Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
14 בדצמ׳ 2025
matan cam כתב/ה: אני חושב שאותי הכי מושך זה היכולת להעביר למישהו אחר את השליטה והאחריות
להתנתק לחלוטין מהצרכים שלי והמחשבות שלי ולהפקיד אותם בידיים של מישהו אחר אם יש חיבור טוב והשולט מצליח לדחוק את הגבולות שלי וללמד אותי משהו חדש על עצמי זה בכלל אסטזה מה שאתה מתאר נשמע לי כמו אמון יותר משליטה. היכולת להפקיד אחריות בידי מישהו אחר, לא כבריחה אלא כהסכמה מודעת, היא לא מובנת מאליה. וגם החלק של דחיקת גבולות בהקשר של למידה עצמית חשוב בעיניי לא כהישג, אלא כתהליך. כשיש חיבור טוב, זה פחות על כמה רחוק הולכים ויותר על מה מתגלה בדרך. הגדרת את זה יפה. |
|
|
|
ניילונצמד(נשלט)
|
לפני חודש •
15 בדצמ׳ 2025
Re: נשלטים מה חשוב לכם באמת? Daave כתב/ה: היי, אני סקרן לשמוע מה דעתכם
נשלטים, כשגבולות נדחפים והכאב נוכח, מה באמת מושך אתכם? ומסקרן אותי לדעת לגבי שולטות איך אתם רואים אם הנשלט מחובר או רק מחפש חוויה פיזית? שירשור מבורך שאפשר ללמוד ממנו הרבה על שני הצדדים. בתקופה הקצרה שאני באמת חווה את העולם הזה כנשלט גיליתי שהמוח שלי פשוט מתנתק לגמריי מכל המחשבות, אני אוהב מאוד להשתמש בכיסוי עיניים כדי להעצים את מסירת השליטה לאחר. ולא מצליח להגיע בשום פעולה שאני עושה במהלך היום שלי כדי לשחזר את ההרגשה הזו, תחושה שאתה נמצא אבל לא נמצא, מרחף בין הקשבה להוראות ולרצונות בלי צורך לחשוב על להזיז שריר ללא קבלת פקודה ברורה. חסימת החושים והמחשבות תורמת גם ליכולת לספוג דברים שלא הכרתי ולא יודע לצפות שיגיעו, והאפטרקייר מבחינתי הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה של ספיגת הכאב, מחבר בין הצדדים ונותן תחושה שגם אחרי דברים קשים ומאתגרים שעברת לקבל הערכה וחיבוק חום ומלטף וליהיות במקום שאני מרגיש בטוח שמישהו שומר עלי. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
15 בדצמ׳ 2025
Re: נשלטים מה חשוב לכם באמת? ניילונצמד כתב/ה: Daave כתב/ה: היי, אני סקרן לשמוע מה דעתכם
נשלטים, כשגבולות נדחפים והכאב נוכח, מה באמת מושך אתכם? ומסקרן אותי לדעת לגבי שולטות איך אתם רואים אם הנשלט מחובר או רק מחפש חוויה פיזית? שירשור מבורך שאפשר ללמוד ממנו הרבה על שני הצדדים. בתקופה הקצרה שאני באמת חווה את העולם הזה כנשלט גיליתי שהמוח שלי פשוט מתנתק לגמריי מכל המחשבות, אני אוהב מאוד להשתמש בכיסוי עיניים כדי להעצים את מסירת השליטה לאחר. ולא מצליח להגיע בשום פעולה שאני עושה במהלך היום שלי כדי לשחזר את ההרגשה הזו, תחושה שאתה נמצא אבל לא נמצא, מרחף בין הקשבה להוראות ולרצונות בלי צורך לחשוב על להזיז שריר ללא קבלת פקודה ברורה. חסימת החושים והמחשבות תורמת גם ליכולת לספוג דברים שלא הכרתי ולא יודע לצפות שיגיעו, והאפטרקייר מבחינתי הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה של ספיגת הכאב, מחבר בין הצדדים ונותן תחושה שגם אחרי דברים קשים ומאתגרים שעברת לקבל הערכה וחיבוק חום ומלטף וליהיות במקום שאני מרגיש בטוח שמישהו שומר עלי. מסכים איתך מאוד. התיאור של “נמצא אבל לא נמצא” ושל ההשהיה בין פעולה לרצון מדויק בעיניי. זו לא סתם התנתקות, אלא מצב שבו האחריות עוברת ידיים בצורה כל-כך מלאה, שאין צורך לנהל את עצמך. גם מה שכתבת על חסימת חושים חשוב לא כהעצמה טכנית, אלא כדרך לאפשר למה שלא צפית להגיע בלי התנגדות מוקדמת. והאפטרקייר, כמו שתיארת, הוא לא תוספת אלא סגירה הכרחית של המרחב המקום שבו הגוף והנפש מבינים שהכול היה מוחזק, ושעדיין מחזיקים. כתבת את זה מאוד ברור ושקט. תודה על השיתוף. |
|
|
|
מפית(קינקי)
|
לפני חודש •
16 בדצמ׳ 2025
בדיוק הייתה לי שיחה כזאת. מה שחשוב לי זה מה מרגישה השולטת, מה זה עושה לה.
|
|
|
|
עקר הבית(נשלט)
|
לפני חודש •
16 בדצמ׳ 2025
החיבוק של לפני ואחרי
|
|
|
|
raand(מתחלף)
|
לפני חודש •
16 בדצמ׳ 2025
.
|
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
16 בדצמ׳ 2025
מפית כתב/ה: בדיוק הייתה לי שיחה כזאת. מה שחשוב לי זה מה מרגישה השולטת, מה זה עושה לה.
מבין אותך. גם אצלי זה מקום חשוב לא רק מה אני חווה, אלא מה זה עושה לצד שמוביל. ברגע שיש חיבור והקשבה הדדית, זה כבר לא חד־צדדי אלא משהו משותף, וזה מרגיש אחרת לגמרי. |
|
|