איך למדתם לשלוט?

לא צריך ללמוד לשלוט, אבל מי שחסר לו בטחון כן צריך לטפל בחוסר הבטחון,
היכולת לשלוט יש בכולנו, זה כמו להפוך להורה, עד שאתה לא הורה בעצמך אתה לא יודע איך זה וכשיש לך פתאום ילדים שאתה צריך להיות האחראי עליהם ולדאוג לכל צרכם, אתה לבד הופך לכזה כי אין לך ברירה אחרת, אם אין לך ילדים אתה יכול להתנסות על ידי אימוץ של בעל חיים

מבחינתי השאלה הזו היא כמו "איך למדת להיות סטרייטית?"- לא למדתי איך להיות כזו, התשוקות האלו היו בי וידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל מה שלמדתי היה לקרוא את הצד השני ולהתמזג עם התשוקות שלו להישלט בנקודה שבה הפנטזיה שלו פוגשת את שלי.

אני עוד מעט בת 30, הסשן הראשון שלי היה בגיל 16 (כן, כבר אז ידעתי שונילית אני לא), ועד היום אני לא יודעת לענות על השאלה "איך לשלוט?" עם איזו תשובה חד משמעית של סט אקטים ואמירות שאמורים להפוך מישהו לשולט/ת.

אני רק יודעת שצריך לקרוא את הפרטנר שמולך, ושזה משתנה מול כל אדם שאכיר.
אם אתה מבין את הצורך שלו ולא רק מתרכז בשלך, אתה יודע באיזה חוטים למשוך ואיך לעשות את זה מבלי לקרוע אותם, ולא רק לרקוע ברגליים עם רשימת מכולת של דרישות.
אני יודעת שהאופן שבו אשלוט ישתנה בהתאם לדינמיקה שתהיה ביני ובין מי שמולי.
אני יודעת שצריך להכיר כללי בטיחות, ולא רק פיזיים של איך לקשור ואיפה ולהצליף, אלא גם את הנפשיים. שחייבים לשים לב גם למה שלא נאמר ולא להקטין ראש עד שמגיע "לא" מאדם שנשבר וכל האמון הולך לעזאזל.
אני יודעת לא לקחת את זה ברצינות תהומית, לזכור שזה משחק תפקידים, צורך שפוגש צורך, ואפילו לצחוק ביחד על הדברים.

ובעיקר למדתי שבדס"מ הוא כמו סיפור שכותבים בשניים. אני מביאה את הפנטזיה שלי, הצד השני מביא את שלו וביחד אנחנו מתאימים אותן זו לזו. יהיו דברים שנאמץ מהצד השני, יהיו דברים שנוריד כי לא יעבדו בנינו, ויהיו דברים חדשים שניצור ביחד ולאו דווקא נרצה להגשים אותם עם אחרים.
בכל קשר שליטה תהיה עלילה שהיא רק שלנו, ועם שולט או נשלט אחר זה לא היה נראה אותו הדבר.