שבוע בביתו של האדון - סצינה שביעית ואחרונה

מאסטר יקיר(שולט)

לפני 20 שנים • 25 באוק׳ 2004

שבוע בביתו של האדון - סצינה שביעית ואחרונה

לפני 20 שנים • 25 באוק׳ 2004

סצינה שביעית ואחרונה

עשר בבוקר. שבת. שמש חמימה פרשה קרניה כנרות. אדוני לגם מן הקפה ואני עיסיתי את רגליו. הדלקתי לו סיגריה. הוא הרשה גם לי אחת:
"לעונג שבת", חייך ושאף מלוא ריאותיו את אחת מפטמותיי.
שיניו סימנו אותה בנשיכות סגלגלות. מרהיבות. את השנייה הוא לפת, מולל ומשך ואני הגשתי לו בכניעה את צרור כאביי.

כעסתי על הצלצול, אשר השמיע הפלאפון שלו. שיניו נסוגו וידו אחזה במכשיר.
"רק רגע", השיב למי שהיה מעבר לקו ופנה אלי: "יש לנו אורחים לצהרים. שני אנשים. יש מספיק אוכל, עבד?"
"כן, אדוני", השבתי.

הוא ניתק את השיחה. סקרנותי עלתה על גדות תמיהתי, מי הם האורחים, אך לא העזתי אפילו להראות זאת לאדוני. גם הוא לא ניסה לספק את רצוני לדעת מי אלה אשר יבואו להתארח על שולחנו.
"אדוני, ברשותך, אוכל לגשת למטבח להכין סלטים?"
"גש, עבד", השיב וחבט על ישבני.

עמדתי ליד השיש וחתכתי את הירקות. לפתע ניגש אדוני והביא את כוס הקפה שלו.
"סליחה, אדוני, מצטער…" אמרתי מתנצל על שהטריח עצמו.
"זה בסדר, עבד", השיב ונצמד אל גופי מאחור. "הבאתי עוד משהו, בשבילך, יותר נכון בשביל התחת שלך", לחש על עורפי והחדיר את הבאט פלאג עמוק בתוכי.

עצרתי את נשימתי והנחתי למכשיר הזה לבעול אותי. שחררתי נשימת רווחה ולחשתי בעונג: "תודה, אדוני היקר".
הוא נשאר צמוד אל אחוריי עוד דקות ארוכות והזין הזקור שלו צלף על גבי והזכיר לי מי הבעלים שלי. מי השולט. הוא אחז במותניי וסובב את גופי תוך כדי שהוריד אותי על בירכיי. "תסגוד לו!" ציווה.

הסתכלתי על הדרו של הזין ואמרתי:
"זין אגדי שלי, אני עבד לקדושתך. סוגד אני ביראה לקסמך. נרעד אני מעוצמת תפארתך, זין נעלה. אנא, זין, הרווה צימאוני בשתן המתוק היוצא מתוכך. בעל את ישבני המשתוקק לחדירתך אליו. הזרם אל תוכי את זרע מלכותך. אנא, זין רב הוד והדר, תעבר אותי".

לשוני החליקה על שפתיי. תשוקתי לטעום את הזין של אדוני בערה בי.
"רק נשיקה", הרשה אדוני.
נישקתי את הראש המטופח והעבה. אדוני חייך והחזיר אותו אל מכנסיו. העביר אצבע על פדחתי וחזר לסלון. אני המשכתי בהכנת הסלטים. כאשר סיימתי זחלתי אל הסלון. אדוני הצית לי סיגריה נוספת.

כרעתי בתנוחה המזמינה את אדוני לבחון את נכונותי להתמסר לו. הייתה חשובה לי הסתכלותו מידי פעם, על מנת להמחיש לו את גודש אהבתי. יותר נכון, על מנת להיות בטוח שמיקומי לרגליו מובטח ושאין סכנה מרחפת על עבדותי. הוא ראה. הסתכל. חייך וקרא לי אליו. זחלתי לקראתו מבויש, משהו, אך החלטי לקבל ממנו את הליטוף הרך. סומק עלה על לחיי. ידו נחתה על לחיי. לא, לא בסטירה. הוא ליטף את פניי. הסתכל שוב ולפתע משך אותי בזרועותיי אל גופו ונישק. ונישק. ונישק במלוא תאוותו.

אחר כך הושלכתי לרגליו.
"אל תביא אותי למצב הזה יותר, ברור, עבד?!"
"כן, אדוני".
"יש לך מה להגיד לי?"
"כן, אדוני, ברשותך, עבדך הנרצע מבקש לומר: אני אוהב אותך, אדוני".
"אני יודע, עבד. לכן אתה שלי".
"ו... סליחה, אדוני, לא התכוונתי".
"עדיף כך, עבד".

צלצול הפעמון קטע את השיחה. 'כן', חשבתי לעצמי, 'עדיף כך', למרות שבתוכי ידעתי, שאת העונש על העזה שלי להתחיל לשאול, אקבל מאוחר יותר. אדוני לא שוכח דבר. דבר לא נסתר מעיניו.
"גש לפתוח, עבד".
"אדוני, להתלבש?"
"אין צורך, כי ממילא תצטרך להתפשט שוב".

חייכתי ברצינות גמורה ופתחתי את הדלת. בפתח עמדו שני גברים, שמעולם לא ראיתי ולא הכרתי. הם הביטו במערומיי בעיניים תמוהות וכיסו את השתוממותם בכף ידם. רצתי לסלון. "אדוני... ", רעדתי והצבעתי לכיוון הדלת.
הוא לא הבין את פשר התנהגותי והתקרב אל הכניסה.
"שלום", אמר בקול חברי ובוטח.
אף שמץ של מבוכה לא עלה מצליל קולו.
"מה... אתם נכנסים, עומדים בפתח או הולכים...?" שאל אותם בקשיחות נעימה.
הם הביטו האחד בפני תמיהתו של השני והחליטו להיכנס.

כאשר יצאתי מחד השינה לבוש בטרנינג, אחד ישב על הכורסה הזוגית והשני התיישב מכורבל על כורסתי השטוחה.
"מישהו הרשה לך להתלבש, עבד?"
"לא, אדוני", השבתי מגומגם והוספתי, "חשבתי..."
"ממתי אתה חושב, עבד? ארצה!"

זרקתי את עצמי על בירכיי והרכנתי ראשי. פשטתי את הטרנינג בפחד מתוצאות מעשי המטופש. הוא סימן לי באצבעו להתקרב.
"נו, עבד, חשבת???"
"אדוני, על מה, אדוני?"
"עבד טיפש, על העונש שלך!"
"אדוני, מעשה חמור עשיתי, הענש אותי בעונש הכבד עלי ביותר. סטור על פניי, אדוני".

הסטירות ניחתו על לחיי זו אחר זו בחוזקה. פניי היטלטלו מצד אלי צד, כמו אמרו בסטירה הבאה לעוף ממקומן.
"אדוני, אנא, סלח לי, אדוני, לא אעשה זאת שוב".
אדוני הבין שיכולתי לספוג מתפקעת ופקד:
"זחל למטבח, עבד מטופש!"

בירכיי לא חדלו לרעוד מעוצמת הפגיעה. לא הפגיעה הפיזית, אך אני ביקשתי זאת ולכן אך בקושי התאפקתי לא לבכות. התקפלתי בזווית ארון המטבח וניסיתי לעצור את הרעידות העזות שתקפו את גופי העירום. אדוני ניגש אלי. הוא התיישב על קצות אצבעותיו. אני טמנתי ראשי בין זרועותיי ולא העזתי להביט בו, כי ידעתי שהדמעות שלי יתפרצו ויכעיסו אותו. הוא לקח אותי אל בין ידיו. חיבק, כמו שמעולם לא חיבק. חשתי את אהבתו זורמת אל תוכי.

"עבד, תודה על שיתוף הפעולה. אתה עבד טוב לאדונך".
שתקתי. 'איזה שיתוף פעולה?' הרהרתי.
"עוד מעט תבין למה אני מתכוון, עבד. קום, שטוף את פניך וחזור לסלון".
"כן, אדוני. תודה, אדוני". השבתי והשמחה החלה לתפוס את מקומו של הכאב בפניי, שכמעט נשכח.

"שלום, לכם, תשתו משהו?" שאלתי בשובי לסלון.
"ערוך את השולחן, עבד, אנחנו נשב לאכול", קבע אדוני.
"מייד, אדוני".
"אגב, עבד, אלה שני בחורים שעובדים איתי. איציק... דני... עבד... והתערבתי איתם שיש בכוחי לשלוט על כל מי שאני רוצה".
"הפסדתם מראש", אמרתי בגאווה וזחלתי אל המטבח.

בראש השולחן ישב אדוני האהוב. איציק, שהיה הבחור המוצק יותר, ואשר משהו דומיננטי הצטייר על פניו, ביקש להתיישב בקצה השני.
"רגע!", רעם אדוני.
איציק לא הבין על מה אדוני רועם וניגש אל הכיסא.
"איציק! אני פונה אליך!"
"אלי?"
"כן, אליך! אתה רוצה לשבת על הכיסא? לאכול ביחד איתי?"
"אהההה... כן, כך נהוג, לא?"
"בוא רגע, איציק. תתקרב אלי".

איציק ניגש אל אדוני בצעדים בוטחים. נשען בידו האחת על השולחן וניסה להפגין קשיחות. "מה?", אמר הוא בנימת התגרות.
אדוני אחז בפטמתו בפראות. זעקתו של איציק השתוללה בחדר האוכל.
"אף אחד לא נשען על השולחן שלי, ברור?"
איציק מילא ריאותיו באוויר והשיב:
"כן".
"יפה, איציק. כעת תענה לי: אתה רוצה לשבת על הכיסא? לאכול ביחד איתי?"
"כן".

אדוני אחז בעורפו וכיוון את פניו לנעליו.
"לקק, איציק, זו המנה שלפני הסלטים".
לראשונה בחייו טעם איציק, טעמם של נעליים מהו. הוא העביר לשונו בסוליות ועל גב הנעל. דני הביט המום בנעשה והחריש. הוא היה "עדין" יותר. הפחד הציף את עיניו. אני, שקלטתי את מצוקתו, הוריתי לו לכרוע על 4 ולזחול אחריי אל המקלחת. שם הסרתי מעליו את בגדיו והסברתי לו, שעליו להיות צייתן וכנוע, אחרת ייענש קשות. הוא הנהן בראשו להבנה, אך רגעי החרטה, על שהגיע אל הבית הזה ניכרו היטב על פניו.

"איפה אני יושב?" שאל דני את אדוני.
"איפה שאתה נמצא כעת, זבל!"
הגשתי לאדוני את ארוחתו. איציק זכה לשבת בצד השני של השולחן, אך כהכנה בלבד לקראת העומד להתרחש. דני ואני ישבנו על הרצפה וחיכינו לשאריות של אדוני. בינתיים, "שיחקתי" בפטמותיו ובאשכיו. הוא השתדל להקפיא את הצרחות. כאשר לא עמד בזה, הצמדתי את שיניי לשפתיו וחסמתי בכאב נוסף את קולו.

עם סיום הארוחה ניגש אדוני לסלון ואיציק דידה אחריו בזחילה, כמצוות אדוני. אני, על ברכיי, גררתי את דני הזוחל משיער חזהו והנחתי אותו מול פניו של איציק.
"תתנשקו", ציווה אדוני.
"אבל, לא עשיתי את זה בחיי", התחנן איציק.
אדוני השתולל. מצחוק.
"אז הנה, יש לך הזדמנות פז, כלב", אמר והתקרב אליו כשהשוט בידו.
"מה זה? שוט??? אתה לא נורמאלי????"

אדוני הביט בי. הבנתי מה עלי לעשות. זחלתי אל איציק והסרתי מעליו את מכנסיו. את תחתוניו הוא סרב להוריד בכל תוקף. אדוני קרע מעל גופו את התחתונים וצחוקו המתגלגל הביא את איציק להבנה, שכדאי לו להישמע להוראות. ההצלפה הראשונה קיפלה את גופו השרירי.
"די!" התחנן הוא על ישבנו.
"רצית לדעת אם אני נורמאלי, נכון? אז הנה התשובה", זעם אדוני ומטר של הצלפות פילח את הישבן חסר הניסיון הזה, אשר הלך וחטף צבע מדהים.

אדוני הושיט את ידיו אל פטמותיו של איציק ובבת אחת העמיד אותו על הרגליים. הוא זעק בכול כוחו.
"שתוק!"
"בסדר, אבל בבקשה, אל תכאיב לי, אני מתחנן", בכה הוא.
הוא הניח לפטמותיו. איציק מחה דמעה ומיהר לרכך את הכאב. אדוני הורה לו להיצמד אל הקיר ופרש ידיו לצדדים. את המרווח בין רגליו הרחיב מעט, ליציבות הגוף ואמר:
"אני עורך חיפוש. בגופך. אתה לא זז, לא מצייץ ולא מיילל כמו נקבה, ברור!?"
"כן, אדון, רק אל תכאיב לי…"
"חחחחחחחח, אדון, אתה מתקדם, אפס!"

הוא נצמד אל גופו ושלח ידיו אל חזהו. נגע בפטמותיו בעדינות. גופו של הנרצע החל לשקשק.
"תירגע, אמרתי!"
הוא ניסה לייצב את גופו בכל כוח פחדיו.
"עכשיו זה נעים יותר?" שאל אדוני כאשר ליטף את הפטמות.
"כן, אדון".
"אתה רואה, אני יכול להיות גם מתחשב", צחק אדוני ובבת אחת משך את הפטמות בחוזקה.

"איי", צרח הוא. צרח וגופו התקפל. ישבנו נצמד אל הזין הזקור של אדוני. הוא נבהל והתיישר מייד.
"נו, זבל, אז מה אתה מעדיף, כאב בפטמות או זין בתחת?"
"לא זה ולא..."
"שאלתי מה אתה כן, לא מה אתה לא!" גער בו אדוני והגביר את לחץ האחיזה.
"אדוני..."
"שתוק! אני יודע מה טוב עבורך!"

אדוני המשיך בחיפוש. איציק המשיך לקנח דמעות חרדה וכאב. ידיו שוטטו על גופו. רגע ברוך וברגע הבא בהצלפה או צביטה חזקה. הוא כיוון אותו לכרוע מעט.
"עוד קצת, כלב... המממ, איזה צבע יפה יש על הישבן שלך", צחק.
"לא, בבקשה, לא עוד".
"מה אמרת? לא שמעתי?"
"לא עוד".

ידו של האדון נחתה על העכוז הבוער.
"די, בבקשה!!!"
"לא שכחת משהו, כלב?"
"אדוני, אדוני, בבקשה, די!"
"תישאר ככה, אני אעשן סיגריה ואחשוב על בקשתך. לא התחננת מספיק, אבל אחשוב", גיחך אדוני והתיישב על כורסתו.

זחלתי אליו והדלקתי לו סיגריה. הוא נטל אותה ולא הרפה מידי. הרכנתי ראשי למגעו, אשר עורר את תשוקתי.
"טפל ברכיכה הזו, שיושב שם בפינה ומצטמרר מפחד".
"כן, אדוני, מייד אדוני", השבתי וניגשתי אל דני בצעדים קשוחים.

נדהמתי מיכולתי לפסוע כך סביב גופו, כמו הייתי בוחן את מבנהו, אך למעשה תכננתי את מה שאדוני ייהנה לראות. השכבתי אותו על הגב ורגלי החלה להעמיד את הזין שלו. חבטתי קלות באשכיו והשתעשעתי בפי הטבעת שלו עם הבוהן שלי. כאשר הגיע לזיקפה מקסימאלית, והיו לו מימדים לזקוף לזכות הזדקרותו, דרכתי עליו, כשאצבעותיי צובטות את האשכים, שבורכו אף הן בקוטר לא קטן.

את רגלי השנייה הנחתי קרוב לצווארו. נטלתי ממנו את הזכות לקבוע את קצב נשימותיו. שלטתי ביכולתו לתפקד. מבטיו הנואקים גירו את שליטתי. ירדתי מעל גופו ודרשתי ממנו לשבת. הצמדתי לפטמותיו זוג מצבטים. הוא זעק בטירוף. חיבקתי אותו ולחשתי:
"שששש, תן לכאב לשלוט בך. אל תילחם בו", אמרתי ומשכתי אצבע מלטפת בין שתי הפטמות.

ליטפתי את ראשו. הוא נרגע מעט.
"כן, ככה", אמרתי ולחצתי מעט על המצבטים.
הוא התכווץ. עצם את עיניו ושפתיו נכנסו אל תוך פיו.
"קח, עבד, קח את בית השחי שלי, לקק אותו, זה מרגיע", אמרתי ותחבתי את פניו אל מתחת לזרועי.

אדוני מעך את הסיגריה וניגש אל איציק.
"סליחה, כלב, שכחתי לחשוב על בקשתך, מה אתה אומר?"
"בבקשה, אדוני, רק אל תכאיב לי!"
"תסתובב, זבל! תראה את החבר שלך. תראה מה יש לו על החזה והוא שותק!"
"רק לא זה, אדוני, בבקשה".
"תחזור לתנוחה הקודמת... מייד!"

הוא פשט ידיו לצדדים וברגליים מעט פשוקות התכופף לעמידתו הקודמת. רעד מגרה אחז בגופו. ישבנו נע מצד לצד במין ריקוד מעורר. אדוני נטל את החגורה והניף אותה. רחש ההנפה ביקע את אי ידיעתו של איציק, מה מתכונן אדוני לעשות.
בדיוק ברגע שהתכוון אדוני להנחית את ההצלפה, נשמעה נקישה על הדלת.

איציק נשם לרווחה. הוא הסתובב והתכוון ללבוש את בגדיו. הסטירה נחתה על פניו.
"מישהו הרשה לך לזוז?" הוא הניח ידו על לחיו המזועזעת ולחש:
"דופקים בדלת…"
"שתוק, לפני שאני אדפוק לך ת'תחת, כלב. תחזור לתנוחה שלך!"

האדון ועבדו מאמש נכנסו לסלון. העבד מיהר לפשוט את בגדיו והמתין על ארבע בצייתנות. האדון ניגש אל אדוני והושיט לו את ידו לשלום. אדוני השיב לו בלחיצה, אך סובב את האדון לאחור והצמיד את גופו אל אחוריו ואת שיניו אל עורפו. הוא ינק את צווארו בלהט. הוא ניסה להשתחרר מאחיזתו החזקה של אדוני.

אדוני סובב אותו שוב, נצמד אליו מקדימה נשך את שפתיו והסביר לו את כללי המשחק: "אנחנו נכנסים לאקט של שליטה וכוח. המפסיד הופך להיות משועבד למנצח. מסכים?" "בוודאי", השיב האדון השני מתוך גאווה והוסיף, "איך מתחילים? מה עושים?"

"הראשון ששוכב על הרצפה הוא המפסיד, אבל לפני כן…" אדוני הגיש לו את הדילדו השחור, לחש משהו על אוזנו וניגש אל איציק. העביר יד על ישבנו, שעדיין בלט אחורה והחדיר אצבע אל החור שלו.
"זה טוב, כלב?"
"זה כואב, אדוני".
"שאלתי אם זה טוב?"
"כן, אדוני", השיב איציק ותשובתו נשמעה כמי שמבקש רק לרצות את אדוני, על מנת שיפסיק.

"יופי, זונה, אני שמח שאתה אוהב לפתוח את התחת", אמר וחבט על עכוזו. הוא בא אליו מלפנים. אחז בפטמות וכופף את ראשו עד לרוכסן מכנסיו.
"תפתח את הרוכסן". איציק שלח את ידו אל אזור חלציו של אדוני. הוא חבט עליה בעוצמה ואמר:
"עם הפה, כלב, היד שלך לא נוגעת בי, ברור?"
"כן, אדוני", השיב הוא וקרב את שפתיו אל הרוכסן.

בקושי רב הצליח לפתוח אותו. אדוני שלף את הזין שלו והעמיד אותו מול פניו.
"רוצה..?"
"לא, אדוני".
"יפה, אז תפתח את הפה. מייד!"

אדוני זיין לו את הפה בפראות. הוא סימן לאדון השני ללטף את ישבנו של איציק. אצבעותיו טיילו על עכוזו. צבטו וצלפו לחלופין. אצבעו מצאה את החור הסגור. הבתול. הוא ירק על פי הטבעת והרחיב אותו. החדיר ושחרר. החדיר והרחיב לכדי שתי אצבעות. אדוני אחז בראשו והצמיד את הזין שלו עמוק בגרונו. הוא סימן לאדון השני...

הדילדו שיפד את התחת העקוד. איציק לא הצליח לצרוח, כי הזין של אדוני ביתק את גרונו. "הכול בפנים", בישר האדון השני.
"זונה, אתה אוכל יופי בתחת", צחק אדוני ושלף את הזין מהפה שלו. גם הדילדו הוצא והוא נדרש לשבת בשקט.

את העבד של האדון מאתמול השכבתי על הגב. דני שכב על בטנו, בין רגליו, ומצץ לו. אני התיישבתי על גבו. לוחץ. מצמיד את המצבטים לרצפה. ידי האחת כיוונה את קצב מציצותיו. השנייה בחשה בתוך ישבנו. העמקתי שלוש אצבעות פנימה. מידי פעם הוצאתי אותן והן התחלפו עם הזין של העבד. קרבתי את גופי אל פניו של העבד. התיישבתי עליהן.

"לקק, סמרטוט", דרשתי. לשונו מצצה וינקה. משכתי בשערותיו של דני וקרבתי אותו אל הזין שלי אשר החל לחבוט על פניו.
"רוצה אותו בפה?" חיקיתי את אדוני.
הוא פתח את פיו והזין שלי גלש לתוכו.
"אדוני..."

נבהלתי! הוא פנה אלי בתואר 'אדוני'. שלחתי מבטי אל אדוני, אשר שידר לי את כעסו מן הרעיון.
"אני לא אדונך, אני עבד, שלוקח ממך את החופש. את החרות לקחת החלטות. אני שולט בך עבור האדון שלי, אך בהחלט לא אדונך, ברור?" שאלתי וסטרתי על ישבנו.
"כן, זה ברור, רציתי רק לבקש... ברשותך..." הוא הצביע על המצבטים.

הסרתי אותם מעל פטמותיו. תחושת ההקלה הגבירה בו את קצב מציצת הזין שלי. אחר כך הכנסתי אותו לפה של העבד. רציתי לבחור לי את העבד, אותו אשעבד לרצונותיו של אדוני. לצרכיו. רציתי שהעבד ידע למצוץ בלי שיניים. הזין של אדוני מקודש בעבורי, ואבוי לו למי שבטעות יגע בו בשיניו.

עברתי מפה אחד לשני ובחנתי. לפתע אדוני דרש מאיתנו להפסיק:
"כעת יתנהל הקרב על השליטה. אני והאדון נתמודד מי ישתעבד למי. אתם כולכם, על ארבע וסותמים את הפיות, ברור?"
"כן, אדוני", השבתי תוך הבטחה לשמור את פיהם סגור.

האדון השני התקרב אל עבדו וביקש שיחזיק לו אצבעות. אדוני ידע, שהוא ורק הוא הבעלים שלי ואין בלתו ואני, שמודע הייתי לכוחו הרב, סמכתי על נצחונו. הם חייכו אחד אל השני ועברו לעמדת מוצא. יציבותו של אדוני בלטה כבר בהתחלה. האדון השני ניסה להפגין תנועות חסרי משמעות, אשר גרמו לי לבלוע את חיוכי, מחשש שהדבר יכעיס את אדוני.

הוא התקרב אל אדוני בצעדים, שלכאורה נראו בטוחים ובהתגרות. אדוני הצליח לאחוז בידו המתנועעת מבלי לדעת מה בכוונתה לעשות ובלפיתה עזה עצר את השתוללותה. ידו השנייה ניסתה לאחוז ברגלו של אדוני ולהרימה לכדי נפילתו על הרצפה. אדוני הצמיד את ברכו אל אשכיו בתנופה הגונה וההוא התקפל עד ברכיו.

"נו, אתה יכול לזיין את עצמך בפה", צחק אדוני.
לפתע התיישר האדון השני והצליח לאחוז את ידו של אדוני ולסובבה לאחור. 'לא...' זעקתי בתוכי.
נשימתי חלפה מעל פני העולם הזה וגופי נאחז בפרפורים. 'לא, אדוני לא יושפל לעולם!' ניסיתי לעודד עצמי. 'הוא בוודאי כבר מריץ במוחו את האקט הבא...'

בעודי מהרהר בפחד, מחץ אדוני את אשכיו של האדון השני. הכאב הביא אותו להתקפלות שנייה ואדוני אחז בצווארו:
"נכנע?"
"לא", ניסה הוא לגרגר את תשובתו מתוך גאווה.

אדוני הוסיף לגופו עוד כיפוף, עד שברכיו כרעו לאחור ושאל שוב:
"ועכשיו?"
האדון השני סימן בראשו לשלילה.
"טוב, אוקי, אתה לא משאיר לי ברירה", אמר אדוני ושחרר את ידיו. האדון השני צנח על גבו. החבטה על הרצפה נשמעה היטב. גם כניעתו הוכרעה לאדוני, אשר כרך סביב צווארו קולר והכריז:
"הנה העבד החדש שלי. הכלב, שמרגע זה נשמתו נתונה למרותי".

התחלתי לזחול אליו, על מנת לברך את רגליו בנשיקה, אך מבטו סימן לי להמתין.
"עוד לא סיימתי, עבד שלי. השייכות היא לא רק בכריכת הקולר, בוא, עבד, עזור לאדונך להשלים את השיוך", אמר והחל לשפשף את הזין שלו.
זחלתי אליו בגאווה. לפני שהסתערתי על האיבר, לו אני סוגד בהערצה עמוקה, אמרתי לו: "תודה, אדוני, תודה", ולחלוחית סמויה החליקה על לחיי.

הוא ליטף את פניי ואני לקחתי את הזין שלו לטיפול ממושך בלשוני ובגרוני. לפתע הוא הזיז אותי הצידה, פישק את ישבנו של מי שהיה עד לפני רגע האדון השני וחדר אל תוכו בשאגת ניצחון.

עם צאתו מאחוריו המדממים, דרש מאיציק וממנו לפנק את רגליו. כל אחד מהם התמסר לרגל אחרת. אני שבתי לבחון את מי אני בוחר לשעבד לצרכיו של אדוני. העבד של מי שהיה אדון, לפתע נדמה בעיניי נחות בדרגה שמתחת לנמוכה ביותר. רגלי גלגלה אותו הצידה.

הוריתי לדני לכרוע על ארבע. ישבתי עליו כשגבי אל ראשו וחיממתי את ישבנו בכף ידי. הצלפות קטנות, מרככות את המקום לקראת המגע של המטקה. עכוזיו, שנעו במין מחול ארוטי, אשר הביא את הזין שלי למצב של צבירה, הובילו אותי אל הפתח שלא חלם מעודו להיבעל.
"על הגב, עבד", הוריתי לו.

הוא ציית וביצע את כל אשר ביקשתי. הרמתי את רגליו וגררתי את התחת שלו לכיוון הזין שלי. פישקתו אותו עד שחש כי רגליו עומדות להיתלש, וכשידיי מרחיקות רגל אחת מחברתה, תקעתי אותו בבת אחת. זיינתי אותו לסיפוקו של אדוני.
"צא מתוכו, עבד. תשפיך על הרצפה".
ידי אחזה בזין המגורה שלי ושפשפתי בתשוקה. הייתי קרוב לגמירה ואז:
"עצור, עבד!" פקד אדוני.

עצרתי. מוחי הורה לשפיך שלי לחזור לצינורית הזרע. ידיי שולבו מאחורי גבי.
"בוא הנה, אני רוצה שתגמור לעבד החדש שלי בפה".
ניגשתי אליו, אל הכנוע שהיה עדיין שרוע על הרצפה, מתמוסס בתבוסתו והחדרתי את הזין שלי לפה שלו. דפקתי אותו בפראות. רציתי להתנקם בו על אותו רגע, בו אחז בידו של אדוני. על אותו רגע בו כמעט פרחה נשמתי.

"די, עבד, תצא".
שוב הקפאתי את שפיכתי.
"אתם משוחררים. התלבשו וחכו לצלצול מהעבד שלי. הוא יודיע לכם כשיבוא לי להתעלל בכם. קדימה, עופו!"

שניים מהם יצאו מושפלים, כנועים לשליטתו של אדוני. דני יצא צייתן לשליטתי בעבור אדוני. העבד יצא מוכה גורל. היה לו אדון. אדון שהפך לעבד.

אדוני ישב על כורסתו ואחז בגופי. הושיב אותי על הזין שלו, כשכול כוחו במותניי והתענג על החור שלי.
"מגיע לך, עבד. מגיע לך והנה אתה מקבל פרס גדול", אמר ונשק לעורפי.
אני התאמתי את גופי לקצב הזיון. חשתי את בעירתו בתוכי.
"תשפשף, עבד, תגמור!" גמרנו ביחד. הוא בתוכי. אני על הרצפה, שאחר כך ליקקתי ממנה את שפיכתי לעינוגו של אדוני.

אל הבוקר השמיני התעוררתי בדירתי, ממתין להודעתו של אדוני,
אם ראוי אני להתגורר בבייתו...

שבוע בביתו של האדון - סצינה שביעית ואחרונה

שבוע בביתו של האדון - סצינה שביעית ואחרונה

כל הסיפורים היו מדהימים

Re: כל הסיפורים היו מדהימים

למה אחרונה

Re: למה אחרונה

crazy_toast(שולט){אליס}	crazy_toast(שולט){אליס} לפני 20 שנים • 29 באוק׳ 2004 לפני 20 שנים • 29 באוק׳ 2004 crazy_toast(שולט){אליס} • 29 באוק׳ 2004 חבל שנגמר.. פעם הבאה תעשה מבחנים של "חודש בביתו של האדון". ישר כח על שבעת הסיפורים.

infinite(נשלטת)	infinite(נשלטת) לפני 20 שנים • 2 בנוב׳ 2004 לפני 20 שנים • 2 בנוב׳ 2004 infinite(נשלטת) • 2 בנוב׳ 2004 הסצינה ההכי חזקה ואני אוהבת ! }{

creamy	creamy לפני 20 שנים • 2 בנוב׳ 2004 לפני 20 שנים • 2 בנוב׳ 2004 creamy • 2 בנוב׳ 2004 מדהים. נהניתי מכולם, ומהאחרון הכי !! בבקשה תמשיך... }{

שלגי	שלגי לפני 20 שנים • 9 בנוב׳ 2004 למה אחרונה לפני 20 שנים • 9 בנוב׳ 2004 שלגי • 9 בנוב׳ 2004 למה???????

מאסטר יקיר(שולט)	מאסטר יקיר(שולט) לפני 20 שנים • 9 בנוב׳ 2004 Re: למה אחרונה לפני 20 שנים • 9 בנוב׳ 2004 מאסטר יקיר(שולט) • 9 בנוב׳ 2004 SnowWhite כתב/ה: למה??????? תודה!