הפחד נגמר — ומה עכשיו?

"היא לא בורחת כי היא מפחדת ממני — היא נשארת כי היא מפחדת מהיום שבו לא אהיה שם יותר. כי אז לא יהיה מי שיחזיק אותה חזק כששום דבר אחר בחיים שלה כבר לא יציב"

במערכות יחסים מטיבות, אנשים נשארים כי הם מרגישים בטחון ואכפתיות, לא כי הם מפחדים לאבד. לשים פרטנר במצב שהוא מפחד לאבד - זה מניפולטיבי ואנוכי.

" ובסוף, זה לא היא שנשברת ראשונה — זו אני שמכריח אותה להבין שהכאב הזה הוא לא רק שלה. זו גם הדרך היחידה שלי לדעת שהיא עדיין שלי".

אם כאב הוא הדרך היחידה לדעת שהיא עדיין שלי - סימן שאני לא טוב בשבילה.

"כי אחרי זמן מסוים, אתה לומד שהחבלה הכחולה על הגוף שלה זו לא רק חותמת בעלות — זו הדרך הכי פשוטה להגיד לה: "אני יודע איפה נגמר הגבול שלך, ואני היחיד שמעז להגיע אליו.""

לתת לבן אדם תחושה שהגבולות שלו הם לא קו אדום בשבילך - זה לא לטובתו.

דגל אדום זה לרצות שמישהי תהיה מובלת על ידי פחד לאבד אותך ולא על ידי רצון אקטיבי להיות איתך.
אולי היא גם רוצה. אך הרצון הזה נדרס על ידי פחד ואובדן אוטונומיה.

אם דיברת רק על סשן תחום, ניחא. אך אם יש בך רצון שהתחושות האלה ילוו אותה כקו מנחה במערכת היחסים - זו כבר לא שליטה "בהסכמה". זו סתם שליטה. לא מהסוג שנעשה בהסכמה ורצון.