מקבי(מתחלף)
|
לפני 19 שנים •
7 בנוב׳ 2004
ציטוט: כמובן שחלק שם ישר שמחו...
?????? ציטוט: זה..לא לצחוק..השער של ואן בסטן מול רוסיה בגמר היורו בשנת 88...אני זוכר בדיוק איפה הייתי מה אמרתי ומה לבשתי אפילו
זה רעיון מעניין לדיון - 'אירועים גלובליים מכריעים בחייכם, איפה הייתם ומה עשיתם.' |
|
|
עומר.
|
לפני 19 שנים •
7 בנוב׳ 2004
הכוונה בזה שהיו כמה שישר שמחו
כי כידוע בגולני יש חלק ל מובטל חסרי אינטליגנציה בסיסית
והיו כאלה שישר אמרו מגיע לבוגד הזה לנאצי ועוד ביטויים שיותר קשה לכתוב אפילו אבל הן עדין היו מיעוט שם אם כי קולני אתם יודעים בטח איך זה.. |
|
|
crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 19 שנים •
7 בנוב׳ 2004
אוקיי אז איפה הייתי אני...
אנ'לא יודע אם אתם זוכרים אבל באותה תקופה ערוץ 2 שידר כל מוצ"ש סרט מסידרת אסקימו לימון. אז אני בהיתי באסקימון לימון- רומן זעיר (נראה לי שזה הסרט הרביעי בסדרה), בדיוק בקטע שמומו בנצי ויהודה'לה צועקים "תנובהההההה" לאיזה אחת עם ציצי גדול שנסעה על אופנוע עם ערס אחד. ברקע הופיעה למעלה טקסט נגלל כזה שבקרוב מבזק חדשות מיוחד. אחרי כמה דקות הסרט הופסק באמצע, ואז כל העניינים התחילו לרוץ. הראו מלא אנשים, הראו את התמונה שכל המאבטחים קופצים על יגאל עמיר ומצמידים אותו לקיר, אח"כ ראיינו את ההיא שהביאה את הפאדיחה של החיים שלה ואמרה "לא קרה לרבין כלום אני ראיתי! בודאות" (או משהו כזה) ואחרי כמה דקות של חוסר ודאות איתן הבר יצא עם ההודעה. למחרת טקסים בבי"ס. הייתי אז בכיתה ט' (גיל 14 בערך). |
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
7 בנוב׳ 2004
אני טיילתי בעיר, עם כל החברות והחברים ועשינו צרות.. ואז היה מבזק חדשות במקום שבו היינו אוכלים טוסטים כל הזמן, ועמדנו ככה, חצי עיר בערך, מול הטלויזיה הקטנה הזו..
מיותר לומר שהיינו דיי בהלם, כולנו עמדנו שם מול הטלויזיה עד שהודיעו על מותו, ואז התפזרנו בשקט הביתה... אז לא ידעתי ממש על אנרגיות וכאלה,אבל עכשיו אני יכולה לומר שהאנרגיה הייתה מתחת לסוליות שלנו, וגם זה גבוה מדי. בכל האיזור שרר הלם כזה.. זה היה... דיי נוראי. שחזרתי הביתה ראיתי את החדשות ממשיכות לתוך הלילה עד שנירדמתי. בבוקר בבית הספר (כן כן אני צוציקית) עשינו שם אנדרטה כזו, והיה משמר כבוד כל הזמן, והתקבצנו שם וברחבי הרחבה של בית ספר, בוכים, בהלם.. אפילו אני בכיתי ולא ידעתי כלום על פוליטיקה. אני מניחה שקיבלתי קצת סטירה מהמציאות, לגבי טיב האנשים שקימים פה. (ציינתי שהייתי צוציקית ותמימה?) שלא יחזור לעולם, דומי |
|
|
אדון_המשאלות(מתחלף)
|
לפני 19 שנים •
7 בנוב׳ 2004
הייתי בין הראשונים לשמוע
הייתי בבית חולים בחדר מיון כשבן משפחה לא הרגיש טוב (עבר בשלום)
הרופאים כבר ידעו וסיפרו שירו ברבין והוא בדרך לאיכילוב, ולצערנו זה לא עבר בשלום |
|
|
| Damien |
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2004
אני הייתי מאחוריו...
הדבר האחרון שאני זוכר זה אותי עומד מאחוריו, מחזיק ביד אקדח מעלה עשן, ושלושה אנשים קופצים עלי...
נורא, נורא, איך שאנשים עושים היום צחוק מהכל. לאן נעלם התום? האמפטיה? הערכים. האמת היא שהייתי בן 20 ושיחקתי כדורסל. בדרך הביתה, באוטו, שמעתי ברדיו... באמת המשפט ההוא של הבר די חרוט בזכרון. אני לא יודע אם בגלל שזה המשפט שבישר על המוות, או בגלל שהשמיעו אותו כל כך הרבה פעמים מאז... |
|
|
המכשפה בג'ינס(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
6 בנוב׳ 2005
תגידו, לא מוזר כל הבלאגן תאריכים הזה שעושים לנו ?
אזכרה ב - 4 עוד אחת ב - 14 ובעוד כל מני ? |
|
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
6 בנוב׳ 2005
ציטוט: תגידו, לא מוזר כל הבלאגן תאריכים הזה שעושים לנו ?
אזכרה ב - 4 עוד אחת ב - 14 ובעוד כל מני ? קוראים לזה תאריך עברי, וציביונה היהודי של מדינת ישראל. העצרת הבלתי-רשמית היא ב-4 בנובמבר, שהוא התאריך הלועזי שבו נרצח יצחק רבין. העצרת הרשמית נופלת על התאריך העברי לרצח, שהוא י"ב בחשון, אם איני טועה. |
|
|
| קייל(לא בעסק) |
לפני 18 שנים •
6 בנוב׳ 2005
אני הייתי אצל החברה הרצינית הראשונה שלי. משום מה לא הלכנו לעצרת למרות שכן חשבנו על זה.
בדרך חזרה שמעתי את זה בחדשות של 10 (עמדתי ברמזור ליד הבית), שירו בתום העצרת ושיש שמועות שרבין נורה. כשהגעתי הביתה כבר התקשרתי אליה לספר לה (אז לא היו לנו פלאפונים כמו היום) וכל אחד ישב מול הטלביזיה שלו. למחרת נסעתי לטכניון כרגיל, אבל זה לא היה זה. אנשים הגיעו במצב שהם בוהים באוויר. גם שם אגב היו כאלה שאמרו "הגיע לו לבוגד" (מסתבר שמטומטמים יש גם בטכניון). המרצה של השיעור הראשון שלנו באותו יום היה כל כך מבולבל שאחרי חצי שעה הוא אמר: "אני לא יכול ללמד ככה" וביטל את השיעור. הלימודים בוטלו קצת אחרי זה ואח"כ נסענו מחיפה לירושלים לעבור על הארון. אי אפשר לשכוח את התחושה המדהימה - עמדנו עם עוד אלפי אנשים בתור של שלוש שעות לעבור על הארון, ולא היו דחיפות ולא צעקות. אנשים התנהגו כמו בני אדם. לא ייאמן שזה קרה בישראל. כל כך חבל שצריך שראש ממשלה יירצח בשביל שנהיה אנושיים זה לזה. |
|
|
| בiני |
לפני 18 שנים •
6 בנוב׳ 2005
בקריה,
אחרי לידת בכורי יחידי.
עם הרגשה נוראית של חורבן בית שלישי, ורצון לרצוח יולדת בחדר ליד שהסתובבה עם כיסוי ראש ברק בעיניים ושמחה לאיד. לא הצלחתי לישון בלילה ובבוקר הייתה בעיה להסביר לרופאים שעשו בעיות בשיחרור שהבכי הבלתי פוסק הוא בגלל שרצחו לי ראש ממשלה, מדינה ותקווה ואינו קשור ללידה. |
|
|