אני

אני בת 26 מאשקלון. ומנסה להבין את עצמי

כרגע כשאני כותבת, אני כ"כ רוצה לעשן סיגריה שוב. הפסקתי לעשן בספטמבר - שלא עישנתי כבר שמונה חודשים.חוץ משבוע שעבר, שהזמנתי לדירה אלכוהול וסיגריות מנטה. הייתי כ"כ שיכורה שעישנתי שוב. הרבה. היה כיף. אבל, זה הזכיר לי כמה אני לא אוהבת סיגריות ואת הריח הנלווה. אני מעדיפה להישאר לא מעשנת (או אקס-מעשנת).


באתי כדי להבין את עצמי. בעבר היו לי שני פרופילים, שניסיתי להבין את עצמי. אבל תמיד פחדתי והפסקתי את הקשר. זה כ"כ מלחיץ. בתור אישה? לפגוש אדם זר, לא משנה אם גבר או אישה, כ"כ מלחיץ.


אני לא יודעת מה אני מעדיפה מינית.
אני יודעת שאני אוהבת לאונן לפורנו אונס של נשים. בשבילם אני מרגישה נורא, אבל אני? אני מדמיינת את עצמי עוברת אותם דברים. הפטתיות של גברים שאונסים אותי, וכמה כיף לי וכולי. וגומרת.

אני מאמינה שאני נחשבת סוויטץ', אבל אני לא יודעת על בטוח.

וכנראה לא אדע אף פעם.

עברתי ילדות שהייתה עטופה בנשים בלבד. אמא שלי, הייתה בן אדם דו פרצופי וחסר לב. חסר אמפתיה. אני לא בקשר איתה, אבל מקווה שהיא נהנית מחייה ושהיא שכחה שהבת הכי קטנה שלה חתכה קשר. למדתי היפנותרפיה, והלוואי שיכלתי לגרום לה ולאחיות המדהימות שלי לשכוח שאי פעם נולדתי.

כשעברתי אונס. אמא שלי מייד השוותה אותי לאחות הכי רזה. וזרקה אות י לבני הדודים האהובים עליי. כנראה היא לא הייתה מסוגלת לתת לי את התמיכה שהייתי צריכה ממנה. בדיוק כמוני!

גם לי אין את זה.

אבל אכפת לי
כ"כ אכפת לי שאני רוצה להתאבד במקום להמשיך לראות את האכזריות האנושית הזאת. אכזריות שממשיכה, לא משנה מה נעשה.

בבקשה, אם אתם מרגישים כמוני, ויש לכם מישהו!/י, בבקשה תלכו לדבר איתכם. בבקשה.

זה ממש עצוב לשמוע איך שאת מרגישה.
אבל העולם לאו דווקא מבוסס כל הזמן על מלחמת מעמדות.
אני דווקא מוצא פה הרבה שותפות גורל.

♥️

את כתבת פה מילים שבטח לא היה פשוט לך להקליד. ואני מרגישה את תחושת הבלבול, החשש, האשמה והלקאה העצמית בין כל שורה ושורה.
זה כל כך לא מובן להצליח למצוא את המילים האלו בכל זאת, ועוד יותר לא מובן מאליו ללחוץ על כפתור ה"שלח" לאחר מכן. אבל מצאת את הכוחות לכך.

נראה ממה שכתבת שעברת חוויות חיים מטלטלות, ושדמויות נשיות שסמכת עליהן פגעו בך, לא שמרו עליך ולא תמכו בך כמו שקיוות, וכל כך טבעי לקוות בעיקר כשמדובר באמא.
ואם הבנתי אותך נכון, את חושבת שאולי יש קשר בין כלשהו בין החוויות האלו, של חוסר האונים, למיניות שלך.

אני רוצה להגיד לך שגם אם הבדס"מ שלך אכן נובע ממקום כואב, וגם אם תוכן הפנטזיות מרגיש לך "לא ראוי" ומעורר בך אשמה, זה לא אומר שמימוש הפנטזיות חייב להיעשות בצורה לא בריאה.
בדס"מ הוא לא כלי טיפולי כמובן, ואל תסמכי על מי שיבטיח לך ריפוי דרכו, אבל הוא כן יכול להרגיש כמו חוויה מתקנת לפעמים.
כשבמקום אונס את חווה "אונס" ומשכתבת את מה שקרה לך למשהו מענג- שהפעם נעשה לבחירתך, לפי התסריט שעושה לך את זה, עם בן זוג שבחרת בו ואת מרגישה בנוח איתו.

הפרטנר שלך יכול להיות, ואמור להיות, מישהו שמכבד אותך ורוצה לענג אותך בדרך הקינקית והמיוחדת שלכם.
את לא חייבת לחוות בדס"מ כמשהו אפל ורע, ופורנו הוא לא המציאות ולא הייתי מתבססת עליו.
לפעמים מה שמחרמן אותנו בוידאו או בראש יכול גם להרתיע במציאות, וזה בסדר.

זה שאת מפחדת מלפגוש כאן אנשים במציאות, זה שאת עוצרת קשרים, זה לגטימי.
פחד לא אומר שאת חלשה, פחד נמצא שם בשביל לשמור עליך. פחד אומר לך שאת עדיין לא מוכנה, והצד השני מעורר בך איזשהי נורה אדומה שאת עוד לא יודעת להסביר לעצמך.
אני חושבת ששולט או שולטת טובים, כאלו שיהיו ראויים לאמון שלך, יבינו את זה ולא ינסו להאיץ בך. ולא יעשו סצנה כמו ילדים שלא קיבלו סוכריה כאן ועכשיו.
אמון הוא תהליך, ואני בתור שולטת, למשל, מרגישה אחריות להוכיח שאני ראויה לאמון של הצד השני בי.

אחזור ואגיד שבדס"מ לא חייב להיות אכזרי, גם פנטזיית אונס לא חייבת להיות מבוצעת באופן אכזרי גם אם נהנים מתחושה חוסר אונים והשפלה בה.
בדס"מ לא אמור להרגיש שהוא מעמיק לך את הפצע, אלא שהוא נותן לך תחושת שחרור, עונג ותחושה של "בא לי שוב".
אם את לא מרגישה ככה, אל תמהרי.
את גם לא חייבת לדעת את כל התשובות לגבי מי את, אף אחד לא יודע. הכל משתנה, מתפתח. וזה בסדר.
כולנו מגלים דברים חדשים על עצמנו כל הזמן, ואצל כולנו מה שאהבנו פעם לא בהכרח נאהב גם עכשיו.
אם תבחרי לממש, חשוב שתמצאי מישהו שמבין את זה ולא מישהו שיחלק לך ציונים "שאת לא נשלטת אמיתית".
לך יש את הדרך שלך, וזה בסדר להיות בררנית לגבי מי יצעד אותה איתך.

מהקצת שקראתי ממך, אני רואה את הטוב שבך, כמה אכפת לך שאחרים לא ירגישו רע וימצאו מישהו לדבר איתו.
אם לרגע את חושבת ככה, דעי שאת לא רעה בגלל מה שאת מפנטזת עליו, ואת ממש לא "מוסיפה לאכזריות בעולם".
נוצר לך מגנון התמודדות עם אכזריות שאת לגמרי יכולה לקחת למקום טוב.

מה דעתך להיעזר בטיפול? למשל למרכז למיניות אלטרנטיבית יש רשימת מטפלים שהם קינק פרנדלי שיכולים להבין את מה שאת מתמודדת איתו:
https://yahasim.org.il/care/
גם לך מגיע מישהו שיקשיב לך. את לא חייבת להישאר עם זה לבד ❤️

ענית כלכך יפה❤️

כמה כייף לקרוא כזו תגובה עם כל כך הרבה אכפתיות.כל הכבוד