The Librarian
|
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
גבר מסתכל
גבר מסתכל על אשה יפה
שמנסה להכניס אותו דרך דלת. אותו ואת הברזלים על רגליו: צפוי מתכת ממסמר ומגושם, רסיס מחוץ לרגלו ממלחמה שאותה הוא בודאי שכח או שבה מעולם לא נלחם. איזה דבר מחדד שבו נתקע שם למטה. היא מתכופפת והוא מסתכל על ישבנה הנאה, וחושב ישבן, ואז הוא חושב: אגס על צלחת וגם, מתחת, שני תפוזים. הוא לא מאמין על הבטויים השחוקים של עצמו, כמו ציר זול, לא מקורי, וכל כך מרוחק ממנה. האם אלו לא ירכים? האם זה לא שער? הוא פותח את הירכים, מלטף את השער. שום דבר לא מתעורר. הוא חושב ביתר מרץ: פות: מילה כמו חלק של מכונית, משהו עשוי מגומי, כניסה משמנת שסוחטת והופכת. רין פה תקוה. פעם הוא יכול היה להריח אותה, צלילות של בריכה אביבית ובצלים עדינים מעורבים עם דיאודורנט רך, בד אוירי ובית שחי, ומעבר לזה לחישת עצי ערבה, עלים של עשב בשמש נמעכים תחתיה, אבל כעת כבר לה את ההילה הזו. היא מתישרת ומחייכת אליו, חיוך כל כך מלא שקיפות הוא מתקמט למראהו, כמו קרום על חלב מקצף. עבורה הוא לא יותר מכבדה שהיא חיבת להעביר מחדר לחדר, או כלב חולה שזקוק למעט עדינות. היא אומרת "אולי ננסה שוב?" הוא חושב, אני כועס. היא מוליכה אותו ביד. הוא חושב, אני עומד למות. (מרגרט אטווד) |
|
|
| RIS |
לפני 20 שנים •
2 בנוב׳ 2004
כתיבה שנוגעת במקומות שהגישה אליהם ביום יום איננה קלה.
כתיבה שיודעת שהיא כתיבה שנוגעת במקומות שהגישה אליהם ביום יום איננה קלה. ולכן היא נוגעת בעדינות, לא בוטשת בגסות במקומות שיכולים להתקמט בכזו קלות. כתיבה קולחת, זורמת ואף על פי כן בקריאה שניה אפשר להתחיל לראות גם את המהמורות. כתיבה אמיתית. שמחתי לעצמי שקפצתי לביקור הזה אצל השכנות.... |
|
|
אחרת...(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
9 בנוב׳ 2004
מדהים
איזה שיר מדהים! פשוט מדהים! לא בדסמי, אלא אנושי ומדהים!
|
|
|
|
פטר(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
18 בנוב׳ 2004
[quote]
עבורה הוא לא יותר מכבדה שהיא חיבת להעביר מחדר לחדר, או כלב חולה שזקוק למעט עדינות שיר יפה אבל מדיף את הריח של זלזול והתנשאות. יש משהו דפוק בתפקוד המוח של משוררת. |
|
|