זה לא רקוב, זה דבש!

זוכרים את השקר הזה מהילדות?
הרגע שבו ניסו לדחוף לנו בננה עם כתמים חומים וחשודים וכשנגעלנו (בצדק) אמרו לנו שמה פתאום רקוב? זה דבש! זה החלק הכי טעים!

מי ידע שהבננה הזאת היא שיעור ההכנה הכי טוב לחיים.

יש אנשים שהמומחיות שלהם היא להגיש לכם משהו מגעיל, פוגעני או דוחה ולעטוף אותו בצלופן של עומק, חינוך או פשוט.. שמירה על העצמי.

משום מה נראה לי שלרובנו, אם לא כולנו, נשים וגברים, יש דוגמאות לאנשים שניסו להגיש לנו ריקבון ולספר לנו שזה דבש:

זה לא שאני בלתי שנעלם, זה פשוט את שעשית לי רע אז איך את יכולה לצפות שלא איעלם, אני חייב לשמור על עצמי, אם תתחנני ותתנצלי על מה שלא עשית, אז.. נראה.

זה לא שאני גולד דיגרית שלוקחת ממך אפילו את השקל שאין לך, אתה פשוט צריך להבין שככה נראית שליטה כלכלית וזה לא קשור בכלל לזה שאין לי גרוש על התחת ואני פשוט רוצה להרגיש חיזור גברי.

זה לא שאני שולט מסכן שלא רוצה שלא יהיה לך חברות כי אני בעצם ממש חסר בטחון עצמי, אני פשוט מציב גבולות נוקשים כי אכפת לי מהצמיחה שלך ואני רוצה אותך לעצמי.



מכירים את החומר?

ניסו למכור לכם דבש רקוב?
מה בעצם מבדיל בין דבש לבין רקוב? איך אפשר לדעת? אפשר לדעת (שלא בדיעבד)?

״את צריכה להיות יותר זורמת. ככה זה בעולם הזה, סה״כ עושים קצת כיף, לא ביג דיל. זה לא טוב שאת כבדה ככה, את צריכה לפתוח את הראש״.
נאמר לי בגיל 18 על ידי גבר ״שולט״ בן 46 שחברה יצאה איתו וניסה לשלוח ידיים. הוא גם לא הרשה לה להכנס לאתרי הצ׳אט שהיו בזמנו כי ״אנשים שם נורא מסוכנים ועושים מבדסמ תורה שלמה והוא רוצה לשמור עליה״.


מה מבדיל? רצון הדדי בעיקר.
זו שאלה קצת טריקית כי בהקשר של אנשים וקשרים נורא קל לעשות דמוניזציה בדיעבד, ומשהו שהיה מאוד מתאים ומספק לתקופה הופך אחר כך להיות שחור משחור כשנפרדים או כשמוצאים את ה״וואי איזה זין מושלם יש לו, הכי מושלם שראיתי אבר״
הבא ומנסים להקטין או לגמד דברים שקרו ונגמרו.

מה שלי עוזר לדעת זה מספר דברים:
1. ההרגשה הזאת בבטן של "משהו לא בסדר כאן"
2. כשאני משתפת את ההרגשה ואז מקטינים אותה, מזלזלים בה, לועגים עליה, עושים "רגשי" מסויים
3. אם אני מתביישת לספר לחברים.ות קרובים.ות על התחושה כי אני יודעת שהם.ן לא יאהבו את זה (בלשון המעטה)

זה בדרך כלל השילוב של השלושה אצלי
כמובן שיש מקרים שאני עדיין "אפול" לזה אבל זה מצמצם, לפחות אצלי, את הסיכוי

דברים טובים לוקחים זמן להתפתח ולהיבנות. בעיני, אם זה טוב מידי מהר מידי, זה "דבש", ובאמת מלכודת דבש.
אדם שלא מכיר אותך וחושב/ת שהשמש זורחת לך מהתחת אחרי שיחה אחת, נראה אולי מתוק, אבל זה בעצם הרקוב.

תמיד יהיו את אלו שינסו למכור לנו רקוב במסווה של דבש.
בגדול, המשותף לכל המקרים הם הספק והרגשת אי הנוחות שלנו ומנגד ההסבר של ''את/ה לא יודע/ת מה טוב בשבילך''.
ואידך, זיל גמור...

אני חושבת ששווה לחשוב, גם כאן ביחסים בין אישיים, על נקודות שעולות בפן הפלילי או שיווקי כשמדובר בהונאה ואחיזת עיניים - פשוט כי הן יכולות להתקיים גם כאן
1. יצירת דחיפות מלאכותית בכדיי לעקוף חשיבה ביקורתית
2. יצירת תחושת מחסור מלאכותית שדורסת דגלים אדומים
3. יצירת בעיה שלא הייתה קיימת תוך כדיי (ולגרום להאמין שמה שהאדם שמוכר, המניפולציה, היא הפתרון)
4. הקטנה או אינפנטיליזציה של המטרה ("מי ירצה אותך בכלל חוץ ממני?")
5. האדרה של המטרה סביב המניפולוציה (העובדה שאני איתך אומרת שאת שווה)
6. צמצום מדומה של הפעולות האפשרויות שלך (או שאת/ה קם כל בוקר בחמש לעשות איתי ספורט, או שאת/ה הולכ/ת למות חולה ולבד)
7. הרחבה של החלטות שלך באופן מגוחך שלא מייצג את הדעות שלך
8. יצירת סיבות שדורשות סודיות

בחיי שלפני יומיים אמרתי על בננה, זה לא רקוב זה רק היה במקרר. במסגרת, כל מה שנשבענו לעצמנו שלא נהיה כמו הזקנים ונהיינו זקנים.
ולגבי המשל- זה פשוט גזלייט בתקופה שעוד לא קראו לזה גזלייט.

לגמרי.

לי עוזר לשאול את עצמי אם זה משהו שאני רוצה - בלי קשר להאם זה מה שמצופה ממני / נאמר לי שמקובל / שכיח / אצל אחרים גם ככה...
אם זה משהו שלא הייתי רוצה עבור עצמי בלי קשר לאדם / קשר / סיטואציה / מקום עבודה שמולי - אז זה רקוב ויאללה לפח.

ה:את צריכה לזרום יותר זה קלאסי, ולא רק בבדסמ. דביל שכזה, מדמיינת לי את גלגול העיניים שדפקת לו 😄

וכן, תופעת הדמוניזציה בדיעבד בולטת. בעיניי זה לרוב אומר יותר על מי שמשחיר ופחות על מי שמושחר ואני חושבת שזו דרך פחות טובה להסתכל על דברים, אבל זה כבר נושא אחר.

יש כמה דברים טריקים בסוגייה הזאת. דיברו כאן על אינסטינקטים ובחינה דרך קווים מסוימים וזה נכון, ממש. העניין הוא שלא תמיד אותם מנגנונים עובדים כמו שצריך והשאלה היא למה?
לדעתי, יש משהו שמטשטש את הגבולות: הפער שבין כוונה, פעולה ותוצאה.
את עצמנו אנחנו נוטים פחות לבקר ויותר להצדיק על בסיס הכוונה שלנו. ולגבי האחרים.. זה משתנה. לפעמים אנחנו מבקרים לפי הפעולה עצמה, לפעמים לפי ההשפעה עלינו ולפעמים אם זה מרגיש לנו טוב באותו רגע, אנחנו מניחים שהכוונה טובה, גם אם הפעולה עצמה היא חתיכת ריקבון בבננה.

הבעיה היא שאין לנו באמת גישה לכוונה של הצד השני, רק לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו עליה. ואם אתייחס לפוסט שכתבתי, לפעמים גם אותו בנאדם שמגיש את הרקוב, גם הוא עצמו מצדיק ובטוח שהוא בסדר גמור והבעיה היא רק בתפיסת המציאות של מי שמציין שיש רקוב בבננה.
וזה מה שמבלבל: זה לא תמיד נראה כמו משהו לא בסדר. זה יכול להרגיש קשה אבל נכון, פוגע אבל מחמיא, אפילו דואג. כל עוד ההשפעה עלינו מרגישה חיובית או ממלאת צורך, אנחנו בוחרים לראות את הדבש שבכוונה ולא את הריקבון שבמעשה.

אהבתי ממש את הפירוק, זה סופר ברור ושימושי.
השאלה מה עושים במקומות הפחות נקיים, כשאין תחושה של מישהו שמפעיל טקטיקות, אלא של מישהו שמבחינתו זה באמת דבש.

קשה להשתמש בכלים של זיהוי הונאה מול אדם שמוכן להישבע בחיים שלו שהוא רק דואג לך ומגן עלייך (או עליו) ויש עיוורון מוחלט להשפעה של המעשים שלו בשטח.
הרבה יותר קל לזהות (סוג של) נוכל מאשר לזהות אדם שבאמת ובתמים מאמין לנרטיב של עצמו, זה יכול לטשטש את האינסטינקטים של האנשים הכי חדים.