מתוך החושך יוצאים צללים

מתוך החושך יוצאים צללים

G-O-L-D​(שולט) • 17 בנוב׳ 2004

מאז הפרסום "בני זונות שאונסים נפשות", אותו פרסום על גאלה ועל המקרה הנורא שחוותה, עולות ויוצאות מאחורי מסך הבושה עוד כמה שכמותה, עוד כמה שלא יודעות איך לתעל את כאבן, את צלקותן, את כל אותם הזיכרונות...
זה מדהים, אני כותב מדהים כי זה גורם לי לשים יד על פי בתדהמה ולקרוא את כל אותם המיילים שאני מקבל לתיבת ההודעות שלי מאז אותו פרסום. מיילים כואבים עד כי אני מוצא שאני לא ממש מסוגל להכיל את כאבם. זה קשה לקרוא דברים כאלה, דברים שנצפים בסרטים תוך בליסת פופקורן וחיוך פנימי שהכול יסתדר, בסופו של דבר הקורבן יהפוך לנוקם וינקום את צדקתו.
סרטים...
לפעמים אני מוצא כי אני מושפע מהם יתר על המידה וכי סופרמן לא יבוא להציל אף אחד או אחת. את הכאבים נספוג עד יומנו האחרון ועם הצלקות נסתובב בפחד שהעבר ישוב על עצמו בהווה.
כל כך רבות מכן פנו אלי, כאילו שלי, אדם שכותב טקסטים בסך הכול, יש את היכולת לעשות לשנות או לעזור במשהו.
כמה משפיל, כמה מכעיס, כמה משתק. חוסר היכולת הזו לעמוד מהצד ללא כל דרך לשנות את המצב, חוסר היכולת הזו פשוט קשה לי.
אבל מה אני יכול לעשות? ראבק, הרי אני לא יכול לעשות כלום. גם לא מצפים ממני לבטח, אני יודע, אבל בכל זאת, כשאת קורא ממישהי "היי, אני לא יודעת למה אני כותבת לך את זה... אבל... ואז... וקשה... והוא בא ואז... וזה היה... והוא... ואני... ועד עכשיו... ולא יודעת..." ובסופם של אותם המילים משפט מצמרר כמו: "אבל בבקשה אל תספר לאף אחד, אני לא רוצה שידעו, אני מפחדת, מתביישת, לא רוצה", אתה מבין עד כמה גדול אותו פשע.
לקחת למישהי את הקול, זה מה שזה. לקחת למישהי את הקול.
קול, כן, קול. קול ב-ק' לא זו לא טעות כתיב. כי כשאתה לוקח ממישהי את מה שבה, את הדבר הקטן והפרטי הזה -במונחי העולם כולו- שיש בה שנקרא בחירה, רצון לשתף, העדפה, כשאתה עושה את זה, אתה לוקח ממנה את עצמה. היא לא קיימת. ולא, לא באופן של שני "חרמנים" חמודים שאוהבים את האקט, המשחק והתחום שלשמו התכנסנו באתר הזה. כי כשזה בא מתוך "הקטע" אז כן, אתה יכול להפריד בין הנפש לגוף לזיין להשפיל "לאנוס" או מה לא כל עוד זה מענג את שניכם ובסופו של העניין שניכם חבוקים מעשנים סיגריה ושותים קפה. אבל כשאתה לוקח לה את זה באופן אחר. באופן שגורם לה לבקש לרחוץ את עצמה אל מתחת לעור, להקיא, להתלבש בבגדים ארוכים, לכער את עצמה, להשמין, לגלח את שערות ראש, להצמיח אותן פרא, להסתגר, להאבד, להעלם, אתה פשוט לוקח אותה. אתה לוקח אותה ומפריד את נפשה מגופה ובעצם זאת, משאיר את שניהם פרודים לנצח.
הרבה נפשות פרודות גוף יש כאן בין רקעו השחור של האתר הזה, מסתתרות חבויות כצללים המבקשים באור לכדי שיעלמו. כרוחות המבקשות לשוב לחומר כי החומר אבד להן אי שם בעבר זכור לרע.
עבר זכור לרע.
ראבק, כמה רע הולך איתנו לפעמים.
יש רגעים שבהם אני חושב על זה. מה אם...
מה אם היו אונסים אותי...
חה, מצחיק.
זה באמת מעלה בי חיוך כי זה כל כך פלואידי והזוי שזה פשוט לא מתקבל אצלי על הדעת אבל מה...
מה אם בכל זאת כמה גברים היו מתנפלים עלי, חמישה שישה, מספר שאתה כבר לא יכול לו לא משנה עד כמה תלחם. התלות הזו במישהו אחר... האיבוד העצמי לידייו, האינוס... ההכרח...
צללים, פשוט צללים מהלכים בינינו.
אני כותב צללים כי אני יודע שמאותו רגע אני הייתי הופך לבטח לכזה וכל שהיה בראשי היה להשחית, להרוג, לנקום.
כמה מפחידה המחשבה שלאותה אחת חלשה הנאנסת, לא רק שאין את היכולת להגן על עצמה, לחיות כצל, להתנהל עם עצמה, אלא אין בה את היכולת לנקום...
הפכנו להיות חברה חלשה מאוד.
חלשה כלפי עצמה.
אם יש דבר שאני מעריך באיראנים - ואני לא סובל את העם הזה- (לא יהודים איראנים שעלו ארצה, אלא את מולדתם) זה המוסר שיש להם בעניין כגון עניין זה.
אנסת?
תמות.
קל, חלק, ישיר.
אני רוצה לראות כמה אנסים היו לנו בארצנו וכמה גברים חלשים היו כופים את עצמם על מישהי.
אונס=מוות.
משוואה נפלאה. קלה, פשוטה, עניינית הראויה לחברה מתוקנת ולא לחברה שמרוב דעות הפכה חלשה ונכה בדיוק כשם שאדם היורה לעצמו ברגלו.
ריבוי דעות מניב צללים, צללים המפחדים שיאשימו אותם בהיותם מי שהם. "לבשת ככה... אמרת ככה... התפרשת ככה..."
ראבק, אני גבר, אני יודע מתי מישהי לא רוצה אותי.
זה די קל להבחין בזה...
זה קרה לי הרבה


צללים, זה מי שאנחנו. צללים של עצמנו, צללים החיים כבני אנוש ולא מודעים לעובדה שכל כך הרבה צללים אחרים מהלכים סביבנו.
אנחנו, אלו שלא נאנסו מעולם מהווים צללים של עצמם על אי היכולת לנקוט עמדה.
ואלו, אלו שנאנסו ונשללה מהן זהותם, אלו הפכו להיות צללים רק בכדי שאנו, לא ננקוט עמדה או דעה כלפיהן.

הרבה צללים יוצאים מתוך החושך וכשאתה מוכן להקשיב אז יש להן סיפור לספר לך. זה סיפור שהן לא מספרות לכל אחד. הן לא מספרות כי רובנו עסוקים בלראות את ההצלחה את הקידמה ואת האור... לא את העבר הכישלון או את החושך.
אבל בחושך, בחושך מסתתרים צללים. וצללים, צללים זה עצוב, כי לכל צל יש עצמי אחד שפעם ננטש.
אדם שהפך צל של עצמו, הוא אדם המהלך בינינו ומבטו מחפש...
מחפש?
מחפש את מה שאבד או נלקח לו בדרכו...


הרבה כותבות לי ולכן אני כותב את זה הפרסום הזה.
מה אני יכול להגיד לכן?
כל כך עצוב שאין לי מה להגיד...

moonstone​(נשלטת) • 17 בנוב׳ 2004

אולי דרכך גולדי, ואולי דרך הסיפור של gala
הן יפסיקו לפחד, יפסיקו להסתתר
יבינו כמה יפות הן ושזה לא באשמתן

אולי דרך הסיפור הזה
הן ידעו למי לפנות, עם מי לדבר
יש פה כלכך הרבה אנשים עם לב שיכולים להיות איתן
להקשיב, לחבק או סתם לשבת יחד ולשתוק.

זה באמת עצוב ואין מילים

TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 17 בנוב׳ 2004

זה עצוב וכואב
וזה מציף אצל כל מי שחוותה מעשה נורא כזה בגופה ונפשה,
כאב שאין לו מספיק מילים ....
זה מעיר את הפצע אבל גם מזכיר שהבושה והאשמה צריכות להיות שייכות לזה שעשה את הפשע הנורא הזה ולא שלנו.
לא קל להרים ראש אחרי דבר כזה ,אבל זה אפשרי כשיש חברים כמוך גולד .

אם רק היית יודע........

gala • 17 בנוב׳ 2004

כמה אתה יקר לי.

בא לי להקדיש לך פינה קטנה בישבן הלבן שלי ולקעקע שם את השם שלך...
שישאר שם לנצח.

ככה גם כשאהיה נשואה עם ילדים וגם כשתפתאום תעלם לי לאיזה שנה-שנתיים
תמיד תהייה שם.

אוף איתך כמה אתה טוב...

איכם ואינכן לבד

הבוגר • 17 בנוב׳ 2004

חברים יקרים
בימים ובשבועות אלה נפגשים פעם בשבוע קבוצה של חברים שרובכם מכירים אותם.
חברים אלה משתתפים בסדנת הקו החם ששמה לה למטרה,לעזור לנפגעות ולנפגעים.
חברים אלה עוברים סדנה מודרכת על ידי מתנדבת מהמרכז לנפגעות תקיפה מינית.
כאשר נסיים את הסדנה או בראות המדריכה שיש לנו את הכלים תדעו עליינו,תעזרו בנו.
אנו כאן עבור כולנו,למען כולנו,באים מאהבת האדם באשר הוא אדם.
אולי לא הייתי צריך עדיין לכתוב זאת אבל הארועים גדולים וחזקים ממני.
אינני יכול לשמוע ולהחריש,אני כואב,כולי כואב את אותן בנות נפלאות.

תודה
יוני

צודקת תות

בשקט​(נשלטת) • 17 בנוב׳ 2004

"לא קל להרים ראש אחרי דבר כזה ,אבל זה אפשרי כשיש חברים כמוך גולד ."
כמי שהיתה שם וחזרה בחזרה, כי היה שם אדם עבורה, זה אפשרי להרים ראש.
זה לא מוחק או מבטל משהו שקרה, אבל זה מאפשר ללמוד לנשום בשקט שוב ולמצוא את הדרך להזדקף.
שמחה שיש ל-gala אותך. מאד.

מייפל​(לא בעסק) • 17 בנוב׳ 2004

כמו שכתב יוני, קיימת קבוצה של אנשים שלקחה על עצמה ללמוד איך לעזור לנשים ואנשים שעברו תקיפה מינית או אחרת בתוך הקהילה.
כל מי שרוצה וצריכה, או רוצה וצריך, יכול כבר לפנות אל אחד מאיתנו ואנחנו נעזור ככל יכולתנו בכל מה שניתן.
המתנדבים בקו החם כרגע הם יוני, בייבי, דן קאפ, השליטה, סדיסט ואנוכי.
כל אחד מאיתנו נמצא שם בשבילכם וישמח להושיט עזרה.

אני כותבת את הדברים הללו בזהירות

בכוח המוח-אשה • 17 בנוב׳ 2004

ראשית, אני מעבירה לגאלה חיבוק מכאן. זה לא הרבה, אני יודעת, אבל זה נעים שכולם חמים ומחבקים מסביב ברגעים קשים ומבולבלים אלה. בעיקר מבולבלים, נכון? עדיין לא הספיק הזמן לעשות סדר ברגשות.
יחד עם זאת אני רוצה לומר לך, להזכיר לך, שהתמיכה האמיתית שלך היא את עצמך. כל ההתלהמות סביב תשכך עוד יום יומיים, ואת תשארי עם עצמך ועם חשבונות הנפש האישיים שלך.
מכל ההתלהמות ובליל הרגשות שרוחשים סביבך את עשויה לחשוב שקרה לך דבר איום ונורא, ולדברים איומים ונוראים יש תשלום איום ונורא שבעצם אותו את פוחדת לשלם: פגיעה בנפש, בביטחון, באמון מול אנשים ועוד.
אני רוצה לומר לך שאפשר להתבונן על זה אחרת, לדעתי את בדיוק בדרך הנכונה מקריאת תגובות הזעם שלך-
עברת התנסות מבאסת עם אידיוט מבולבל, מההתנסות הזו למדת דבר אחד או שניים, נכון?
קטלגי את זה תחת הכותרת: התנסויות שוליים עם אידיוטים. ותמשיכי הלאה, בלי לוותר לעצמך בכלום. בלי לקחת את ההתנסות הזו כסיבה להתנהגות אחת שלך ולו הזעירה ביותר, לוויתור מינימלי על משהו שאת רוצה או שהוא את, אבל תפנימי את השיעור, אמצעי הזהירות הראויים וכולי.
אני חושבת שזו הדרך היחידה להעמיד את האידיוט במקומו. לא לתת לו כוח בחייך, לא לתת לו לקלקל לך כלום חוץ מאיזה ערב אחד דפוק שהשארת מאחורייך.

ועוד משהו, סוד-
כוחו של האידיוט ושכמותו מוזן מחולשתה של האשה. מפחדה. מכניעותה.
שאגה של: "אמרתי לא אידיוט, ועכשיו עוף לי מהעיניים מיד" עושה את העבודה ברוב המקרים ומפילה להם את הזקפה בזין הקטנטן שלהם. מנסיון, האמיני לי.
ויודעת מה? גם אם לא, אני ארגיש שלא נתתי לשדוד אותי בלי פייט. וזה מה שזה, שוד.

ואל תטעי, אני לא אומרת את הדברים כדי שתסתכלי איתם אחורה. לא.
אני אומרת אותם כדי שיהיו לך למחשבה קדימה. את העבר לא תשני, אבל העתיד הוא כל כך עמוס אפשרויות, בחרי באפשרות להיות מאושרת, שולטת בדברים, לא קורבן.

עוד חיבוק ממני, גדול.