אחת ולתמיד, שמישהו יסביר לי בוגדים

נהגתי לחשוב כמוך ואז פגשתי מישהי התאהבנו מעל הראש הזדיינו כמו שפנים חשבנו שמצאנו את החצי השני התחייבנו מול הרשויות, הבאנו לעולם ילדים.
אבל משהו בדרך נשבר או התקלקל. פתאום הדברים שפעם גרמו לה לצחוק גורמים לה להסתכל עליך כמו על ילד מפגר. פתאום דברים שאהבת שהיא עושה מתחילים לעלות לך על העצבים. אתם מנסים לדבר על הדברים אבל כל שיחה הופכת למריבת פיצוצים. היא מאיימת עלייך בדברים שלא חשבת שאפשר. אתה משתמש בשפה שלא ידעת שאתה מכיר. הפעם האחרונה שבה היתה מיניות היתה לפני שנים, הפעם האחרונה שבה היתה אינטימיות היתה לפני חודשים.
אתם עדיין אוהבים אחד את השניה אבל כבר לא מאוהבים אחת בשני.
התקשורת שלכם כל כך הרוסה שאי אפשר להציף צרכים ורצונות. אי אפשר להסביר שהתפתחתם כבני אדם ויש פער בין מה שהצטרכתם בעבר ומה שאתם צריכים עכשיו, ובטח לא להציף את הפעם בין מה שאתם צריכים ומה שאתם מקבלים.

אז אתה בטח אומר, אז למה לא פשוט להתגרש? אולי זה יגיע אבל כרגע הסבל והקושי מתהליך כל כך משברי גדולים משמעותית מהסבל והקושי בחיים כמו שהם עכשיו.

ועד אז, אני אקבל את מה שאני צריך כי מגיע גם לי להיות מאושר.

תגידו תירוצים, תגידו שאני מניאק, תגידו מה שתרצו. חשבתי פעם כמוכם. ואז החיים התנפצו לי בפנים.

בחרת לשאר בגלל שיקולי הפסד ורווח.
תקבל גם את ההפסד.
תהיה גבר כמונו ותבנה את החיים שלך בעשר ידיים כמו כל אחד שלא היה פחדן

בלו, את לא מאמינה שבוגדים יכולים להיות אנשים טובים?

אני מאמינה שהמעשים שלהם רעים.
הם פשוט בוחרים בדרך פחדנית. תבחר ותשלם את המחיר.
התגרשתי, זה לא פשוט. זה שבר של חלום. אפשר להגיד שהחיים שלי הפוך מהשתפרו עקב הגירושים.
ובכל זאת, עשיתי את הבחירה במקום לרמות