זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2004
מזמן לא נהנינו כל כך לטייל
עוד בטרם הגיענו לרחוב הראשי אנו מותירים מאחורינו מספר צווארים נקועים. חלקם מסתובבים בזוויות שלא חשבנו שהפיזיולוגיה האנושית מאפשרת. לרוב בעלי הצווארים ממהרים להסב מבט פן נשים לב כי הם בוהים בנו – ומיד מגניבים מבט נוסף, מסוקרן, נבוך, תוהה.
ברחוב הראשי המצב נהיה קשה יותר. אין נהג שלא מפנה אלינו את עיניו הפעורות לרווחה. אני מציין באוזני לוטוס שמזל שהשעה היא שעת לילה והתנועה דלילה, שכן אחרת ללא ספק היינו גורמים לתאונה או לפחות לפקקי תנועה איומים. גם כך נהגים סביבנו עוצרים באמצע הכביש, לוקחים פניות באיטיות ובלי להסתכל, מחמיצים רמזורים. אפשר לחשוב שאף פעם הם לא ראו בחור עם שוט ביד אחד המוביל בחוצות העיר בחורה גותית למראה באמצעות רצועה האחוזה בידו השניה. למעשה יש לנו תירוץ. Halloween היום, ויש מסיבת נושא בפאב אוניברסיטאי בקרבת מקום. מרגע שהחלטתי ללכת ידעתי שזו הזדמנות מצוינת לחנוך את הרצועה שלנו בפומבי. לוטוס משלימה את התחפושת המאולתרת שלנו בציידה אותי במסיכת שטן יפהפיה בסגנון קומדיה דל ארטה ובמכנסי דמוי עור שחורים ואת עצמה באיפור גותי עוכר שלווה וביגוד תואם. קולר מונח על צוואר, רצועה נקשרת לקולר, השטן והנשמה האבודה שלכד יוצאים לדרך. הראשונות שממש פונות אלינו הן שתי בנות הישובות על בטון ליד האוניברסיטה. "תהנו!", הן צועקות לנו בחיוך ומתלחשות בינן לבין עצמן. אנו מודים להן וממשיכים בדרכנו, שומעים אותן ממלמלות בהתפעלות "אחלה תחפושת". תחפושת? למעשה מלבד מסיכת השטן הכל נורמלי לחלוטין ולא דורש שום חג או מועד, עברי או לועזי. אבל כנראה שבכל זאת לא כל כך סביר שבאר שבעים מן השורה יהלכו כך ברחוב, ויש כאלה שלא רואים אפשרות שישראלים בכלל יעשו זאת. עדות לכך היא הפנייה הבאה אלינו, שנעשית משום מה באנגלית תוך הנחה שלא ייתכן שאנחנו מהאיזור. השואלת מבקשת לדעת אם אנחנו הולכים למסיבה. אנו משיבים בחיוב, בלועזית תקנית כמובן. למה להרוס לה את הדימוי? מסתבר שגם היא הולכת לשם. אנו נפרדים ממנה בסי יו ת'ר חינני. "ממש מגניב! אהבתי!", זו הדורמנית בפאב, שממהרת להגיש לנו משקאות לפתיחה על חשבון הבית. עד הגיענו אליה אנו מספיקים לאסוף ברחוב מלאי נאה של מבטים, חלקם מבועתים למדי, ופה ושם אפילו אצבעות המופנות לכיווננו. יפה. על המסיבה עצמה אין להכביר מילים. רק נאמר שלא ציפינו שהמוזיקה תכלול שירים של סאבלימינל, שברגעים שכן רקדנו למרות המוזיקה צילמו אותנו למכביר ושפרשנו משם כעבור שעה. אנחנו בקושי מספיקים לצאת וכבר קבוצת סטודנטים מבחינה בנו מרחוק. "אמא'לה, אמא'לה", מייללים הבנים שבחבורה, קצת מתוך טיפשות וקצת מתוך מבוכה. "סאדו מאזו רציני", קובעת אחת הבנות כשאנו חולפים על פניה. רציניים? אנחנו? אדם ירא שמיים, "דוס" בעממית מדוברת, הולך וקרב לעברנו. מבטו מתמקד עלינו. הוא לא אוהב את מה שהוא רואה. יגיד משהו? "הבל!", הוא נובח, ולא יוסף. עליי להתוודות – מימיי לא אמרו לי "הבל". החוויה הראשונית ממלאת אותי באושר צרוף. לוטוס מעירה שחבל שלא אמרנו לו שהוא יכול לבוא אלינו הביתה ולפגוש גם את קיין. שנונה שכמותה. עוד מעט מגיעים הביתה. אנו עומדים ברמזור ומפריעים לתנועה לתומנו כאשר אנו שומעים מאחורינו קול הקורא בשמה של לוטוס. מסתובבים והנה לפנינו איש קהילה מוכר אשר יצא לטיול עם כלבתו, אירוע שכיח הלילה כמסתבר. מרחוק הוא לא היה בטוח שעיניו באמת רואות אותנו, אבל כדבריו "ידעתי שאלה חייבים להיות אתם". אכן ידע. אנו נעמדים בקרן רחוב ומפטפטים לנו בעוד הכלבה מתרוצצת בחופשיות ובעליצות סביבנו. שני בחורים חולפים על פנינו, מביטים ברפרוף, ממשיכים ללכת מספר צעדים ואז מסתובבים ובוהים בתמהון. צווארו של אחד מהם מתעקם קשות כלפי מטה כשהוא מנסה להבין מה לא בסדר בתמונה: אם הכלבה מתרוצצת חופשיה ומאושרת, לאן הרצועה הולכת?! כשהוא מבין הוא ממהר להמשיך בדרכו. מישהו מפטרל לידנו. הולך מתמרור לעמוד תאורה, מגניב מבט ונראה אבוד במקצת. לוטוס שואלת אותו אם הוא צריך עזרה והוא משיב בשלילה, נראה קצת מפוחד משום מה. בטרם אנו נפרדים מידידנו פונה אלינו בחורה נוספת ושואלת אם חזרנו מהמסיבה. אנו עונים בחיוב והיא מצחקקת במבוכה רבה ומתרחקת מהאיזור. שוב הולכים. מספר בנות באות בכיווננו. אחת מהן זורקת "היי" ללוטוס ונענית ב"היי" מצדה. כשאנו ממשיכים ללכת לוטוס עולזת ביותר. לשאלתי היא מסבירה לי שזו היתה המתרגלת שלה. תמיד נחמד להביך את הסגל האקדמי. בכניסה לרחוב שלנו אנו נתקלים בגי'נג'ית שמעיפה את ראשה אלינו ובחזרה שלוש פעמים רצוף, כעושה "לא" תקיף. לקראת ההגעה הביתה שני בחורים על מדרגות שמים לב אלינו, מחייכים ואחד מהם מעיר: "פייר – אתם יפים ביחד". תודה, איש. סוף סוף בבית, עייפים אבל דווקא די מרוצים. המסיבה היתה איומה, אבל מזמן לא נהנינו כל כך לטייל. |
|
|
פחדנית האושר(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2004
מגניב !!!!!!!!!!!!!!!1
ואוו אני בטוחה שהיה ממש כייף במסיבה
חבל שלא הייתי שם לראות איך כולם מסובבים את הראש 
|
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2004
מתי אתם מטילים לפה ?
|
|
|
Dom_Quixote
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2004
ימח שמכם וזכרכם עובדי אלילים נוכלים ובני נאוות המרדות
שתזכו לבנים זכרים למכביר, כולם עד האחד רפובליקנים ומאזיני דורון עיני בלהיטו האחרון "נשבע לך לא בוגד מה לא חבל על הפרצוף שלך".
חוץ מזה, אני כל יום יורד עם לורי הקטנה לטיול ואף אחד לא שם לב אלינו. והיא בדסמית למופת - היא הולכת על ארבע, היא נובחת, היא אוכלת מהרצפה, והיא עושה כל מה שאומרים לה, למעט לבוא כשקוראים בשמה, שזה גבול. מתי באמת תחזרו לציויליזציה? פליקס מתגעגע. כבוד, קיחוט |
|
|
היצור
|
לפני 20 שנים •
3 בנוב׳ 2004
זאלוטוסים,
לחייכם 
היצור 
|
|
|
ענתית
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
חסכתם לי שיחת טלפון :) 
באר שבע לא ידעה מה נפל עליה |
|
|
| ורה |
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
זאלוטוסים שכמותכם,
איך עזבתי את ב"ש כשבאתם, איך.. מעולה.... גם אני באה. (תחשבו כמה כיף זה יהיה ע ם ש ת י י ם). |
|
|
SEAMASTER(שולט)
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
אתם
אתם זוג יפה
ודרך אגב לוטוס היתה עם ברכיות ?
|
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
מדהימים!!
אני בטוחה שלוטוס החזירה ת'מבט הידוע שלה, נכון? ואתה הסתובבת גאה.. אפשר לדמיין.. אבל רוצה לראות בשביל להאמין 
געגועים של קופלי 
|
|
|
Homelander(שולט)
|
לפני 20 שנים •
5 בנוב׳ 2004
שמע אחי, אתם יודעים לבלות!
אני הרי כל פעם בחזרתי מהצבא הבייתה (והפוך) צריך לעבור בבאר-שבע, אולי יום אחד אתקל בכם- אז אדע כבר במי מדובר
|
|
|