לייקים לעומת צפיות

אנשים הם קקות, אין לי הסבר אחר

אין לי המון צפיות כי אני משתדלת לא לעדכן יותר מפעם ביום (גג פעמיים בתקופות של סיפורונובמבר וגם זה במשורה) ואני גם לא מעלה תמונות שלי.

אבל יחסית לכמות הצפיות שלי יש אצלי הרבה אנג'ייגמנט מבחינת לייקים ותגובות, ואני ממש מרוצה מהיחסים ביניהם. 😊

ותודה לכל מי שמשקיע ללייק ולהגיב. אתם חמודים! 🪷

עם חריגה מהבלוג שלך ועוד כמה בודדים ,
( לא יודע למה באמת משהו מבפנים )
אני כעיקרון לאחר תקופה קצרה מפסיק לעשות לייקים לבלוגרים שלא עושים לי אלא אם יש משהו מדליק יוצא דופן.
אולי זה גם חלק מהסיבה.

תודה על ההחרגה!

עוד תובנה אישית לגבי לייקים - אצלי זה בדרך כלל פחות או יותר אותם האנשים ששמים לייק

אני חושב שהפער הזה בסטטיסטיקה הוא בעיקר פחד משיפוטיות ופרשנות לא נכונה.
מישהי שיצאתי איתה מכאן, עשתה בינג' על הבלוג שלי, קראה הכל, אבל היה מאוד ברור על מה היא בחרה לא לעשות לייק.
ששאלתי אותה על זה מתוך סקרנות, התשובה שלה הייתה מאוד כנה
"פחדתי שזה יגרום לך לחשוב שאני רוצה סקס"

גם אם אמי עושה בלילה מהירה על כל העמוד זה נחשב לצפיה בזמן שלא קראתי כלום...

גם מסכימה עם איש חשוב מאוד מאוד, הספירה של הצפיות תמיד היתה נראית לי תמוהה.

וגם היכולת להציץ בלי להשאיר זכר היא דווקא פיצ'ר שאני מאוד אוהבת. מסיבות מגוונות אני לא רוצה שהרבה אנשים ידעו שאני קוראת אותם. חלק גדול מהסיבה שאני בכלוב ולא במקומות אחרים היא ההרגשה שהאתר לא מיועד לעקוב אחרי, ולפרסם את מעשיי ברבים. יש יחס נאה בין תיעוד, לבין פרטיות לעומת למשל סטורי באינסטגרם. אני לא רוצה שידעו אם עשיתי בינג' על בלוג של מישהו, או התאבססתי על פוסט של אקס\קראש, או עשיתי הייט-ווצ'. כל אלו הן סיבות שבגללן אני, ולפי דעתי הרבה אנשים לא משאירים לייק. וגם הסיבה שמאוד מוזר בעיני מי שמציג את רשימת הנעקבים שלו.

כאילו, כולנו סוטים. זה באמת מוזר לך פרלין שיש פה רצון לראות לאנשים בלי להיות נראים?

נ.ב
ממקומי הקטנוני וה''קקי'' כמו שכונה כאן, אם יש לפוסט מלא לייקים אני לא אצטרף כי ארגיש כמו אחת מההמון. אני משתדלת לליקק כשאין הרבה או עדיין אין הרבה כי אז אני בטוחה שהמפרסם או המפרסמת יעריכו. אגואיזם כזה שלי.

דעה לא פופלרית-זהירות.

תרבות הלייקים מקולקלת.
יש שמשתמשים בכפתור הזה לסמן שקראו, יש שביקרו (אפילו שמעתי על אחד ששם לו מטרה לעשות לייק על כל פוסט שמפורסם)
חלק ציינו בדיון שאנשים מרגישים שכפתור הלב האדום, מסמל משהו שאינו שייך לתחושתיהם
יש שלא רוצים את תשומת הלב או לחלופין להציץ לאדם פנימה בלי שיראו או יזהו.

יותר מהכל הכפתור הזה מסמן אדישות.
כי הרוב הגדול, לא כולם. יש פה עוד גרעין - לא יודע גודלו וכל עוד הוא קיים. יש תקווה
הרוב פה לא מקדיש מחשבה או כותב מילה , לכותב הפוסט.
כפתור החיבוב הוא הדרך המהירה לא להגיד כלום או להראות רגש לא ברור.

לפני הגעתו של הכפתור הנ"ל. הייתה פה תרבות דיון בתגובות ואנשים היו צריכים לחשוב, לנסח ולהעביר את הדברים במילים.
זה עבורי המשמעות, של קהילה אמיתית.
כי תחליפים לכלוב יש למכביר. כל אחד פונה לאופי של אנשים באשר הם. על תכונותיהם ודעותיהם.
גם היו אלפים של מילים שלא זכו לתגובה . לעיתים חוכמה לסיג , שתיקה.

מה שהכי קשה לי להבין
ממתי כתיבה עמוקה, כנה וסוטה הפכה להיות פופליזם שנמדד בגרפים של צפיות ולייקים.

אני רק אציין שאין שום משמעות אמיתית ללייקים בכלוב.

זה לא מתורגם לכסף כמו לייקים באינסטגרם.
זה לא מתורגם לקידום באלגוריתם כמו לייקים ביוטיוב או טווטר.

אז כן, זה נעים לדעת שהרבה אנשים אהבו את הפוסט שלך. ברור. כולנו זונות צומי בסופו של דבר, ואם אנשים קוראים אותנו בלי להשאיר איזה סימן, יש לנו דחף לשאול "נו?? מה חשבת?? אהבת?? שנאת?? תגיד משהו!" ברור. זה רק אנושי. במיוחד כשאנחנו חושפים את עצמינו (פיזית או מנטלית)

אבל שם זה נגמר.