G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
כפיות חמום בחורף / מסריחים ומסריחות האתר.
פונים אלי לאחרונה כל מיני כאלה נברנים, אנשים קטנים, הססנים, קנאים, שקרנים שמעלים כל מיני חצי אמיתות ואף רכילות ודברי סרק בנוגע למקרה של גאלה.
אני רוצה להגיד לכם משהו. אתם מסריחים. אתם הסיבה לאנושות לקוייה. אתם הסיבה לעורכי דין. אתם הסיבה למלחמות. אתם הסיבה לרמאות. אתם הסיבה לכאבי לב. אתם הסיבה שהעולם נראה כשם שהוא נראה. מרוסקות למיניהן מעלות בפוסט כל מיני חיבוקים ווירטואלים ששווים לתחת, מתקשרות להוציא מידע ולהבין איך וכמה ורגע אחרי שנעלם "הרש" - "האקשן" - "האטרף" - מרכלות ומדברות מאחורי הגב... מ-ס-ר-י-ח-ו-ת! ההוא אמר לזה שאמר לזה שאמר להיא שאמרה להוא. אף אחד לא יודע "בדיוק" מי אמר, אבל הוא יעביר הלאה ויגיד. ובכלל, אם לא יגיד אז סתם יביע דיעה... אני רוצה להגיד לכם משהו, חיות עלובות ומסריחות שכמותכן, צרכני קיום ומעכלים סביבתיים שכמותכם. אני, אתכם, לא הייתי מאפר אפילו. אתם בדל סיגריה המוצמד בין האצבע המורה ואגודל כשהוא נלחץ ונורה אל כביש רטוב. רגע מעלה עשן סרוח וראשו בבערה ורגע כבוי דרוס ומעוכל ללא שימוש. אני מעלה את העניין הזה כאן כי זה מטמטם אותי, במיוחד כשזה בא מכן, פוקדות האתר ממן נקבה. ראבק, עד שמישהי באה כאן ואומרת את שעל לבה אתן גורמות לה להצטער על כך? שם עליכן ז-י-ן יא' עלובות, אפילו זין לא מגיע לכן, הייתן מתות לזין מסריחות (וכל אותן אלו שעליהן אני כותב יודעות מי הן ב-ה-מ-ו-ת) שמעתי כאן: "היא מכורה לכאב, חולת כאב, היא חולת סשנים". וואלה? באמת? דההההההההההההההההה למה מה זה האתר הזה? קופידון? יש לי בניו-יורק ידידה (פ-צ-צ-ת א-ט-ו-ם שהייתן מוכרות כליה בכדי להראות כמותה) שכבר כתבתי עליה פעם. היא חולה על חירבונים ואני לא צוחק. היא חולה על זה, מה לעשות זו השריטה שלה. היא א-ו-ה-ב-ת את זה. וואלה אני רוצה לראות את הגבר שיחרבן עליה אם היא לא הסכימה... אני גם לא מקנא באמא שלו כי יפתחו לה ת'כוס ויחזירו אותו לשם לתקופת התבשלות. מגוחכת, מצחיקה, מזעזעת, מקוממת, מטרידה, מפחידה הקלות שבה כמה לטאות אדם מסוג כזה או אחר יכולות לשלוח לשון באוזני קופים שיהנהנו בהסכמה ויעבירו הלאה את הדברים ששמעו מבלי לעשות סינון או חשיבה. מטרידה עוד יותר המחשבה שלאחר מכן יניחו ידייהם על אוזניהם על עיניהם על פיהם ויגידו לא שמעתי לא ראיתי לא אמרתי. עלובות, הנה כמה מילים לכן, קנאה היא סימפטום לחוסר יכולת עצמית. לא טוב לכן? תשתפרו. אה כן ועוד דבר, מסריחות! נ.ב. אגב, גאלה לא בת זוגתי, לא משוייכת, לא זיון ולא כלום. גאלה היא לב ע-נ-ק וחברה חוצת מסך שהכרתי כאן ואני מעריך בניגוד לכמה כאן שחסרות כלי כזה שנקרא לב. ולך, ששאלת אותי בקריצה גברית כאדון לאדון ("עלק אדונים") ואני מצטט: "גולדי מה האינטרס שלך להגן עליה?" אני אשיב, לי אין הרבה חברים. האינטרס היחיד שיש לי הוא שיהיו כמה ששווה לעמוד לצדם. הבנת חנטריש? נ.ב.ב. נכון צודקות, יש לכן מה לקנא, היא כ-ו-ס-י-ת... דה באם! * החורף הגיע. זהו, זה סופי, הוא כאן. קיוויתי, התפללתי, ייחלתי, אמרתי לעצמי שאם יהיה כך, או אם אחרת, אבל לא, אלוהים לא הקשיב לתפילותי לשנת בצורת קשה עם שמש יוקדת בדצמבר כבאמצע יולי ובחר בגולדן שאוור במסווה של גשמי ברכה בכדי ללמדני, שלבקש שמש כבאמצע יולי בדצמבר זה ילדותי להחריד בדיוק כשם שכשאתה ילד אתה רוצה דבר מה כזה או אחר ולא מבין את השלכותיו. נו, בסדר, אני מבין. אין גשם החקלאות בצרה, מצב הרוח הלאומי יורד, הכינרת מתאדה אט אט לשמיים ואנחנו שוב אוכלים את עצמנו. בסדר נו, בסדר, אבל בכל זאת, אני רוצה גופייה, קסדת חצי, רוח חמה, אופנוע, כפכפי אצבע, מכנס קצר, שיזוף, קלילות. כן בדיוק, קלילות. חורף זו עונה למדוכאים, למסתגרים, לכאלה שרק מחפשים היכן להתחפר. אני אוהב קיץ והנה, השנה חשבתי לעצמי: "מה כבר יקרה? תשאר בארץ, שטויות, תעביר חורף אחד, לא העברת אחד כבר כמה זמן, תהנה מזה". להנות? היום בשעה ארבע וחצי, בבית קפה קטן בשם ווילג' שבת"א ישבתי והבטתי מבעד לחלון בסערה ששטפה את הרחוב. את האמת, באיזה שלב מסויים, הבהייה הזו הפכה לצלילה אל חולם בהקיץ שאט אט הלך הפך והתהווה לדמותי התלויה על חבל כשלשוני משתלשלת מחריץ פי ועיני מחפשות אחר פתח יציאה בצדו השני של גולגלתי עד ש HOOTIE & THE BLOWFISH עלו לפתע בחלל הרקע באיזה שיר עתיק מימים טובים יותר של קיץ ושרו בחולצות הוואי ושיזוף HOLD MY HAND כשהם מחזירים אותי למציאות. אני נמתחתי בכורסאת העור, הצתתי סיגריה וזרקתי איזו הברה לא ברורה בנוגע לתחושה שעברה בי. חורף. החורף הגיע. * היום, בערב, נכנסתי לבית הורי. אמא שלי קידמה את פני בחיוך, אבא שלי זרק מבט מאחורי עיתון, ואח שלי ישב ואמר: "מה קורה יא נרקיס, יצאת מהביצה?" אני חייכתי וניכנסתי למטבח, באוויר עמד ריח של מרק. חורף, בגדים רטובים, מרק, בית הורי. וואלה, אני בן 16, איזו חזרה בזמן... אחרי ישיבה במטבח על צלחת מרק, אחרי שיחה על סיגריה, אחרי שאחי זרק כמה הערות שגרמו לכל הבית להתגלגל מצחוק, פתאום, עלתה בי מחשבה. "תגיד אבא, איפה כל הדיסקים שהיו לי פעם?" "במחסן", הוא זורק באדישות. "וואלה?" "כן". "אתה רציני?" "כן למה?" "כי חשבתי שזרקתם אותם או משהו". "מה פתאום שנזרוק? הם שם", הוא אמר והביט בי נעלם לו אל תוך המחסן. אחרי כמה שנים טובות, למעשה עשר, הנה הם. שוכבים בתוך קרטונים על קרטונים, מאות דיסקים שהייתי רוכש באדיקות בהיותי נער. פתחתי את הקרטונים אחד אחרי השני, הנה כולם שוכבים ומבטים בי כגואל מאבק וחוסר שימוש. כל הדיסקים, הביטלס, מלחמת העולמות, הדורז, אהוד בנאי, שלמה ארצי, קרנבריז, קאונטינג קרוז, דפש מוד, לאונרד כהן ועוד רבים וטובים. חברי עבר יקרים... לקחתי אותם איתי, נכנסתי לחדרו של אחי, העלתי דיסק במערכת, הצתתי סיגריה והנה, בבום, מכונת הזמן הכתה בי. ה- counting crows ניגנו לי את a long december ואני חשבתי לעצמי שהוא עוד לא הגיע בכלל וכנראה שכן, הוא הולך להיות ארוך... "הוא הולך להיות ארוך", אמרתי לעצמי כשזכרונות עבר מכים בי בזה אחרי זה. חורף 91 , גיל 16 המתוק, תמר שאהבתי, ריח הקאמל שהייתי נוהג לעשן הנמהל בריח הגשם שעולה מחצר בית הורי, חדר קטן, תקרה נמוכה למימדים להם התרגלתי, מיטת יחיד, ראבק, ארבע עשרה שנה בשניה, מי אמר שצריך מכונת זמן... הסיגריה ביד, המאפרה על הבטן, היד השניה משחקת בשיער והראש... הראש מפליג הרחק לימים בהם כל מה שרציתי היה להיות מי שאני כיום והיום, היום כל מה שאני רוצה זה להבין למה ההוא, בן ה 16 רצה את זה... * בשעת ערב מאוחרת אני מדבר עם איזו מלכה אחת. מלכה מעניינת. חוצפנית, אבל זו תכונה הנכונה לכל המלכות  במיוחד אם אתה בא מהצד השני של המטבע.
היא חכמה, חריפה, מסקרנת. אנחנו מדברים ואני מסביר לה מה אני מחפש בחיים האלה בכל הנוגע למישהי. היא צוחקת ואומרת שאני כמו איזה "מיסטר יודל" מהסרט -הכי טוב שיש-. שאני חולה כמותה ושאני מחפש שלמות או אנורקסיות היא עוד לא החליטה. אני אומר לה שהכול טוב ויפה אבל הכול שטויות. בשורה התחתונה, מה שאני מחפש זו כפית... "כן", היא אומרת, "כפית, אין על כפית". "כן", אני מחייך, "כפית". * גשם (מסריח יש לציין) שוטף את חלון חדר הכתיבה שלי ואני מביט החוצה. ראבק, כמה כפיות מסתובבות שם, כמה כפיות מחפשות... כפית, זה בדיוק מה שהמין האנושי זקוק לו. כפית... יש כאלה שאוהבים מצקות, יש כאלה שאוהבים כפות, יש כאלה שאוהבים כפיות ויש שאוהבים כפיות קטנות של כוסות אספרסו. זה לא משנה מה אתה באמת מחפש, בשורה התחתונה, כולם מחפשים את אותו הדבר... מישהי/מישהו שיחמם את הגב, שיכפת. כפית, כמה קטנה, ככה גדולה. * לפעמים אני כותב בחריפות וזורק מילים כאילו אין מחר. נכון, אין מחר. ואם יש, אני מוותר עליו. אבל מעבר לזה, הכול נובע מחוסר ההבנה הפשוטה שבי לעורות הפיל שבני האנוש מגדלים סביב בשרם כאילו היו חיות... ומצד שני, גם אני כזה, חיה. |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
אתה אחלה גולד כמו שאתה ,בעיניי...
עם החריפות שלך ,השגעונות וההתפרצויות שלך והלב הענק שלך . מאחלת לך כפית .... }{ |
|
|
| gala |
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
G&G
אח הקנאה הזאת....איזה ייצר מכוער זה.
אבל עזוב...התעייפתי מלהתייחס. G&G בייב...G&G... לאחד כמוך מגיע כפית של זהב...וכשהיא תגיע,אשרי הזוכה בך. |
|
|
חתולת הלילה
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
חבל.
לימדו אותי פעם שמי שזורק בוץ, כפות ידיו נשארות מלוכלכות. לימדו אותי שאם אני רוצה לזרוק חזרה, אני צריכה להשקיע אנרגיות בלהתכופף ולאסוף. מאז אני בודקת מה שווה לי ומה לא. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
ואני חוזר ולא מוותר ...
[color=red]גולד אתה אדיוט ופלצפן ברמה שלא תאמן ...[/color
ואתה בטח חושב שזה מה שיעשה אותך אדון או בן אדם ? לדעתי אתה כלום . אחרים יכולים חשוב מה שהם רוצים , זו זכותם , כמו שזו זכותה של חברתך מעבר לים להנות מחירבונים , או ממה שהיא רוצה . |
|
|
| ניקול(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
ליבה כתב/ה: חבל.
לימדו אותי פעם שמי שזורק בוץ, כפות ידיו נשארות מלוכלכות. לימדו אותי שאם אני רוצה לזרוק חזרה, אני צריכה להשקיע אנרגיות בלהתכופף ולאסוף. מאז אני בודקת מה שווה לי ומה לא. [B]אימצתי משפט גדול ונכון רק..שצריך שכל להבין אותו :)[/B] |
|
|
| פוצעת מלקקת |
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
אוח,
[B][I]
אתם לועסים את אותו הסיפור כבר שבועות, ואני שואלת את עצמי, חוץ מסיפורים כלכך גרועים של סאשנים לא מוצלחים אין לכם מה ללעוס?!?! ובאשר לסיפור אני מניחה שהיו לך טובים יותר.
|
|
|
Fritz The cat
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
טוב
לא מגיב הרבה , וגם לא אתלהם הפעם
גאלה, את חברה . לא משנה מה את אוהבת ומעדיפה, אסור לאף אדם לעשות זאת בלי רצונך. גולד, אוהב את כתיבתך, מעריך את היכולת המילולית שלך ולפעמים קצת מחבב את הבוטות. וסתם משפט שעלה לי בראש לאור כמה תגובות פה ולאור כמה ריבים בימים האחרונים אין שכל אין דאגות נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שלישי נוב' 23, 2004 2:17 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
אז אני מניח
שאין לך דאגות
איזה כיף לך .. |
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
ציטוט: "ישו עומד לעבור ליד הכיסא שלכם - אל תחמיצו את הרגע", הוא אמר לקהל כשברקע הושמעה הקלטה של צלצול פעמוני כנסייה. "זה לא הזמן לספקות ושאלות", הוא המשיך, "זה הזמן לאמונה. כל מה שקורה כעת, עד תום התפילה, נמצא בהשגחת השכינה. חלקכם עשויים לחוש תחושת חום, חלקכם עשויים לחוש רטט... קומו והירפאו בשם ישו".
גולדי, קראתי את זה אתמול בוואלה, על בני הין המטיף. עכשיו פתחתי את הפוסט שלך ו-וואלה - איזה דה ז'ה וו... [הנה הלינק למי שמעוניין http://news.walla.co.il/?w=/90/628995] אולי די כבר להתנשא מעל כולם, לחשוב שאתה יותר טוב ולדרוש מאחרים להרפא בשם גולד? אז אתה כבר לא שופך מילקשייקים על בחורות שמסרבות לך, באמת - ראית את האור... לא נמאס לך להגדיל את עצמך במילים שנשמעות טוב ולא אומרות דבר, ותוך כדי כך להקטין את כל שאר העולם ולהתלונן כמה רע לך לחיות בליליפוט? במילותיך שלך - לא טוב לך? תשתפר. |
|
|