בורדר ליינס ונרקסיסטים. ואגב, גם אצל אנשים עם ADHD,
שוב, לא ערכתי מחקר, זו תחושתי.

אפשר מותר ורצוי לדבר על זה.

המחקר משווה בין נשים עם הפרעת אישיות גבולית לבין נשים עם הפרעות אחרות.

כלומר - אין כלל קשר לנושא הדיון (השוואה בין בריאים לחולים) ...

(אגב, המחקר עקב אחרי 120 נשים הוא התחיל עם מספר גבוה יותר אבל כמה נפסלו, פרקטיקה מקובלת אך בעייתית כשלעצמה).

אז מה בכל זאת הוא מצא? בקרב ה-60 עם הפרעת אישיות גבולית מאובחנת, ישנן 6 עם הפרעה מזוכיסטית. ובקבוצת הביקורת (מחלות נפש אחרות) - 0.

א. מה אפשר להסיק על זה לחיי היומיום? כמעט כלום, קודם כל כי מראש יש השוואה בין קבוצות עם נפש פגועה, אבל מעבר לכך. זה מחקר שנעשה בספרד - יכול להיות שזה נכון רק שם. כדי להסיק מסקנות, אנחנו קוראים הרבה מאוד מאמרים (עשרות) ורק אם רובם נוטים באותו הכיוון אנחנו נגיע למסקנה כלשהי.

ב. אז למה בכלל לקרוא?
1. מסקירת הספרות למדתי שמזוכיזם היא הנטייה הכי שכיחה אצל נשים.
2. שיטת המחקר. מאחר ומזוכיזם נחשב מחלה רק אם היא מפריעה לבן אדם, איך מגדירים מה מפריע? בעייתי במיוחד אם את כבר מוגדרת כבעלת אישיות גבולית. את זה הן דווקא מפרטות: את נחשבת עם הפרעה מזוכיטית, אם יש לך מעשים או פנטזיות שיכולות לגרום לך לנזק, הגבלות, או לאגו דיסטוניה (תחושת זרות).
דוגמאות: הליכה לבד בלילה במקומות מסוכנים, אספיקסיופיליה (פטיש למניעת חמצן למוח), פציעות חמורות, או כאשר זו הדרך היחידה להגיע לאורגזמה.

4. החוקרות נראות די חמודות.
https://youtu.be/PbL2ykOfbaY?si=wEX6Vr6ZuAKagMQX&t=1675

פשוט לא ייאמן איך פוסט, שביקש לשוחח על הקשר האפשרי בין בדס"מ להפרעות אישיות - נושא מעניין בהחלט
הואשם בכך שהוא מנסה לאבחן מישהו (?)
מתי ואיך הוא ניסה לאבחן, לא הבנתי.
נוא ניסה לשוחח על החוויה שלנו.
ומכאן כמובן, הזעם הקדוש, הפתאטי ומלא החשיבות העצמית הומטר עליו במלוא עוזו.