המנחה

המנחה

Whip​(שולט) • 8 בנוב׳ 2004

ג'מיימה קרסה בשקט מאחורי השיחים, צופה בהם מדלגים מפה לשם, משחקים להנאתם בשמש החמימה.
כמה שלווים הם נראו.
כמה מסוכנים הם היו.
המתיישבים הראשונים שהגיעו לדלתא-33 ראו מתחתם כוכב לכת יפהפה וירוק. לאחר בדיקה מעמיקה הם גילו שהאוויר תקין, שאין חיידקים אלימים, ושאפשר לחיות פה בלי למות מהר מדי.
הם פסלו יבשות בהן הייתה פעילות געשית, פסלו אחרות שישבו על קווי שבר גיאולוגיים, ועדיין נשארו להם הרבה אפשרויות.

הנחיתה עברה בשלום, וכך גם הימים הראשונים.
הם בקושי יצאו מאחורי מסכי המגן, ורק הוציאו את האף מדי פעם כדי להכיר את הסביבה. הם גילו כי אין בעלי חיים אינטיליגנטים, לפחות לא כאלה שבונים דברים, וכי זן מסוים היה אכיל וטעים במיוחד. הצמחייה המקומית מופתה בזהירות והניבה כמה קומבינציות קולינאריות לא רעות בכלל.
עד שיום אחד, סיור 2 לא חזר.

מהומה רבה התחוללה. הם לא ידעו מה קרה – הקשר פשוט נותק. כל הקריאות לסיור לא נענו, וגם סיור אווירי גם לא גילה אותם. הם פשוט נעלמו ביער הגדול שלידם.
לפי פרוצדורה 6-998 יצא כלי רכב משוריין בנתיב שבו הלך הסיור, ולאחר שעה הוא חזר עם הגויות, שהיו שלמות אך נשוכות למכביר.
אנשי המושבה חזרו להסתגר, והחלו לבדוק שנית את בעלי החיים שמסביבם. החמ-סוס, הפר-נף, החיה שנראתה כמו גמל עם חמש רגליים. אף אחד מהחיות הגדולות לא נראתה מסוכנת.
אז הם עברו לבדוק את הקטנות.
פיות-הרעל היו רעילות, אבל לא טרפו שום דבר. אותו דבר לגבי המכרסמים, שלא יכלו להתמודד מול אדם בוגר וחמוש.
ולבסוף הם מצאו מי אשם: הארנבים. חיות פרווה בגודלים משתנים, מחתול ועד לברדור, שטיילו להנאתם בצמחיה שמתחת לעצים הגבוהים בשלווה ובנחת, מתגודדים בקבוצות קטנות ומכרסמים את הצמחיה ואת קליפות העצים בשיניים זעירות חדות כסכין.
בתגובה צפויה מראש שינו בני האדם את שמם לארנבי הדם, צעד מחאה בלתי יעיל בעליל שלא פתר את הבעיה, כמובן.

מאז הם חיים כך, זה לצד זה. ההסכם הבין-גלקטי קבע כי אסור לחסל מינים מקומיים, גם אם הם מסוכנים לך. אז בני האדם פשוט למדו להיזהר ולא ללכת ליער הגדול, שם גרו הארנבים.

ג'מיימה תמיד הייתה סקרנית. בחורה צעירה ומלאה, צחקנית ויסודית, תמיד רצתה להבין למה דברים קורים.
למה הם הרגו את בני אדם? לא נראה שזה מעניין את מישהו מהמושבה, כל המרובעים האלה שלא הוציאו את האף מהמתחם המגודר. היא רצתה לצאת ולראות את העולם המוזר והנפלא הזה, ללמוד ולהכיר.
מוזר מאד...הרי הם לא טרפו את בני האדם, ובכלל ניזונו נראה רק מצמחים. אז למה הם חיסלו את אנשי הסיור?
היא התחילה לצאת למסעות מחקר בשעות הפנאי שלה, מתקרבת יותר ויותר לפאתי היער, למרות אזהרותיהם של חבריה.

ועכשיו היא כאן, במקום בו נעצר סיור הדמים. היא צפתה בהם בשקט מאחורי השיחים, יצורים קטנים וחמודים עם שיני סכין מחודדות. היא הרגישה התרגשות מוזרה, פחד שמא הם יגלו אותה, יודעת שאם יקרה לה משהו – אף אחד לא יוכל לעזור לה. אבל האם הם באמת כאלה מסוכנים?

היא הבחינה בחלק מהם ששיחקו משחק מוזר. התגוששות בין שניים, נשיכה לא עמוקה בצוואר שאחריה באה השתטחות של המנוצח לרגלי המנצח.
מעניין מאד, חשבה. היא ראתה ארנב גדול ומצולק שניצח ברוב הקרבות. הוא היה גדול, כמטר גובה, שרירי וחזק. כל השאר נראו כנרתעים בפניו.
טוב, הגיע הזמן לחזור הביתה, כבר מתחיל להחשיך. היא הסתובבה בשקט ואז ראתה לחרדתה ארנב דם עומד היישר מאחוריה, מתבונן לתוך עיניה המפוחדות בעיניים שחורות וחסרות מבע.

היא ניסתה לעקוף אותו בתנועה זהירה, מנסה לא להשמיע רעד כדי לא להזעיק את האחרים, אבל הוא רק דילג מולה וחשף חיוך חד.
היא קפאה על מקומה, לא מעיזה לזוז, מרגישה את הזיעה זולגת מתחת לחולצה. שיט, מה עשיתי. אף אחד לא יספיק לבוא לפה בזמן. היא ניסתה לשלוף את האקדח אך הארנב דילג קדימה ובחבטה מהממת השכיב אותה על הרצפה, המומה וכואבת. רגע לפני שאיבדה את הכרתה היא ראתה אותו גוהר מעליה, מסתכל עליה כמו על משהו מעניין במיוחד שמצא על הרצפה.

היא התעוררה בבת אחת מזרם חמים ומסריח שניתז על פרצופה.היא ניסתה לזוז אבל גילתה שלא יכלה. ריח מוזר עמד באוויר.
היא הרגישה שידיה מתוחות מעל ראשה ולכודות תחת משהו כבד, וכן גם רגליה. לאחר שהצליחה להרים מעט את ראשה, ראתה מסביבה מעגל של ארנבים, ועוד שניים, גדולים במיוחד, שישבו על ידיה ורגליה, מחזיקים אותה חסרת אונים. משיהו מהם כנראה גם השתין עליה.
היא הרגישה את הפאניקה מתחילה לחלחל בתוכה.

מעגל הארנבים נפתח, וארנב הגדול והמצולק דילג פנימה, מתקרב אליה בחיוך מלא שיניים חדות. אוי לא, לא אלוהים, רק לא זה! רק שלא יתחילו בנשיכות!
הוא התקרב אליה יותר, ואז נשך אותה במהירות בכתף.

הכאב היה עצום, חזק, והיא צרחה.
כל הארנבים הסתכלו עליה בסקרנות. נראה כאילו הם חיכו לה.
מה הם מחכים, שהיא תהפוך לגזר? אלוהים יודע מה יש ברוק שלהם. היא הבינה בעגמומיות שהיא מניחה הנחה סמויה שהיא תחיה מספיק זמן בשביל לסבול מתוצאות הנשיכה. סיור 2 לא זכה לזה.
כן, ג'מיימה, הפעם עשית מעשה מאד מאד מאד טיפשי...
הארנבים רק המשיכו להסתכל עליה, מנקים מדי פעם את הפנים עם כפות הידיים, כמו שארנבים בדרך כלל עושים.

ואז היא התחילה לרחף.
היא הרגישה פתאום בעננים....נעים כל כך, רך כל כך, כאילו שכבה על צמר גפן. לא היה לה כבר אכפת מהם, ממה יעשו לה. יווווו, איזה צבעים יפים....
מה קורה פה? חשבה בבלבול. היא הרימה ראש מנומנם וראתה כי הארנבים שישבו עליה דילגו הצידה, מפנים מקום לארנב הגדול שהחל לרחרח אותה מרחוק. היא שמעה אותו מרחרח ביסודיות את פניה, משם הרגישה את הבל נשימתו על צווארה. יו, זה מה זה מדגדג...חשבה לעצמה וצחקקה.
הוא המשיך לרחרח, מרחרח את כתפיה, מתעכב על הבליטות הגדולות של שדיה. הוא הצליח לתחוב את אפו מתחת לחולצתה הסתורה ולפתע היא הרגישה לשון רכה וחמימה מלקקת את פטמותיה.
יו, איזה ארנב חרמן, חשבה לעצמה וצחקקה שוב, מרגישה לפתע מחורמנת, לא מרגישה מאוימת בכלל.
אוזניו של הארנב רטטו לרגע והוא הוציא את ראשו החוצה. הוא התבונן עליה שוב, כאילו קלט משהו ניסתר, ואז תחב שוב את חוטמו בתוך החולצה, ממשיך ללקק את פטמותיה בלשונו המחוספסת והחמימה.
יוווו...יש לי ארנב חרמן.... יש לי ארנב חרמן....חשבה והחלה להתפתל בעונג, שולחת את ידיה לעבר ראשו. הארנב שהיה לה כשהייתה ילדה נורא אהב כשקרצפה מאחורי אוזניו, אז זה מה שהיא עשתה עכשיו.
הארנב שלף בתגובה את ראשו מתוך החולצה שלה והסתכל עיניה במבט ארוך וחידתי. לאחר כמה שניות חזר לרחרח את בגדיה, נוטש את פטמותיה המגורות. נו, אל תפסיק, חשבה בקוצר רוח וניסתה למשוך אותו בחזרה לשם, למקום בו היה לה נעים, אבל הוא המשיך לרחרח אותה, עד שהגיע לחיבור בין רגליה.
הוא תחב את אפו עמוק בין הרגליים שלהם והחל לרחרח בתנועות קצובות, למעלה למטה, מה שגרם לדמה לגעוש. איזה מגניב, ארנב דילדיו משלי, חשבה בעודה מרחפת אי שם...בואו תראו מה מצאתי ביער...לא זאב טורף....ארנב אוהב! צחקקה לעצמה, בעודה אוחזת באוזניו ומכוונת אותו לשם....וווו, כן, אל תפסיק, נבי ארנבי...
היא עזבה את אוזניו ושלחה את ידיה למטה, מורידה בתנועה חדה את מכנסיה. הארנב שלה מיהר ותחב את ראשו בין הרגליים, והיא הרגישה בעננים.
לפתע הוא הפסיק ונשך אותה קלות בירך, מזריק לה עוד מנה של ארוטיות מרחפת. שוב פעם בה הכאב, אבל זה היה כאב מענג ומרתק ומגרה. בכל מקרה, לה זה לא היה אכפת, רק שימשיך, הוא והצבעים שמסביב והיא וכל הפוך הרך שמסביבה...
הארנב הוריד את ראשו בין רגליה ובנשיכה חדה ומדויקת קרע את תחתוניה, משאיר את בשרה החשוף לאוויר. היא שמעה רחש של התרגשות משאר הארנבים, אבל לה זה לא היה אכפת.

הארנב החליט שהיא מוכנה, הזרה שהייתה המנחה לשלום בין הגזעים. אכן, תקרית מצערת, אבל כולם הסכימו שזו הייתה הגנת עצמית. הפולשים שהגיעו מהשחור שלמעלה פשוט הגיעו לבית הגידול והחלו לאסוף את הגורים! מצער, אבל לא היה להם שום חרטה כשהרגו את הפולשים, כי יש דברים שאסור לעשות.
ומאז הם רק ניסו לגשר על הפער, להוכיח לזרים כי הם רודפי שלום. אבל כל מי שהתקרב למתחם המושבה, גם הכוהנים הקשישים, מת מייד. המועצה לא ידעה מה לעשות.
עד שבאה המנחה. נראה כאילו גאודול הקדוש הנחה את אוזני הזרים כדי לסיים את שפיכות הדמים המיותרת.

למרות היותם מגזעים שונים גרם לו הריח המפתה והמגרה שלה לכל מיני שינויים בתוך גופו, שינויים שהיו דרושים כדי להתאים את עצמו למנחה. איבר מינו, כדור קטן שהיה קבור בחלל הבטן, נשלף החוצה והחל להתארך ולהתעבות. באופן לא מודע התאים הארנב את איבר המין לגודלה של האישה מולו, וכשהרגיש שאיברו סיים להשתנות הוא קיפץ בין רגליה, מוכן לבצע את הטקס הקדוש שיחזיר את השלום לעולם.

ג'מיימה הייתה בהלם, לרגע יוצאת מהזיית הסם, רואה בתדהמה ובתשוקה את איבר המין הסגול, הארוך והיפהפה שבלט בגאון בין רגלי הארנב.
הארנב הרכין את ראשו ושוב נשך אותה בירך, מעניק לה עוד מנת כאב וגירוי, ואז שוב, ושוב, ובין לבין נשיכות האהבה היא הצליחה לשלוח את ידיה ולכוון את האיבר שלו עמוק לתוכה, והארנב קפץ עליה, נושך מדי פעם, מרים אותה לגבהים חדשים של כאב ואקסטזה אותם לא חוותה מעולם, עד שהתפוצצה, גופה מתעוות באורגזמה בלתי נשלטת, רווית סם וכאב ועונג.

הארנב הסתכל בעיון מרוחק על הנקבה שמולו. כן, נראה שהמנחה התקבלה. מעכשיו יבוא הכל על מקומו בשלום.

ג'מיימה אספה את בגדיה והחלה להתלבש, בוחנת את סימני הנשיכות שעל גופה, מרגישה את הסם הולך ומתפוגג בדמה. הארנבים פינו לה דרך, והיא החלה צועדת לעבר המושבה.
אין ספק שקרה כאן משהו מדהים, חשבה לעצמה. הם לא רוצחים ולא נשקפת לנו סכנה מהם. אני צריכה לברר בזהירות מה קרה כאן. היא הייתה בטוחה שמעכשיו תבלה כאן הרבה וחייכה לעצמה בסיפוק. אני אעשה פה בירור מעמיק, מאאאאד מעמיק, חשבה וליטפה בעדינות את סימני השיניים שעל בטנה...