בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפור צללים (ותודה לגולד על המונח)

anaphasa​(מתחלפת)
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004

סיפור צללים (ותודה לגולד על המונח)

anaphasa​(מתחלפת) • 20 בנוב׳ 2004
קראתי כאן שרשורים קשים ביותר. על התעללות, אונס, ניצול. משהו רנדומלי, שקרה במסגרת הכרות קצרה יחסית. במהלך חיי הקצרים נתקלתי במעט מאוד נשים שלא עברו חוויה משפילה כלשהי הקשורה במיניותן. ברות מזל, אלו שבורכו בחיי מין ללא "תקלות" שכאלה.
גם לי יש סיפור. אני חדשה כאן, צעדיי מהוססים. ועל אחת כמה וכמה בגלל זה.
האיש שהיה אחראי לאותם מעשים עודו מסתובב חופשי וייתכן שאף בינינו ממש כאן, אם כי זמן רב עבר, ואיני יודעת.

הסיפור שלי מתחיל בגיל 19. החבר הראשון שלי.
הוא היה הראשון שאמר לי כי אני יפה. הראשון בכל כך הרבה דברים. היה לי מעט מאוד ניסיון לפניו. היה לי הרבה מאוד חוסר בטחון. הסתובבנו אז במסגרת אירוע חברתי המכונה "מופע הקולנוע של רוקי" שזוהי חברה מאוד מינית, מאוד פתוחה ומלאה בחוויות חדשות- אורגיות, ביגוד פטישיסטי, משחקי שליטה. בתחילה, משך הרבה זמן, לא ראיתי כל רע בזה. לא התנגדתי לשומדבר שהציע, לשום גחמה שלו.

רציתי אותו, אהבתי אותו, רציתי לבטוח בו.
חצי שנה לא העז לחרוג ממה שקבעתי כגבול.
לאחר חצי שנה, החלטנו לעבור לגור יחד.
מאותו יום ואילך, החל בהדרגה לדון איתי בהרגלים שלי, בכך שאתן לו לנהל יותר ויותר את חיינו. על כל התנגדות איים בעזיבה. ילדה בת תשע עשרה וחצי אמרה לו כן על כל דבר וקיוותה שכשיגמרו השינויים הרצויים והיא תהפוך להיות האישה שרצה, יהיה חם ותומך כמו בהתחלה. לא ידעתי כי אנחנו משחקים משחקי שליטה, לא הייתי בשלה להכיר בכך שזה בדס"מ בהמון מובנים, לא ידעתי מה נעשה לי. לא ידעתי היכן גבולותיי, או שאני למעשה מבטלת את עצמי.
כשעברנו, כמה חודשים אחר כך, הוא כבר קבע את סדר היום שלי, והודיע לי מה עליי ללבוש, איך עליי להתנהג, וכיצב עליי לענות לאנשים שסביבנו. כשהעזתי לצייץ, אמר שיבוא עונש.
פחדתי. לא רציתי לפרק את החבילה הטרייה. הוא ידע ממה פחדתי. אמרתי זאת בגלוי.
לילה אחד, לאחר מריבה ארוכה ("את מרדנית!" צווח עליי לאחר שהגעתי הביתה שעה מאוחר מדי מן העבודה, שכן הבוס ביקש שאשאר עוד קצת), החליט ללמד אותי לקח.
ידיי הוחזקו בכוח מעל לראשי, גופי התפתל תחתיו, והוא דיבר אליי, תוך כדי התרכזות בלהכאיב לי.
"את רואה? אין לך את הכוח לצאת. את יודעת שאת רוצה אותי."
לא בכיתי. לא דיברתי מילה אחת.
לאחר מכן קם והלך להתקלח.
לא בכיתי.
שנה וחצי לא בכיתי.
פעם אחת זרק אותי על הדלת זכוכית והשאיר אותי, לאסוף את השאריות ולדמם מחתך ביד. פעם אחרת כפה את עצמו עליי מאחור בטענה שכך עושה חברה אוהבת. את כמות הסטירות והבעיטות לא ספרתי. שנה ורבע של סחיטה רגשית.
הוא ידע ממה פחדתי, הוא ניצל זאת, הוא הקטין אותי בכל הזדמנות.
אחרי שנה ורבע, בא ואמר לי שזהו, ושנמאס לו מהמרדנות שלי.
הוא אנס, השפיל, הכה, דיכא אותי, כמעט בכל יום. נכלאתי לשלושה ימים בחדר הכביסה, כעונש, רק מים היו שם, ללא מזון או כל דבר אחר.
נותקתי ממשפחתי. נאסר עלי לדבר איתם שלא בנוכחותו. נותקתי מחברותיי. נאסרה עלי הגישה לרשת.
לא ידעתי שכשאוהבים אין זה כך. לא ידעתי שלא עושים כך סקס. לא ידעתי המון דברים.

לאחר מכן באו שנה וחצי של הדחקות ובריחה. סמים קלים. לא להרגיש. להדחיק.
רק ביום כיפור האחרון שב אליי משהו מאותה התקופה, ועדיין, חסרים המון פרטים.
לא מאחלת לאף אחת כאן את שעברתי. זה לא סרט, אלו היו חיי משך אותה תקופה.
זה יכול לקרות. זה לא משהו רנדומלי, מסתובבים בינינו כאלה שנהנים מתחושת העליונות והכוח, שיודעים יפה מאוד מה הם רוצים, ואת מי לנצל למטרה הזו.

הייתי צל של עצמי, הרבה מאוד מאוד זמן. את הצלקות אני נוזאת היום בגלוי, שכן אין טעם להחביא.
מכיוון שהנושא עלה כאן חזק, לגבי מפגש חד פעמי, רציתי לומר לאלה שנמצאות במצב שכזה באופן מתמשך. בקהילתנו הקטנה, זה אפשרי בהחלט לחיות התעללות במודע, מתוך פחד, ולאורך זמן.
תמימות יקרות, אף אחד לא יודע יותר טוב מכן מה אתן רוצות. אל תבטלו את עצמכן.
וזה יכול לבוא גם מהמוכר, גם מהידוע. אם יש ספק, אל תהססו לומר לא.
שיעזוב, אם יש לו כוח.

בכנות,
ענת
    התגובה האהובה בשרשור
חתולת הלילה
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
חתולת הלילה • 20 בנוב׳ 2004
התעללות נפשית, התעללות פיזית והרבה פחד אני קוראת פה.
לא רק הפחד שלך ממנו, כי לו יש סיבה מוחשית. אני מדברת על הפחד שלו.

בעיני אין נשים מוכות. יש גברים מכים. והם עלובי נפש כיוון שהם נותנים לפחד שלהם לשלוט בהם. ומכיוון שאינם יכולים להתמודד איתו, הם גורמים למישהו אחר להתמודד איתו.

אני מגלה פה יותר ויותר נשים אמיצות. וזה נהדר בעיני.

אשריך כי הצלת את עצמך. צריך אומץ כדי לעזוב.
מקבי​(מתחלף)
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
מקבי​(מתחלף) • 20 בנוב׳ 2004
קראתי, וקודם כל אני מעוניין לשלוח חיבוק ווירטואלי. דבר שני... אני מצטער לשמוע שעברת כזאת חוויה, אבל אני שמח לראות שהיא חישלה אותך - ושבסופה הגעת למסקנות הנכונות. אני שמח, משום שזה חוסך ממני את הטרחה של להסביר איך זה לא בדסמ, ואיך זאת לא אהבה. אמרת בסוף, שצריך לדעת להגיד לא... ואני אומר יותר מזה - צריך לדעת להגיד כן. לא לתת לחוויות בחיינו, קשות ככל שיהיו, להכתיב לנו את מהלך חיינו. זה קשה, יש לנו חששות ופחדים, אבל דבר אינו מה שהיה, ותמיד באים אלינו דברים חדשים... ולהגיד לא להם זה לפעמים הדבר הכי נורא שחוויה כזו יכולה לעשות לנו - פחד מדברים חדשים.

אז עצתי לך, במקרה זה, שתנסי לקחת את 'מוסר ההשכל' (אם מונח זה כלל מתאים פה) מהחוויה הקשה שלך, אל תוך מערכות יחסים עתידיות, ושההבנה שלך תעזור לך לבחור בני-זוג בעתיד... אך שלא תשתק אותך! נראה לי שיש בך הרבה יותר מדי, מכדי לתת לזה להתבזבז.

הרבה הצלחה והערכה,
מקבי
*סחלב פראי*​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
*סחלב פראי*​(נשלטת) • 20 בנוב׳ 2004
יקירתי, קודם כל אני שולחת לך חיבוק חם ואוהב.

צר לי על שנפלת קורבן לחלאה אנושית, לחסר עמוד שדרה פחדן ואני שמחה שיצאת מזה.
אני מעריצה אותך על האומץ, לחשוף את הכאב העמוק הזה, להתמודד איתו ולא לתת לו להמשיך ולחלחל פנימה. הפנמה של חוויה כה טראומטית רק עשויה להחמיר את המצב ואת בחרת בדרך הנכונה והבריאה להתמודד עמה.
אני מעריכה אותך על קריאתך לנשים אחרות לא לשתוק ולפחד לעזוב. הבעיה הקשה ביותר היא התלות הנפשית שנוצרת בין הקורבן והמתעלל.
כואב לי על כל אישה שנופלת קורבן לאלימות והמספרים רק גדלים, לצערי. המגמה החיובית היחידה שיש היא הגברת המודעות של החברה ואצל הנשים עצמן, כל שתדענה שהן לא צריכות לסבול ולעתים לשלם בחייהן בגלל אותו אפס, וגם החברה יודעת שאסור לשתוק - אם יודעים של מקרה חייבים להגיש עזרה ככל האפשר ולדאוג שאותה בהמה ישלם על פשעיו את המחיר המלא.
זה מתחיל בהתעללות נפשית וממשיך הלאה. כמו כדור שלג. ואי אפשר להפסיק את זה אלא בעזיבה ותלונה, תוך תקווה שמערכת הצדק בישראל אכן תדע לטפל בבהמה כמו שמגיע לו.

המשיכי להיות חזקה, ואל תאבדי לעולם את שמחת חייך, אישה אמיצה.

שלך

סחלב פראי
anaphasa​(מתחלפת)
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004

Re: תפסיקו עם החיבוקים הוירטואלים המעאפנים שלכם

anaphasa​(מתחלפת) • 20 בנוב׳ 2004
שליט האופל כתב/ה:
וכל הפטפטת הטקסטואלית החיוורת שלכם.
ואתם הבחורות תתחילו להיות יותר אסרטיביות,פחות סמרטוטיות.יותר יודעות מה אתן רוצות.פחות מבולבלות.
לא חסרים בני זונות שרוצים לנצל אתכן מינית גופנית מהותית.
אז תתחילו להפעיל שיקול דעת.תהיו חזקות.ואל תחשבו שיש אחד ויחיד שהוא מיוחד מכולם כי זה סתם בולשיט.והכל עניין של הסתברות וצרופי מקרים.
תהו חזקות בפנים בעצמכן.ולא בשביל מישהו.ואם עברתם חוויה כואבת תראו בזה כלמידה.אני קטן אמונה שדברים שכותבים בפורומים יעזרו.אחרי הכל אופי קשה לשנות.



פליט יקירי
אתה מוזמן להשאיר את דעותיך הבורות לעצמך.
אני סמוכה ובטוחה כי האסרטיביות נוטפת ממך כמו הסקס אפיל.
מה שאתה עושה זה סוג של אלימות. אני לא אמורה, כמו גם יתר הנשים, להיות שומדבר.
אני מי שאני, ויש לזה מחיר. לא מעט הוא כואב- על תמימותי וחוסר ניסיוני שילמתי בריבית דריבית.

אני מניחה שבעולם מושלם כמותך, היה מספיק לנערה בת תשע עשרה להיות אסרטיבית אל מול הגבר הראשון (למעשה) בחייה. זו לא היתה מסיכה שנשרה תוך שניות, מהרגע בו נגע בה. זהותה היתה מגובשת מספיק, בגיל הרך של תשע עשרה, להתמודד עם בדס"מ קשה ומשחקי שליטה של 24/7, כנשלטת. ללא ספק, אסרטיביות היתה מחפה על כל זה. אתה פסיכולוג מבריק.
פתרת את בעיות הנשים.
ואופי? תתפלא. מתבגרים. רק טיפשים נותרים טיפשים.
חבל על כל מילה שלי.
כשנכאב ביחד, תהיה כה אסרטיבי?
baby(expired)​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
baby(expired)​(לא בעסק) • 20 בנוב׳ 2004
אנאפאזה, עזבי, אל תתיחסי לטרול הזה, (מפגר)...

קודם כל אישה יקרה, אני שולחת חיבוק ענק, ובאופן אישי אני מעדיפה לעשות אותו לא ווירטואלי...
(תיחנק עם זה אופל)
אני מעריצה אותך על הכח, ועל היכולת להוציא את זה החוצה. הסודות שלנו קוברים אותנו, בצורה הכי כואבת שיש.
אנחנו לא מכירות, ואם תרצי נכיר, אך יש כאן בוודאי כמה חברות שיכולות לתת תמיכה, וסתם להקשיב.

הכח שלך ושלנו, הוא בשבירה של השתיקה המחורבנת הזו. זו שגורמת כל כך הרבה סבל.

אני חושבת שאת מדהימה,

בייבי
gala
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
gala • 20 בנוב׳ 2004
אני כל פעם חורקת שיניים מחדש כשעוד אחד מה"צללים" שחבויים פה יוצא לאור.
ולחשוב שיש עוד כ"כ הרבה שלא מעיזים להחשף בגלל הפחד המשתק הזה.

ואת,את כ"כ צעירה וכבר סוחבת איתך כזה סיפור כואב.עצוב.

אני חייה מתוך הבנה שדברים כאלה רק מחזקים,במיוחד אותנו הנשים.
אל תתני לעצמך להשאר "צל"...תרימי ראש ,תמרדי ותנגחי בחיים,ובכל מי שייעז לנסות "לחנך" אותך או לנסות לפגוע לך בהנאה.
את רק בתחילת הדרך שלך.

מאחלת לך שתראי ותחווי רק את הדברים היפים והמענגים שבעולמנו זה.

אמיצה אחת.זה מה שאת.

ואל תטרחי אפילו להגיב לאותם זייני שכל שלא מסוגלים לסתום ת'פה...
הם נורא קטני אמונה בדברים שכותבים בפורומים ולכן חייבים לכתוב בהם בעצמם.
"הסתברות וצרופי מקרים אעלק..."..לך לך תדפוק איזה ג'חנון תרגע. יום שבת היום...משעמם לך לא?
שפינוז_
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
שפינוז_ • 20 בנוב׳ 2004
אני נאלץ להסכים עם ורדה רזיאל למרות שרוב טענותיה הם גיבוב של שטויות
מייפל​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004
מייפל​(לא בעסק) • 20 בנוב׳ 2004
ילדונת, גם אני אשלח לך חיבוק. גדול ועוטף.
כל מה שאני יכולה לעשות זה לחזק אותך על האומץ שיש בך, על הכוחות שיש בך. ויש המון כאלה. כי כדי לשרוד את מה שאת מתארת צריך המון כוחות.
לכי לך בדרך שבה את הולכת, את נשמעת כמו מישהי שיודעת היטב לבחור את הדרך שיש ללכת בה כדי להרפא, כדי להתחזק.
אף אחד לא יכול ולא צריך לומר לך באיזו דרך ללכת.
נשים רבות, כאן ובכלל בעולם עוברות חוויות איומות. מכאיבות ומשפילות ומפחידות. גם לי היה את חלקי.
זה קורה לנו כי אנחנו נשים, וכי אנחנו חיות בעולם שמרשה לעצמו לעשות דברים כאלה לנשים. להתייחס לנשים כאל פחותות ערך, כאל אובייקט. לדכא נשים בכל דרך אפשרית.
זה לא קורה לנו כי יש משהו באישיות שלנו שמוביל אותנו לשם.
זה לא קורה לנו כי אנחנו חלשות או טיפשות או עיוורות.
זה קורה לנו כי אנחנו חיות בעולם חולה.
את לא לבד ילדונת. יש כאן עוד המון המון נשים שמבינות. שנמצאות כאן בשבילך.

ולך שליט האופל, אני אחרוג ממנהגי ואמר- אתה לא רק טיפש, אתה גם רע לב ואטום.
ונילה אייס
לפני 20 שנים • 20 בנוב׳ 2004

שאלה כנה

ונילה אייס • 20 בנוב׳ 2004
אכן צריך להיות אדם חזק כדי לדבר בפתיחות ולספר את האמת על חוויה ארוכה וכואבת כזאת. אם היית יודעת אז את מה שאת יודעת היום, האם יש סיכוי שהיית בוחרת במודע בכל זאת להכנע לו בשנית? האם במערכת היחסים הבאה שלך את רוצה להדחיק את הצורך שלך להשלט או לתעל אותו במודע לחוויה זוגית מספקת?...