G&G

G&G

G-O-L-D​(שולט) • 16 בנוב׳ 2004

יש אנשים, ששווה לחיות לצדם. אין מונח אחר להסביר את זה. פשוט ככה, שווה.
אתה לא מכיר הרבה כאלה במהלך חייך.
אבל כשהם באים...
איזה כיף.
אין לי הרבה חברים. למעשה אין לי כמעט ואולי מכאן אני מוצא שכשיש לי חבר, אני משמר את הקשר עמו.
חברים זה דבר יקר.
אנשים זה דבר יקר.
ומצד שני אפשר בדיוק לכתוב את ההפך.
אבל מה שההפך עבורי, הוא ההפך הגמור עבור אחרים וההפך.
אז מה איכפת לי?
לי יש כמה אנשים שהם א-נ-ש-י-ם ואני בוחר אותם בקפידה יתרה כי עד היום הצליחו כמה "רעים" להסתנן פנימה ולהשחיל לי סכין בדיוק בין הצלעות היישר אל הלב.
ולי, לי יש לב גדול וככול שהוא יכול להכיל הרבה חום, אהבה, אושר, ככה הוא כואב.
ככה זה, אלו הכואבים עד שיתוק מחשבותיהם ויכולתם לנוע, הם גם אלו שכשהם אוהבים, הם מצפים את הנאהב על לבם באהבה ממקומות סטייל סרטים הוליוודים מתוקים מדבש.
אז יש כאן באתר הזה כמה שאני ממש אוהב.
ואת חמודה, שישבת איתי אתמול לשתות כוס שוקו, את עם המבט המהורהר הזה, עם שאיפת הסיגריה אל פנים ריאותך, הנהונך העדין והעצוב, הצחוק הבריא שיוצא ממך כשאת מאושרת, את, את בן אדם של לב.
חשבתי עליך היום הרבה, ישבתי בבית קפה "מתוקה" שבקרליבך וחשבתי עליך. חשבתי הרבה ובסוף הגעתי למסקנה אחת.
ישנם אנשים שניזונים מלבם שלהם.
וישנם כאלה הניזונים מלבבות של אחרים.
אלו הניזונים מלבם שלהם, מעניקים ממנו כי יש להם הרבה והם מתים לשחרר.
אלו הניזונים מלבם של אחרים לא נותנים כלום ורק מחפשים לקחת.
אנשי לב, הם כת מבחינתי כי הם לא קיימים הרבה.
צריך שיהיה להם סימן, אות, סמל, קוד.
משהו שיגיד: "היי אני משלך, זה בסדר, אם תהיה איתי לא אעכל את לבך כי גם לי יש לב ואני אעניק לך בחזרה".
את חמודה, את לב, ולפעמים לאנשי הלב קורים דברים קשים כשהם נפגשים בכאלה שאין להם.
אבל יש דבר כזה מוזר ליכולת של הלב שלנו.
יכולת ריפוי, אבל מצד שני, יכולת צמיחה.
זה כאילו שככל שהוא סופג יותר כאב, ככה הוא גם גדל יותר והופך מלא וחזק יותר.
יש כאן באתר כמה שהלב שלהם כל כך גדול שעוד מעט הוא יתפוצץ להם בחזה.
יש כאן באתר גם כמה שהלב שלהם הוא בדיוק כמו חתיכת קקי קטנה שיוצאת אחרי עצירות של חודש מאכילת מצות.
יש ויש ויש.
וואלה לא יודע, סתם, הייתי צריך לכתוב כמה שורות.
אולי הייתי יכול להסתפק בשורה אחת ולהגיד לך שאני אוהב אותך.
זה הכול.
גאלה, מאמה, את חברה.
אני אוהב אותך.
נ.ב.
עכשיו כשחורף, הכי כיף זה לעבור ליד בית קולנוע, להיכנס רק בכדי לקנות פופקורן חם ולצאת ולאכול אותו בפינת רחוב כשאתה נשען על איזה עמוד ומשקיף על הסרט האמיתי...

@buba@​(נשלטת) • 16 בנוב׳ 2004

אי אפשר שלא לאהוב את גאלה ...
היא מיוחדת עם לב ענק...

נ.ב.
דווקא אני לא אוהבת להשקיף על סרטים אמיתיים כי יש בהם הרבה רוע , הרבה צביעות , הרבה פחד , הרבה חוסר אונים ...
כיף לשבת בקולנוע ולהתנתק מהסרטים האמיתיים לכמה שעות ולראות אהבות שמנצחות כל דבר , גיבורי על שדואגים לעניים ומסכנים ,משפט שבהם רק הצדק מנצח , אנשים שמתגברים על מחלות סופניות וכו' וכו' וכו' ...
ולצאת מהסרט עם תקווה ענקית בלב שגם בסרטים האמיתיים יהיה ככה ...
פשוט עניין של זמן .

גולדי

gala • 16 בנוב׳ 2004

תודה על זה שקלטת מייד שמשהו לא בסדר...
תודה על זה שעלית על הטוסטוס באמצע הלילה והגעת כדי לתת חיבוק....
תודה על השוקו בקפה ג'ו.......
תודה על הטיול הרגלי בדיזנגוף לפנות בוקר........

תודה על העיניים הכחולות הענקיות שלך שרק הסתכלו ובלעו את כל העצב שהיה בי....

ותודה ענקית על האמון שנתת בי.

אוהבת אותך איש מוזהב שלי.

כמה יפה!

חתולת הלילה • 16 בנוב׳ 2004

כל כך יפה כתבתם שניכם. ושניכם זכיתם. חברויות כאלה אינן צומחות על עצים, ואהבה כזו לא כל שכן.

וגולד, תודה במיוחד על המשפטים האלה:
ישנם אנשים שניזונים מלבם שלהם.
וישנם כאלה הניזונים מלבבות של אחרים.
אלו הניזונים מלבם שלהם, מעניקים ממנו כי יש להם הרבה והם מתים לשחרר.
אלו הניזונים מלבם של אחרים לא נותנים כלום ורק מחפשים לקחת.
אנשי לב, הם כת מבחינתי כי הם לא קיימים הרבה.

כשמישהו מצליח לסדר תחושות במילים, זה כיף של גילוי.