עבדים נפלאים...

עבדים נפלאים...

שרלילה אמנותית שולטת​(שולטת) • 4 בנוב׳ 2004

"מאמי אני חייבת שתכיר מישהו,
עבד, שהכרתי באתר הוא נראה לי מקסים ורציני.
ניפגשתי איתו להכרות קלה ומצאתי לנכון לשתף אותו בסשן שלנו.
הרי אתה יודע שאני מחליטה, אבל אני נותנת לך אפשרות לתת דעתך.
הנה זה המס' שלו תתקשר ותכיר אותו,
הוא כבר יודע איך לדבר איתך."

השעה שעת צהריים מאוחרת,
יש מטלות של הבית.
מזפזפ המירס בין החדרים, אני שומעת שיחת הכרות קלה,
צחקוקים הרבה הבנה מין כימיה כזו מובנת גם כשאת לא שומעת את הצד השני.
(בין המחשבות אפילו ניצתה לה קינאה קלה.)

-ובכן כרגיל אופטימיות נראה מה יקרה?-

ממשיכה רגיל במעשי מתעסקת במחשב מכינה כמה עבודות
ומחכה להתפתחויות.
מתבוננת בשעון ובכן קצת עייפות, אלך לי לשינה קלה...
הוא כבר יודע מה לעשות בזמן שאני נחה לפני ערב מלא הפתעות.
ברור שהוא לוקח את הפון למקרה של צלצולים מיותרים.

זיפזופ של המירס מקיץ אותי ממנוחתי,
עושה כאילו לא שומעת, רעש השער מסקרן אותי,
מי יכול לבוא בשעה עכשיו...
או שאולי הלך הכלב מבלי להגיד?
מחכה במיטה לראות מה מתפתח
ואז שומעת קולות מהחדר השני,
קולות מוכרים אחד יותר אחד פחות.

אהההה אהההה..... מישהו העיז והתקדם צעד אחד גדול קדימה.
יפה...

הוא הזמין אותו לקפה בארמון שלי.
מלא נחישות ותעוזה, טוב זו תכונה נפלאה מיני רבות שאני
פשוט מעריצה בכלב שלי. (גם לי מותר להעריץ)
אבל- זו גם סיבה טובה לעונש.

נכנסים מכינים קפה מדברים, צוחקים, שני כלבים
חמודים... משתוקקת כבר לקום מהמיטה ולהצליף בשניהם...

נרקמת לה כאן ידידות נהדרת.
עבודת צוות אף פעם לא יכולה להזיק בתחזוקת הארמון.

קמה ניגשת לסלון מסתכלת על שניהם במבט הקשוח שלא משאיר מקום
לפיקפוק במקום שלהם.מבט צמא לשניהם. (אין ספק)
וכבר עולות בי המחשבות .... על שניהם שכובים למרגלותי
כשכול אחד מהם מלקק כף רגל אחרת...

"יפה אני רואה שהכרתם ואני גם רואה שכמו שחשבתי יש בניכם הרבה כימיה"...
שניהם מהנהנים לחיוב ...

מכאן והלך כבר שום מכשול לא יעצור,
ובכן אני ישובה ומחכה לתוצאות המפגש....

***יש הרבה מה לספר אבל מין הראוי שאתן לעבדי לשתף.

רק יכולה אני להודות שדיי אהבתי לראות
4 ישבנים אדומים.

תודה כלבים.