מלאך שולט(שולט)
|
לפני 20 שנים •
22 בנוב׳ 2004
מה כאב באמת עושה לך?
בשיחות עם סאביות, הבנתי שאצל חלקן, היחס לכאב, גם אצל כאלו שאוהבות כאב, וכאב מגרה אותן, מהול ברגשות שליליים, והאהבה לכאב מורכבת מהרבה ציפויים אחרים.
האם אתם חושבים שזה קשור לבשלות והשלמה עצמית עם המקום של הכאב בחיים? או אולי כאב הוא משהו, ש"ביי - דיזיין", מזמין יחס, שמורכב מרגשות קוטביים ביחד? אך זה אצלכן? |
|
|
|
מלאך שולט(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
אמיצה
אמיצה בסדום לתשובה?
|
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
באופן אישי ,
המשיכה לכאב לא באה ממקום של להשלים עם הכאב שבחיים. ה"כאב שבחיים" אצלי נוגע דווקא ברבדים הרגשיים ולא בפיזיים, ודווקא שם אני נזהרת מכל משמר שלא להגיע למצבים של "שחזור". (ולו בגלל שאישית..אני לא מוצאת טעם בלשחזר משהו רע שעשה לי אדם X ע"י אדם Y. אבל שוב.. זאת רק אני) המשיכה שלי לכאב נובעת מתוך איזשהו צורך פנימי בריגוש, וגם בשל השלב של "אחרי". הכאב עצמו מרגש ומחרמן אותי, בגלל עוצמות הכאב שאני מסוגלת להכיל, וגם בגלל שכשהגוף מגיע לנקודת הרוויה שלו מבחינת כאב, הוא זורק אותי לריחוף מדהים שמזכיר בעוצמתו מדיטציות מאוד מאוד עוצמתיות וממוקדות. אז תשאל בעצם... "למה לא לחסוך את הכאב ולהגיע לזה דרך המדיטציות"? נורא פשוט.... כי אני נהנית גם מהדרך לשם
זרונת נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שלישי נוב' 23, 2004 5:40 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
טעות. כפילות
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
משהו שכתבתי על זה לפני זמן רב.. כחלק מהחקירה האישית שלי בנושא:
לא אהבתי כאב כשנכנסתי לקטע. אני מתביישת להגיד שבהתחלה אפילו לא ידעתי שסאדו/מאזו זה חלק מהקטע נכנסתי כי חשבתי "סקס כוחני". נכנסתי כי חשבתי "שליטה/כניעה". כאב? מה פיתום! מהר מאוד למדתי שכאן בקהילה "זה לא עובד כך". לרוב השולטים הם גם סדיסטים וכמובן שמאזוכיזם זה חלק "בילד אין" שחייב להגיע עם הקומפלט של הכנוע.. יש מעט מאוד זוגות בארץ שסגנון החיים שלהם הוא Ds בלבד ללא SM . בחו"ל זה הרבה יותר נהוג ומקובל.. כנראה SM זה חלק מההוויה היהודית ישראלית תמיד היה לי סף כאב גבוה. זה חלק ממני. אבל זה לא אומר שאהבתי כאב. פשוט.. תמיד ידעתי איך להתמודד איתו. כוח סבל זה כנראה משהו מולד כשנכנסתי לקטע והתחלתי בתקופת ההכשרה שלי, בחצי השנה הראשונה עם המאסטר הראשון שלי, נלחמתי קשה בהכוונה שלו כדום סדיסט.. נלחמתי בו, בנטיות שלו, בדרישות שלו ממני, בעצמי, בכאב.. ובמיוחד בכל התגובות המוזרות האלה והבלתי הגיוניות ונורמליות שהיו לי כשהאיש האכזר והמכאיב הזה עשה לי כל מיני דברים.. כאילו - אני זקוקה דחוף לפסיכיאטר עם ארון תרופות עשיר מאוד אם הגוף שלי מגיב ככה לכל מיני "איייי.." ו"אךךךךךךךךך" ואאוצ'ים למינהם.. התחילו מלחמות פנימות קשות מאוד. אהבת כאב הוא דבר מולד? אולי. אולי זה באמת משהו רדום עמוק בפנים שפשוט צריך את החריר הקטן הזה לפרוץ החוצה. אולי מי שנולד עם כוח סבל גבוה מקבל את האריזה קומפלט עם בונוס - עונג שהוא יכול לקבל מכאב ממוקד ברמה גבוהה. אין לי מושג.. אולי פסיכולוגית הגוף "מפצה".. אני שנאתי כאב. אבל ככל שהפסקתי להילחם בתופעות השליליות שהוא גרם לי - כך נחשפו לאט לאט תופעות חיוביות והשפעות נעימות.. מה עושה לי הכאב? בהתחלה הוא גורם לי להתחבר לצד השני. המכאיב. לנקודת המגע בין ההכאבה שלו לתגובת הכאב מהגוף שלי. אחר כך תשומת הלב עוברת "שיפטינג" ומתחילה להתמקד בעצמי.. ככל שרמת הכאב עולה ההתמקדות הזו מעמיקה. בעצמי.. בהתמודדות שלי עם הכאב.. במלחמות האינסטינקטיביות האלה שלי עם עצמי. אני עוצמת עיניים ושוקעת פנימה.. אחרי שהכאב נספג יש את שלב הדחיקה.. את "רגילה" לנוכחות שלו עכשיו ועכשיו את והוא ממשיכים ביחד הלאה.. ואז מגיעה נקודת ה..חיוך.. באיזושהי נקודה במסע הקצר הזה הלאה - אתם הופכים לאחד. את והכאב. והוא הופך חמים ונעים וממסטל.. והוא מתחיל לדגדג לך את הדגדגן במין שובבות בלתי נשלטת.. זה השלב של ההתיחמות. ואז שוב תשומת הלב עוברת "שיפטינג" ועכשיו יש את ה"ביחד" עם השולט. הוא גם הופך חלק מהכאב שלך. זה הופך למין איחוד מושלם של את,הוא,כאב ועונג. לגבי התמודדות עם כאב - אם בעבר, לפני שלמדתי את העונג שבכאב, סף הכאב שלי היה "אחיד" , כיום זה שונה. יש מקומות שמהם אני לא מתענגת מינית וגיליתי שסף הכאב בהם ירד. כאילו.. משהו פסיכולוגי מתנגד לכאב שם כי "אין תמורה ישירה". במקומות אחרים, אני לא יודעת אם זה עניין של סף כאב גבוה יותר אלא.. ארוך יותר. אני נהנית להישאר באותה נקודת "מתח כאב" הרבה יותר זמן. לא יודעת אם זה דחיקת סף הכאב. דחיקת הסיבולת נשמע לי נכון יותר. זה לא עניין של להכאיב בעוצמה גדולה יותר אלא להישאר בעוצמת כאב גבוהה זמן רב יותר. למדתי שהזמן שבו אני מסוגלת להישאר בנקודת כאב גבוהה הוא ארוך יותר ומענג יותר. |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
23 בנוב׳ 2004
זרונת ונריסה....
לא משנה כמה פעמים תענו על אותה השאלה תמיד אהנה לקרוא אתכן, נשים מדהימות. מקווה שאגיע למקום דומה. (צריכה להתאמן) מישהו ראה את המאמנת שלי?  
אה, שרשור רציני.... שכחתי 
גם לי כאב עושה נעים ומדגדג ומדליק לי את הראש וגם את כל השאר... |
|
|
| strikingamatch(שולט) |
לפני 20 שנים •
24 בנוב׳ 2004
נריסה, תודה על התיאור ועל ההשתתפות. מאד נהניתי.
|
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
25 בנוב׳ 2004
תודה קרימי וסטרייקינג
|
|
|
| כבויה |
לפני 20 שנים •
25 בנוב׳ 2004
מעולם לא נתתי דעתי לשאלה קודם לכן.
מגיל צעיר ידעתי שישנם כאבים שאני מתחמקת מהם (אפילו קצרי מועד כמו בדיקת דם ) ועם נוכחותם מעולם לא השלמתי...
וישנם כאלה שארצה בהם שוב ושוב ליצירת המתח הפנימי המיני, העלאת רמות הריגוש המיני ועד הגעתי לשיא המיני; בתור שכאלה מעולם לא נשאו רגש שלילי בחובם, אלא אדרבא, טעם ורצון לעוד בלבד. 
|
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 20 שנים •
25 בנוב׳ 2004
וגם אצל מי שמכורים קשות לכאב
בהחלט ישנה חלוקה שכזאת - לכאב טוב ולכאב רע.
כאב טוב הוא כזה שגורם הנאה. כאב רע הוא כזה שמפריע ליהנות - כמו כאב בברכיים בכריעה ממושכת ללא ריפוד מתאים לברכיים (שמזהיר אותנו לפני שיווצרו שם שטפי דם), כאב בפרק היד (שמזהיר אותנו שהחבל לוחץ על עצב או גיד, לפני שהמעיכה שלו תגרום לנזק קשה יותר). וחשוב להבחין ביניהם - תשאלו את מי שנפגעו פעם אחת ... |
|
|