| אדם אחד(שולט) |
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
בכוח המוח
קבענו בבית קפה.
"אשב בחוץ" אמרתי "איך אזהה אותך?" שאלה "חפשי עיניים שאינך יכולה להתבונן בהן, כאלה שיגרמו לך להשפיל מבט" הצעתי "אתה מאד בטוח בעצמך" אמרה "בהחלט. האם היית מסתפקת בפחות?" שאלתי. סיכמנו 10:00 בבוקר. הגעתי לבית הקפה כחצי שעה לפני המפגש המתוכנן. בחרתי מקום, פינתי ושקט, עם תצפית נהדרת לכניסה. הזמנתי קפה ונשענתי לאחור, סיגריה ביד, בוחן את האנשים העוברים בסך, ממהרים, עסוקים בעולמם. בדיוק ב - 10:00 היא מגיעה. אני משוכנע שזו היא. סורקת במבטה את השולחנות מחוץ לבית הקפה, ממצמצת בעיניה מול קרני השמש. מבטה נפגש במבטי. המבטים ננעצים. היא אינה משפילה מבט. רוצה לנצח? להוכיח? לוודא? היא מתקרבת לשולחן. "אדם?" היא שואלת בהיסוס "שבי." היא יושבת מפשפשת בתיקה, מוציאה קופסת סיגריות ומצית מוזהב, מדליקה. שואפת ונושפת ענן עשן לכיווני. שולטת בתנועותיה. בטוחה, מודעת לערכה. מבטה שב להינעל בשלי. אני שותק. יש ניצוץ בעיניה. שדוני משהו. היא מוצאת חן בעיניי. אני ממשיך לשתוק, בוחן אותה בעיניים קרות, מודדות. השתיקה אינה נושאת חן בעיניה. כוחה במחשבתה המהירה, בפיה. "אז אתה אדם??" היא שואלת. איני משיב. "התבונני בפי" אני אומר. היא מצייתת לי. לפני שהמחשבה מספיקה להגיע… עיניה חוזרות לעיניי. "יש לך פה סקסי" היא אומרת. אבל עכשיו היא כבר אינה כה בטוחה. מטריד אותה שצייתה באופן אוטומטי. מבלי שהוכנעה, מתוך רצונה שלה. עיניה אומרות 'לא, עדיין לא'. אך את המעשה בלתי ניתן להחזיר אחור, היא מודעת לכך. להרף עין מבטה מושפל וחוזר שוב. "אתה אחר" היא מודיעה "תודה" אני משיב עכשיו אני בוחן את כולה, מודד אותה לאורך ולרוחב. הביטחון שב לעיניה. 'גבר, סך הכל גבר בסופו של דבר' היא נינוחה בכיסאה. עיניה מתקררות. "אז זה המשחק שלך." היא אומרת "ציפיתי ליותר" למענה אני מעצב מילים, מילים קשות, חדות, דוקרות. מילים רכות, לוטפות, אוחזות. הגוף שלה מגיב. מתכוון ומשתחרר. כאילו כל מילה היא חוט הקשור לאבריה. עיניה מורדות. אני שולח יד לעבר פניה. היא מתבוננת בי במבט מהופנט, כחיה זעירה מול נחש טורף. אני מלטף את לחיה החלקה, מתבונן בעיניה. "ילדה שלי" אני לוחש. עיניה רכות לפתע. זוויות פיה רוטטות. רוצה ופוחדת. מחליטה ופוחדת. משתוקקת ופוחדת. "בבקשה" היא אומרת "בבקשה". אני מסכים. (הסיפור הינו פנטזיה. כל קשר לשמו עם הדמות בעלת הניק הזה מקרי בהחלט) |
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
ציטוט: (הסיפור הינו פנטזיה. כל קשר לשמו עם הדמות בעלת הניק הזה מקרי בהחלט)
כן הא? 
נחמד. אהבתי. אבל זה מפסיק ככה פתאום... |
|
|
| אדם אחד(שולט) |
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
כן הא! מקבי כתב/ה: ציטוט: (הסיפור הינו פנטזיה. כל קשר לשמו עם הדמות בעלת הניק הזה מקרי בהחלט)
כן הא?
נחמד. אהבתי. אבל זה מפסיק ככה פתאום... ראשית, אין שום קשר. אני מאמין בכח המוח הרבה יותר מכח היד למשל אבל הזהירות מחייבת ואני שב ומדגיש אין קשר לניק הידוע. לגבי "ההפסקה"- אני מאמין בכח הדמיון שלך, תתאמץ קצת ... |
|
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
ציטוט: לגבי "ההפסקה"- אני מאמין בכח הדמיון שלך, תתאמץ קצת ..
לא אוהב כאלה. לא שיש לי בעיה עם הפעלת הדימיון... אבל באותה מידה אפשר היה לכתוב "פעם אחת..." - תמשיך עם הדימיון. פשוט, זה היה כתוב נחמד, וזה נפסק בפתאומיות. |
|
|
@buba@(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
4 בנוב׳ 2004
שוב נהנתי לקרוא אותך ...
ואתה צודק ,לפעמים זה נחמד להפסיק באקשן ואז כל אחד יסחף עם הדמיון שלו 
בובה -זאת שהדמיון שלה עובד נון סטופ
|
|
|
| אדון מנטלי |
לפני 20 שנים •
7 בנוב׳ 2004
אהבתי
אהבתי את זה,זה כל כך נכון ומציאותי (בשבילי לפחות)עד כדי כך שקשה להאמין שזה פרי דמיונך
אגב כבר היו לי מקרים דומים(לא במדוייק)בעבר...וההמשך כבר תלוי בבן אדם עצמו ולאן הוא לוקח את זה משם. המשך ככה |
|
|
| אדם אחד(שולט) |
לפני 20 שנים •
7 בנוב׳ 2004
Re: אהבתי אדון מנטלי כתב/ה: אהבתי את זה,זה כל כך נכון ומציאותי (בשבילי לפחות)עד כדי כך שקשה להאמין שזה פרי דמיונך
אגב כבר היו לי מקרים דומים(לא במדוייק)בעבר...וההמשך כבר תלוי בבן אדם עצמו ולאן הוא לוקח את זה משם. המשך ככה תודה. בכל התחלה חדשה אני מממש את הפנטזיה הזאת. עבורי זו השניה הראשונה של הכיבוש. |
|
|