גועל עצמי.

זה ממש חשוב לי לשמוע ממי שבצד השני.
תודה רבה על התגובה שלך

קודם כל נתחיל מזה שהאקט עצמו המתרחש במציאות, אינו פנטזיה וככזה, גם אינו נקי (פיזית- אינו יכול להיות) וזה משהו שגורם להרבה אנשים לדחייה ולתחושת גועל עצמי. ונמשיך מזה שמדובר באקט שכולל בד"כ אדם נוסף שיכול להיות קשור/תלוש מהמציאות, ואז יכולות לעלות שאלות של רגע אז מה זה אומר על עצמי אם זה מה שעלה לי לראש? ואם זה מישהו שמתקשר לאסוציאציה פחות נעימה (טראומה/אקס/מישהו שרק פגשת) אז על אחת כמה וכמה.
ולבסוף, קורה לנו הרבה פעמים שאנחנו "נסחפים" לתוך הפנטזיה ועושים דברים שבחיים לא דמיינו שאנו יכולים לעשות, וזה כמובן יכול לעורר תהיות על עצמנו ולגרום לתחושת דחק וחרדה עצמית.

בסוף צריך לדעת לעשות את ההפרדה בין הפנטזיה למציאות ולהבין שזה כלל לא משקף אותך, את מי שאת, וזה שאנחנו מפנטזים רבות על משהו, כלל לא אומר שזה משהו שאנחנו בהכרח רוצים לחוות במציאות. ולשם כך רובנו התכנסנו פה. לבדוק מה מתוך הפנטזיות שלנו אנו רוצים גם לממש במציאות (או לפחות לנסות לפני שנשלול).

כן

לא גועל… אבל לפעמים שמפליגה עם הפנטזיות, יש רגע כזה של אחרי שאני מתחילה לשאול את עצמי אם זה אומר שאני באמת רוצה לחוות את זה. רגע wtf וקצת מופתעת מאיפה זה בא (טוב נן, חוכמה גדולה! כל יום קוראת בלוגים עם זימה 😂).

בהרבה מהמקרים אני מבינה כמה שזה לא משהו שהייתי רוצה לחוות במציאות (למרות שמחרמן לפנטז על זה).

זה קורה לא מעט. הייתי מוסיף שאישית, יש לפעמים גירוי מהצפה של טראומות שחוויתי.

זה קורה לי עם אוכל
בייחוד כשאני אוכל את שאריות הפיצה של הילדים.

אפשר בבקשה לא לרדד את השיח?
אין לי בעיה עם קצת אוף טופיק, אבל זה פשוט אוף לגמרי.

כן

קרה לי בעיקר כשהייתי ילדה וחשבתי שמה שאני עושה זה דבר אסור.

היום זה לא קורה.. אולי רק טיפה כשאני מאוננת על דברים שהם ממש fucked up (רק דברים שאני יודעת שמבוימים ולא אמיתיים)