הבעת הצרכים של הנשלט.ת ותגובת השולט.ת - דיון

במהלך השנים נתקלתי הרבה פעמים בשתי גישות:
1. לנשלט.ת אסור להביע את הצרכים שלו.ה מכיוון שמדובר בשליטה מלמטה
2. זה מאוד חשוב שהנשלט.ת יביע/תביע את הצרכים והרצונות בשביל לבנות מערכת יחסי שליטה

עבורי,
אני כן חושבת שזה חשוב שאני אביע את הצרכים והרצונות שלי
כמובן זה צריך להיות באופן מכבד ולא בטון וניסוח של דרישה אלא שיתוף בשיח תוך כדי שההחלטה בנושא היא של השולט (אלא אם מדובר בצורך בסיסי וקריטי עבורי כמו שיח גבולות או תקשורת רציפה כלשהי)

איך זה עובד אצלכם.ן?
איך "נכון" להביע צורך/רצון?
האם מדובר בהכרח בשליטה מלמטה?

דבר ראשון אני מתנגד לחלוטין למושג "שליטה מלמטה". מבחינתי מדובר על מושג שכל מטרתו היא לדרוס את הרצון של הצד השני. (אגב, קל לראות שבזמן שיש דיבור על "שולטת מלמטה" אף אחת לא מדברת על "שולט מלמטה". זה מושג שהוא נטו נגד נשים)

דבר שני ויותר לעניין: מבחינתי השאלה הזו מצביעה על בעיה אחרת ומאד נפוצה והיא תקשורת בדסמית שמגיעה לפני תקשורת רומנטית ואנושית.

הרי אם מדברים עם פרטנר שמוביל לכיוונים מעניינים, אז בינכה וכה חושפים אחד לשני את הפנטזיות והרצונות. אני מאמין שאין כמעט אנשים שלא רוצים שהאהובים שלהם יחלקו איתם את כל הרצונות שלהם.

אבל אם התקשורת הבדסמית מגיעה לפני שיש בסיס רומנטי כלשהו, אז הרבה פעמים זה יכול לייצר לחץ של "ציפיות". אם מישהי שאני בקושי מכיר תספר לי שהיא אוהבת שקושרים אותה למשל, לא משנה בכלל שאני אוהב לקשור פרטנריות, הרפלקס שלי יהיה להגיד "זה כל מה שאת רוצה ממני? שאני אקשור אותך? זה כל מה שאני עבורך? קושר?", אפילו אם לא זו תהיה הכוונה שלה. ככה זה ישתמע.

אין לזה פתרון פשוט. מצד אחד אנחנו רוצים לעשות תיאום ציפיות מוקדם, ומצד שני אנחנו רוצים שזה ירגיש אורגני וטבעי וחלק ממשהו גדול יותר, ולא להתייחס אחד לשני כאל רשימת קניות של פטישים ופנטזיות.

אבל בצד החיובי, למרות שאין לזה פתרון פשוט, עובדה שבכל זאת בני אדם איכשהו מצליחים למצוא פרטנרים. אז כנראה שבסוף איכשהו מסתדרים.

אני חושבת שרק 2 מציאותי.
אופציה 1 היא לא דרך להתנהל אלא זו פנטזיה של מישהו. אני לא רואה איך סיטואציה כזאת יכולה להתקיים במציאות, מעבר לסשן נקודתי שבו מעמידים פנים שהאדם הוא סמרטוט. זה יכול להיות מאד נחמד לשני הצדדים ואפשר שכולם יהנו מהסמרטוט אבל ברגע שמתחילים לחשוב שהאדם הוא באמת סמרטוט ושזה יכול להחזיק מעבר לסשן תחום, אז העסק מתפרק. או שמבינים שזה לא עובד או שמנסים בכח ומייצרים סבל ותסכול.

וגם בתור נשלטת, איך אפשר לשחרר שליטה מול מישהו שלא רואה אותי? איך אפשר לסמוך על מישהו שישמור עלי אם הוא לא מכיר אותי ואת הנפש שלי? אם אין לי מקום להביע את עצמי ומה שאני מרגישה לא רלוונטי ולא מעניין אותו - הוא מכיר אותי בכלל? משנה לו אם זו אני או כל אחת אחרת? הוא בכלל יודע מה משפיע עלי ואיך? וכו'.

לונה, תודה רבה על זה שאת מעלה המון נושאים שווים לדיון. 🙏

באהבה 🖤
זה בזכות Black Lotus שעושה עבודה מדהימה בעצמה בנושא

למעט כמה שולטות שחיות בסרט אגוצנטרי במיוחד וכמה שולטים חסרי ביטחון, אני מאמין שכולם מסכימים שזה בסדר ואף רצוי שנשלטים יביעו את הרצונות והצרכים שלהם. השאלה היא איך.

הדרך שמעוררת התנגדות היא זו שבה הנשלטת מנסה לעצב לעצמה "שולט כבקשתך": תעשה לי ככה, אל תעשה לי ככה, היחסים בינינו ייראו בדיוק כך והשליטה בינינו תחומה בדיוק לזה.

אין רע בלדעת ולהגדיר בדיוק מה אתה רוצה ומה לא. זה פשוט לא מה שרוב השולטים מחפשים, שהרי מה שהם רוצים זה... לשלוט. ככל שהשולט מתאים את עצמו להנחיות של הנשלטת, המושג החמקמק הזה, שליטה, הולך לאיבוד.

הדרך העדיפה בעיניי היא פשוט להכיר את הנשלטת וללמוד אותה. אם יש לה גבולות קשים, יש לציין אותם במפורש. מעבר לכך, אני מעדיף להמנע מרשימות מכולת של צרכים ורצונות. אלמד אותם באופן אורגני: מתקשורת תוך כדי ואחרי סשנים, משיתוף בפנטזיות או חוויות, מהאופן שבו היא תגיב למה שאעשה לה ובה. יתכן שהיא תגלה שהיא משתוקקת לדברים שחשבה שהיא לא תרצה בחיים, ויתכן שנגלה שאין בינינו התאמה. כך או כך, הדברים יתבררו תוך כדי קשר שליטה בין בני אדם, שלשמו התכנסנו כאן.

אני 1. לא רוצה להגיד מה אני צריכה, לא רוצה לשלוט מלמטה.
רוצה שולט מושלם, שידע מה אני צריכה ורוצה בלי שאני צריכה לדבר. כל החיים הם פרוייקט תקשורת אחד ענק, בסאדו אני רוצה מישהו שיחנוק אותי, ומבעד לנימים הקטנים בעיניים המתגלגלות שלי ידע כל מה שצריך עלי, ועל אמא שלי, ועל אבא שלי, על הפחדים ואהבות וההיסטוריה והגבולות שלי. מישהו לצעוק עליו, אתה מבייין???? ושהוא ישאג עלי כן! ושאני אדע שזה נכון.
האם מצאתי כזה? ברור שלא, אני הכי רווקה ממורמרת עם יותר מדי ציפיות מהעולם.

כל זה רק להגיד, שבכל שיחות ההסדרה פה, גבולות, מילות ביטחון, SSC, CNC CBS כן כסף לא כסף, אני מרגישה בלבול גמור בין הרצוי למצוי. וסלחו לי, אבל כל הדינוזאורים פה, הם המצע הדורי שעל גביו הוקצנה פוליטיקת הזהויות על פתיתי השלג שלה. המחשבה שאפשר להסדיר מין, לתת לדברים שמות וכללים, אני 90 אחוז שולטת, ו10 אחוז כלבלב, אם רק יהיה פרוטוקול קהילת הפייסבוק שלנו תהייה מקום בטוח, חיבוק בהסכמה, קעקעוע של שפם על האצבע. מהקבוצות האלו בפייסבוק אני הגעתי לכלוב, אני גם חשבתי שזה מגניב ופמיניסטי וחדשני.

אבל כזה, לא הבנו כבר שהעולם יותר כאותי מזה? שלנסות להגיד מה העולם האידיאלי שאנחנו רוצים לחיות בו, ולהתעלם מהאופי ההרסני של בני אדם זה גם לא ממש עוזר? לא שיש לי תשובה, כן? להלן, רווקה ממורמרת ונבוכה. אני לא פותחת באיזה ריב עם פותחת השרשור, פשוט רוצה לשאול שאלה, על סוג השאלות שאנחנו שואלים.

אני שייך לסוג השני. חשוב לי שהנשלטת שאיתי תביא את עצמה לקשר - גבולות, צרכים, רצונות, הכל - ותקשורת זו הדרך בעיני. תקשורת לא מונעת ממני שליטה. להיפך, אני מרגיש שהתקשורת מהסוג הזה מייצרת חלל מנטלי משותף ששנינו יכולים להתנהל בתוכו בצורה בטוחה, ומאפשרת לבנות רובד עמוק יותר בקשר.
חוץ מזה, לא מייצרים אותנו במפעל כך שנתאים באופן מושלם, ותקשורת זו הדרך הכי טובה שאני מכיר לעשות את זה.

זו לא שליטה מלמטה בעיני, זו סה״כ נוכחות של שני אנשים במרחב מנטלי משותף. ובעיני לפחות, אם שולט מרגיש שנשלטת שמתקשרת את הצרכים והרצונות שלה מנסה לשלוט בו מלמטה זה דגל אדום ענק.

הצרכים שלי, הם הצרכים שלו.
מכאן, שהצרכים שלו, הם הצרכים שלי.
לא מתוך הצורך בסימביוזה, מתוך הצורך שהוא שלי שהוא שלו.
ברגע שמסדירים את הכל באופן פורמאלי, אף אחד מהצרכים לא יתמלא.

פותחת השרשור לא רואה בזה ניסיון לריב
להיפך, זה דיון מכבד
אני לא חושבת שמישהו.י יכול.ה לקרוא מחשבות (עבורי) וללהבין לבד מה אני רוצה או צריכה
תקשורת, גם (ובמיוחד) בקשר בדס"מי היא הכרחית
כי נגיד והיום אני מרגישה ממש רע והחניקה מבחינה פיזית תעשה לי רע? איך הוא אמור להבין אתזה?
בעלי, שאיתו אני עשור, יודע לראות הרבה פעמים לבד כשמשהו לא בסדר איתי ועדיין צריך דיוק של ניואנסים כי הוא יכול לעשות משהו בטעות שיזרוק אותי פיזית ו/או רגשית למקום רע
כן, העולם הוא כאוטי ויש גבול לכמה אפשר ליישם את החוקים ואת המסגרת התבניתית שקיימת ליחסי שליטה
זאת אחת הסיבות, בעיניי, שחשוב לדבר על הדברים ולשאול את השאלות
כי אולי מישהו.י יציע/תציע רעיון שאני לא חשבתי עליו ואולי אפילו אני אצליח לתת איזו פנינת חכמה (לפעמים אפילו זה קורה)
ומעבר לכך, למה שלא תפתחי שרשור שמעניין אותך?
אני לא שואלת את זה כתקיפה, אלא באמת מעניין אותי לחשוב על נושאים שאני בכלל לא חשבתי עליהם ולדון על זה