כל בעלי הבלוגים

התחלתי לכתוב כי מישהי שהתחלתי איתה מערכת יחסים בקשה שאכתוב.
זה היה כלי טוב לשקף לה איך אני מרגיש וחושב, והיה לי מאד מוצלח גם לרפלקציה עם עצמי.
כשנסתיים ביננו, התוכן הזה הועלם, גם לבקשתה.

מאז, השתמשתי בבלוג ככלי לרפלקציה על הרבה מערכות יחסים ותיקות (לרוב עשור ומעלה).
פתרתי לעצמי כל מיני סיבוכים שהיו לי עם עצמי ועם אהבות שאינן עוד.
בין היתר, כשצף לי סיפור לכתוב שמאד רצה לצאת, כתבתי גם אותו בבלוג.

יתרונות: כתיבה היא כלי מוצלח לביקורת עצמית. לפעמים כשיש מזל, יש גם ביקורת בונה מהקהל.
חסרונות: אין באמת, למעט המון זמן שהושקע כי אני איטי בבלוג, הרבה יותר מאשר בפורום.
הפתעות: מסתבר שאני יודע לשתוק כשאין לי מה להגיד.
וגם, כשאהובה פוטנציאלית רוצה לודא שאתה איש אמיתי ולא רוצח סדרתי, טוב שיש בלוג מלא ברגש אנושי.

אתה בן 14 במקרה?

חזרתי לפה בשביל לכתוב בלוג, כי ישראבלוג כבר אין ממש 😄
זה סוג של יומן כדי לזכור ולקרוא על התפתחות ועל החיים ודרך מצוינת להכיר אנשים חדשים שהם like minded.

בעבר כתבתי בישראבלוג
הכתיבה בבלוג מאפשרת לי לעבד את הדברים שאני עוברת, את המחשבות שלי ואת הרגשות שלי
לפעמים זה נותן דרור לזונת הצומי שאני
וזה תמיד המקום שבו אני ארשה לעצמי להוציא את הרגשות בצורה הכי טהורה שלהם, בלי סינון כי אז אני יכולה לפעול בצורה רציונאלית יותר

מה גרם לי לכתוב בלוג?
עוד מימי הבלוגיה בתפוז ועד לכלוב כמובן - האקסהיביציוניזם שלי, הכשרון שלי שחבל שיישאר במגירה, הצורך שלי לעבד חוויות משמעותיות בבדסם שלי, הפורקן ועוד.

מה השגתי?
כתיבה מסוג זה לא אמורה להיות מוכוונת מטרה, כך שלא יודעת איך לענות על השאלה הזו. מה שכן, פרופילים בלי בלוג לא ראויים בעיני או נחשבים בעיני, ומלבד פעם אחת מעולם לא הסכמתי לשוחח עם חסר/ת בלוג

לפני שהיה לי את האומץ לפתוח פה משתמש אני בכלל קראתי פה בלוגים.
ופשוט נדהמתי מהכנות, מהפתיחות, מהיכולת של אנשים לחלוק חלקים כל כך אינטימיים מהחיים שלהם.
מהיכולת שלהם בכלל לדעת מה הם רוצים.

והבלוגים שונים כל כך זה מזה. היו שחשפו אותי לעולמות שלמים של קינקים שלא הכרתי קודם,
הם עשו לי סדר במחשבות שהיו לי בנושאים האלה, וחלקם גם מאוד מלמדים.
קראתי גם בלוגים אחרים שבהם הכותבים חלקו את הפגיעות שלהם בלי יותר מידי פחד משיפוטיות.

וכל זה באמת גרם לי לרצות להאמין שיום אחד גם אני אוכל להיות מסוגלת לכתוב על דברים שקורים לי, על התובנות שלי, על העולם כפי שאני רואה אותו, בלי לפחד מחשיפה או מביקורת.

ואז פתחתי פה משתמש ונכנסתי לצ'אט. ובאמת וחובה נתנו לי משימה לכתוב פוסט היכרות על עצמי
משם זה פשוט התגלגל.. ובאמת, מהר מאוד גיליתי שהבלוג הוא לא רק מקום לפרוק רגשות או לסדר מחשבות מבולגנות. הוא גם פתח לי פתח לאנשים להכיר אותי באמת, מעבר לכמה מילים סתמיות בפרופיל שלא באמת אומרות כלום.

והיום אני יכולה להגיד שמדהים בעיניי איך שאפשר ליצור קשר עמוק עם אנשים דרך הכתיבה שלהם. יש אנשים שאני מכירה רק וירטואלית, שחלקן גם כתבו בשרשור. אבל רק מהקריאה של הבלוגים שלהם אני יודעת עד כמה הם איכותיים, איזה עומק יש בהם ומה הייחודיות שלהם. יותר מזה, זכיתי גם להכיר חלק מהם באופן אישי, ואפילו כאלה שהפכו לחברים קרובים. הבלוג הוא גם אחלה דרך להתחיל שיחה אמיתית עם מישהו, כי אתה כבר מכיר חלק מהעולם הפנימי שלו, ויש בסיס לדיון מעמיק יותר מסתם "היי מה נשמע?".

גרפומניה ואקסהיביציוניזם במשורה? תמיד אהבתי לכתוב, ותמיד אהבתי שאחרים קוראים את מה שאני כותבת. בין אם סיפורים דימיוניים או דברים שקרו באמת.

דרך הבלוג הכרתי אנשים שלעיתים פגשתי במציאות, וזה נחמד שיש לי תיעוד של המחשבות שלי שנים אחורה. אני אוהבת לפגוש את עצמי מחדש באופן הזה.

מקום להוציא בו רגשות
לכתוב
לחלוק
מקווה גם לפגוש בו חברים, זה עוד לא יצא לי

אני בעיקר כותב כדי לפרוק חרמנות לא מעבר. בפלטפורמות אחרות אני משקיע הרבה יותר בתוכן פה אני יוצא קצת אדיוט וסוטה אבל מי שמפריע לו יכול פשוט חדלג וזה מה ש99 אחוז עושים

לייקים.
גם התגובה הזאת מאותה הסיבה.