נשארו לכם 3 חודשים לחיות

אם נצמדים לחוקי הפורמט:

1. עושה רשימה של אנשים שהצילו אותי בדרכים קטנות וגדולות לאורך הדרך ושולח להם מכתב פיזי שמספר שאני זוכר ומעריך.

2. טיול לבהוטן.

3. לוקח את אמא שלי לטיול במקום עם טבע יפה ודואג שהיא תבין כמה אני מעריך את כל מה שהיא עשתה בשבילי בחיים.

4. איוואסאקה.

5. קורס פרגליידינג (אולי עדיף לפני סעיף 2).

יש פה תשובות ממש טובות. הרעיון של לרצוח אנשים לא עלה בדעתי, אבל אני מאמצת.
ובאופן מפתיע מישהו שאל אותי את השאלה הזו היום, בהקשר של עבודה.
התשובה שלי היתה ש 3 חודשים זה לא פרק זמן מספיק לקבל פרספקטיבה על סדר עדיפות בחיים, כי זה מעט מידיי זמן. ומה אם היו 5 שנים?
ל 5 שנים או 10 שנים צריך לקבל החלטות אחרות.

נכון. ממש ככה
אבל בשורת "את הולכת למות מזה" לרוב הולכת בחודשים ולא בשנים. לא?

חוזר לסמים שלי.

חוזר לישיבה
מוחק את כל החשבונות ברשת
מעבר לזה אני לא רואה סיבה ליצור חוויות שאף אחד לא יזכור...

מתוך הנחה שאני והמוות יכולים להפגש בכל מקום
נדודים
מגע מיני ולא מיני לאורך היום
Power exchange
אוכל טוב
לא את הארנב של תחת אש
.. .

לא חושב שיש משהו שלא הספקתי

אנצל את הזמן לטיסות בעולם.
לטיולים ולאוכל.
5 יעדים :
לניו יורק
לשנחאי
לברלין
ללונדון

ומסיים בטיול אוכל בבני ברק.
חחח

רוב התוכניות שאנשים שיתפו - למה לחכות לגזר דין מוות?
למה לא להגשים עכשיו או לפחות להתחיל לתכנן לחצי שנה הקרובה?
עם כל הכבוד למוות שלנו, נראה לכם שהעולם מחכה רק לכם?
להגיד לאנשים שאנחנו אוהבים אותם אפשר ברגע זה ממש ואפילו כמה פעמים, כל יום שוב ושוב. גם לנסוע לחו"ל, לאכול טוב, להפגש עם אנשים. טוב, עם ההתנקשות אני יכולה להבין שכדאי לחכות.

לגביי -
ממשיכה לעשן
מספרת לבוס שלי
מכינה לו רשימות מסודרות עם כל האתרים, סיסמאות, שם משתמש, אנשי קשר שקשורות לעבודה ורק לי יש גישה אליהם.
עושה יפויי כוח לחשבון הבנק שלי למי שאני בוחרת שיירש אותי.
מכינה עוד רשימה עם כל הרכוש, הכספים, הביטוחים והעניינים שיש לי. גם היא לאותו יורש.
צוואה כבר יש אז וי אחד אפשר לסמן.
מבקשת מכולם לכבד את הצוואה ולא להכנס לערעורים ומשפטים.
מנקה את כל עקבותיי הלא רצויים באינטרנט ובחיים (למרות שלא נורא אם לא אספיק)
דורסת, גורסת, בועטת, מוחקת, משמידה את המחשב שלי. (האמת, לא בטוח שאני אטרח בעניין)
משאירה מכתב עם בקשה לתרום איברים אם אפשר ותורמת את גופתי למדע. ואם לא קשה שישרפו את גופתי. לא רוצה קבר ועניינים
אם יישאר קצת זמן, מנקה את הבית. שלא יהיו פאדיחות.
ממשיכה לחיות רגיל.

נוסעת לחודש לספרד, לובשת כל יום שמלה יפה אחת ואודם אדום-אדום, הולכת לשמוע ולראות כל יום פלמנקו, משתכרת, עושה מלא סקס, וקמה כל יום בצהריים.

בשבוע האחרון הייתי נוסעת ללונדון, עושה מלא הרואין ושומעת רוק.

אחר כך חוזרת למות בירושלים.

נשמע מושלם.