מה אתם עושים כשזה קורה לכם?

כשהייתה לי את האובססיה הזאת לזרה אז:
קראתי שוב ושוב את העברית ואז את האנגלית ואז האזנתי לכל הסדרה באנגלית.
קראתי כל נובלה כמובן ואת סדרת הבת. (מה שיצר התמכרות חדשה כמובן)
הצטרפתי לקבוצת הפייסבוק כדי שאני אוכל ליילל על הכאב שאני חווה.

ואז היא פרסמה את ספר תשע והוא היה בסדר כזה והאובססיה חלפה.

אם התחלתם לקרוא סדרה. שתיתם את הספר הראשון.
הגעתם לספר השני וגיליתם להפתעתכם שהשלישי יצא רק ביוני 25 (ויש גם רביעי שיצא במועד לא ידוע?!).
אני לא טובה בדחיית סיפוקים. שזה אומר שמצד אחד יהיה לי ממש קשה לחכות לספרים הבאים עד כי אהיה מסוגלת לייצר אנטי ופשוט לנטוש את הסדרה אחרי השני (ע"ע שיר של...).
ומצד שני, היות שאני לא טובה בדחיית סיפוקים, ממש קשה לי להפסיק לקרוא את השני עד שכולם (או לפחות השלישי) יצאו.
אז... מה אתם עושים במצבים כאלה?

*אגב, אם הייתי שמה לב מראש שלא יצאו כל ספרי הסדרה עדיין, כנראה לא הייתי מתחילה לקרוא בכלל.

תחשבי כמה מתוסכלים חובבי 'שיר של קרח ואש', ותתנחמי שבסדרה שלך לפחות יש תאריך יעד.

פעם זה היה ממש צרה לראות סדרה בטלוזיה.
לפחות היום מחכים בין עונה לעונה.

קוראת שוב בשפה השניה (מקור/תרגום), רואה את הסרט, קוראת מליון ביקורות, מצטרפת לקבוצת חפירות בפייסבוק ומגיבה לכל הפוסטים לפני שפותחת עוד בעצמי, עושה את כל החידונים שיש לזה בספורקל, קוראת ספרים אחרים של אותה סופרת, צופה בראיונות עם הסופרת, קוראת שוב, חופרת עוד וחוזר חלילה. ואז נרגעת קצת והולכת לקרוא דברים אחרים. ואחרי שנתיים כשיוצא ההמשך - מגלה שאיבדתי עניין.
סתם, איבוד עניין זה לא תמיד. אבל קורה.
קיצר ליבי איתך.

נו אבל זו בדיוק הדוגמה שהבאתי חח
מרוב הסבל פשוט פיתחתי אנטי מטורף ונטשתי אחרי השלישי או הרביעי (גם האדפטציה המביכה של הסידרה רק הוסיפה לי לסלידה).
כשרק נתקלתי בסדרה הזו לראשונה חשבתי שאלו יהיו הספרים הכי אהובים עלי לעד פחחח