אדון טיפות הגשם(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
אדון טיפות הגשם(שולט) • 27 בנוב׳ 2004
מתוך הכאב ומתוך המקום העמוק ביותר אני כותב, אלייך, צמאה, וגם אלי, אל עצמי ,
מתוך המראה המשתקפת מולי כל פעם שאני נזכר בה, באהבה ששברה את ליבי ואיננה עוד איתי. לב שחש אהבה אמיתית לא יתרפא לעולם. כואב לי לומר את זה כי אני יודע כמה דקירות יסבול הלב הזה וכמה דמעות ישפוך בשנים שיבואו. עוצמת הכאב יורדת, הכאב איננו חד, חזק וחודר כפי שהוא בתקופה הראשונה, הוא כהה יותר, הוא מאפשר ללב להמשיך את דרכו למחוזות אחרים ולחוות חוויות אחרות, אבל הוא שם, צמאה. הוא שם והוא יהיה שם, לצערי, הרבה הרבה זמן מעבר לשנה שעליה את מדברת. ארבע שנים תמימות היא היתה שלי. לא היה יום, לא היה רגע בו לא עלתה דמותה אל מול עיני. אהבתי אותה מהרגע בו נחו עיני על גופה, פניה, נפשה. שבועות ספורים לאחר מכן היינו יחד ולא נפרדנו אלא לאחר נסיבות שלא יכולנו להן. שנינו. שנה תמימה לא הייתי מסוגל להביט, לחשוב, לגעת באחרת. דמעות הגעגוע והאהבה צפו אל עיני בכל רגע שחשבתי עליה. כתבתי לה שירי אהבה, מכתבים שהמילים שבהן המסו אותי כל פעם שקראתי אותן מחדש, אבל המציאות לפעמים חזקה מכל. אחרי שנה הלב מרגיש מעט אחרת. הזמן הוא מרפא שאין לו תחליף, אבל גם הוא, כפי שבלב דואב אמרתי, איננו מעלים את הסימנים שהאהבה חרצה בו. גם היום, כחמש שנים אחרי שנפרדנו, אני נזכר בה והעיניים דומעות מעט. כואב, אבל פחות. הלב פינה מקום לאהבה חדשה, אהבה שהולכת ותופסת בו מקום נאחזת בו ומכה בו שורשים. שורשים שנזרעו ברגעים קטנים ומול שמיים כחולים עם שמש לפעמים, ושחורים מטיפות של גשם ברכה לפעמים. אני רוצה לומר לך שחיבוק עוזר, שמילים שמדברים מנחמות, עוזרות, מרגיעות ומנווטות אותך יום יום הלאה. אני רוצה לומר לך שאהבה אמיתית היא מתנה משמיים, גם אם כאב יש בה, גם אם ייסורים היא מביאה, לכן אל תוותרי עליה, למרות הכל ובגלל הכל. אני מוסיף את מילותי אלייך, בתפילה אל מרפא לליבך, בתפילה אל אהבה שתמלא אותך מחדש, בתפילה אל השמיים שיביאו לכל אחד אהבה, עם האושר ועם הדמעות. |
|
fuxia |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
fuxia • 27 בנוב׳ 2004
מה עושים עם לב שבור......
שאלת את שאלת השאלות לא יודעת אם יש למישהו תשובה ואני אגיד לך משהו.. לא חושבת שהזמן עוזר פה, לצערי שברו לי את הלב לפני כשלוש שנים וואלה, כמה שאני אתכחש לזה- אני עדיין אוספת את הרסיסים וזה לא יתאחה עד שאמצא אהבה חדשה וזו גם בעיה בפני עצמה.... אז תפתחי את העיניים תזרמי הלאה תנסי, תתנסי תסתכלי לעתיד ותתפני ריגשית לבחור חדש, לאהבה חדשה מאחלת לך בהצלחה העולם מלא דברים יפים שעדיין לא ראית מכל הלב פוקסיה |
|
האהבה כואבת |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
אל תתיאשי
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
האהבה כואבת • 27 בנוב׳ 2004
יש לך פרטנר למסלול הדואב הזה.
האהבה כואבת אבל בלי אהבה כואב יותר |
|
שולץ האיום(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
שולץ האיום(שולט) • 27 בנוב׳ 2004
העולם הזה שאנו חיים בו הוא אכזרי אי אפשר לדבר על ליבו בענין הזה כי אין לו אחד אן גם טעם להלחם בזה הוא זקן מידי מכדי להשתנות מהצד השני העולם הזה שאנו חיים בו הוא יפה את זה למרות כל הרוע אי אפשר לקחת ממנו וכל מי שחווה אהבה יודע יפה וחסר לב כמו הקרחונים בגרינלנד כמו התפרצות הר געש לא רק שאפשר לקבל את זה וללמוד לחיות עם זה אפשר גם לאהוב את זה כי באיזה שהוא מובן הקרירות שלו היא סוד יופיו אם הבנת את מה שאמרתי אז עכשיו צריך להיות לך ברור מה עושים עם לב כואב מפזרים עליו קצת פטרוזיליה שופכים שמן זיית עוטפים בניר כסף ומבשלים בתנור על אש גבוהה ניתן להגיש מקושט בפרוסות לימון ועשבים ריחניים עוד אפשרות היא לתקוע בו סכין ולהציג אותו לראוה במוזיאון לאומנות גבוהה בניו יורק לאור מצבך הרגיש אני מרגיש צורך להוסיף הבהרה לא התכוונתי להיות רע בשתי הפסקאות הקודמות רק רציתי להדגיים שלב אחד בדרך להשלמה עם העולם שימוש בהומור ואני לא מיישם את הדרך הזו רק כשזה נוגע לצרות של אחרים. |
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ} |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
סוף הוא גם מקום של התחלה
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ} • 27 בנוב׳ 2004
סוף הוא גם מקום של התחלה.
מקום שבו אנחנו בונים את עצמנו מחדש, מוצאים שיש לנו קיום גם לאחר האבדן. מקום שבו אנחנו משלימים עם מה שהיה, בוחנים את מה שהיה לנו כל כך טוב שם, ואת מה שהיה רע. מקום שבו אנחנו מוכנים להכיר במה שקרה, ולקבל את עצמנו, כמו שאנחנו. ומהמקום הזה, אנחנן יכולים לצעוד קדימה - אל העתיד... ועד כמה שזה כואב, ולא נשמע מציאותי במקום שממנו את כותבת כעת - סוף הוא גם התחלה. |
|
strikingamatch(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
strikingamatch(שולט) • 27 בנוב׳ 2004
אכתוב פה מה שאני חוויתי. אולי הנסיון שלי יכול לחבוש את הפצעים שלך.
קודם כל זמן. הזמן מרפא. יש עליות וירידות, אבל ככל שמתקדמים הירידות נעשות פחות עמוקות והעליות יותר גבוהות. שנית כל, להכריח את עצמך לעשות דברים משמחים. בין אם זה לצאת עם חברים, בין אם זה טיולים, קריאת ספרים מעניינים, מוסיקה טובה וכדומה. אסור לך לתת לעצמך לישאר במרווח העצוב. שלישית, זה יכול מאד להיות ש"ההוא" היה השיא, וכל השאר לא מתקרבים אליו. אבל יבוא יום ותתאהבי מחדש, וברגע שאת אוהבת כבר תספיקי לשכוח את השיא, ולהתרכז בשיא החדש. כל מפגש שלנו עם אדם אחר נוגע בנשמה שלנו בצורה שאף אחד אחר לא יכול לגעת. וסביר מאד להניח שבחלקים של הנשמה שלך ש"ההוא" נגע, אף אחד אחר לא יצליח לגעת באותו צורה. אבל יכול מאד להיות שיגיע אדם אחר, ויגע בך בצורה אחרת, ובצורה הזאת אף אחד אחר לא יוכל לגעת. וההוא השני יהיה לא פחות מיוחד ולא פחות מרגש מההוא הראשון. צריכים רק לקוות ולהאמין. ולבסוף אביא קישור לאחד הפרקים הכי חשובים המטפלים בכאב. בכל פעם שאני קורא אותו אני מתרגש מחדש ומקבל כוחות חדשים. http://www.columbia.edu/~gm84/gibran16.html |
|
נבט{marlena} |
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
לפני 19 שנים •
27 בנוב׳ 2004
נבט{marlena} • 27 בנוב׳ 2004
מה עושים עם לב שבור?
קמים בבוקר, רצוי קצת יותר מוקדם מהרגיל אוכלים ארוחת בוקר טובה לוקחים ויטמינים שותים הרבה מים חשוב לנשום כמה נשימות טובות במשך היום הולכים מפעם לפעם באוויר הצח משתדלים לעשות דברים שאוהבים, גם אם לא ממש בא נפגשים עם חברים לוקחים קצת זמן לנוח מגלים כל יום מחדש את היופי האינסופי בכוכב הכחול שלנו זוכרים שאהבה אמיתית אף פעם לא מתה, חלק ממנה שורד בנו לעד לוקחים כל יום בנפרד חיים |
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ} |
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
ואם כבר מצטטים מ"הנביא" של ג'יבראן חליל ג'יבראן
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ} • 28 בנוב׳ 2004
אז כדאי גם לצטט את מה שנכתב על האהבה:
On Love Then said Almitra, "Speak to us of Love." And he raised his head and looked upon the people, and there fell a stillness upon them. And with a great voice he said: When love beckons to you follow him, Though his ways are hard and steep. And when his wings enfold you yield to him, Though the sword hidden among his pinions may wound you. And when he speaks to you believe in him, Though his voice may shatter your dreams as the north wind lays waste the garden. For even as love crowns you so shall he crucify you. Even as he is for your growth so is he for your pruning. Even as he ascends to your height and caresses your tenderest branches that quiver in the sun, So shall he descend to your roots and shake them in their clinging to the earth. Like sheaves of corn he gathers you unto himself. He threshes you to make you naked. He sifts you to free you from your husks. He grinds you to whiteness. He kneads you until you are pliant; And then he assigns you to his sacred fire, that you may become sacred bread for God's sacred feast. All these things shall love do unto you that you may know the secrets of your heart, and in that knowledge become a fragment of Life's heart. But if in your fear you would seek only love's peace and love's pleasure, Then it is better for you that you cover your nakedness and pass out of love's threshing-floor, Into the seasonless world where you shall laugh, but not all of your laughter, and weep, but not all of your tears. Love gives naught but itself and takes naught but from itself. Love possesses not nor would it be possessed; For love is sufficient unto love. When you love you should not say, "God is in my heart," but rather, I am in the heart of God." And think not you can direct the course of love, for love, if it finds you worthy, directs your course. Love has no other desire but to fulfil itself. But if you love and must needs have desires, let these be your desires: To melt and be like a running brook that sings its melody to the night. To know the pain of too much tenderness. To be wounded by your own understanding of love; And to bleed willingly and joyfully. To wake at dawn with a winged heart and give thanks for another day of loving; To rest at the noon hour and meditate love's ecstasy; To return home at eventide with gratitude; And then to sleep with a prayer for the beloved in your heart and a song of praise upon your lips. |
|
Tainted(לא בעסק) |
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
Tainted(לא בעסק) • 28 בנוב׳ 2004
ביקשת לא לפגוע- אז לא אומר הרבה
רק אומר שמישהו פעם לימד אותי שאהבה שווה את הצריבה של הכאב אחרי. (כל עוד את לא קוברת את עצמך כמובן) |
|
Uranus |
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
לפני כולם
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
Uranus • 28 בנוב׳ 2004
מאוד רציתי לכתוב ולהביע את דברי באופן פרטי יותר. ואולי לאחר מה שכתבו קודמי גם לי יהיה יותר קל.
איך יודעים שמאוהבים? בשבילי זו היתה התחושה המדהימה שאני כל יכול רק מהידיעה שהיא שלי. לא הייתי צריך אפילו לראות אותה או לחוש אותה, אלה היו המתנות הנלוות המדהימות של האהבה אליה. לדעת שהיא שלי הסב לי כל כך הרבה אושר. אושר עילאי. ומי היא היתה? כל מה שאי פעם רציתי. כאילו באה בהזמנה, מותאמת לי כמו כפפה. היא גרמה לי להרגיש טוב עם מי שאני. נהניתי להיות אני כשאני איתה. בשבילי לב שבור זו התחושה שהנה כבר יצאת מזה ושוב זה חוזר ומכה כמו רעם ביום בהיר. חלומות בלילה על שיחה פנים מול פנים שבה שוב מתקרבים וחשים את האהבה שיכולה לנצח הכל. להתעורר בבוקר ובדקות בין צלצול השעון לפקיחת העיניים לחשוב רק על מה שהיה וכמה היה טוב. להסתובב כל היום עם תחושת רעב ובחילה. להסתובב כל היום כאילו פערו חור בבטן והחור מסרב להתאחות. לשמוע שיר ולהיזכר. לצחצח שיניים ולהיזכר. לעבור ליד שלט בכביש ולהיזכר. לחייך אל מישהי חמודה ולהיזכר. לחוות חוויות ולחשוב כמה טוב יכול היה להיות לו היתה כאן איתי, לחוות איתי, לידי. תחושה של אובדן ויאוש... אבל הגעגוע אליה זו סתם תחפושת, זה מסתיר את הכאב האמיתי שמתבטא בשתי שאלות שבכלל לא קשורות אליה, ורק קשורות אל עצמנו: 1. האם אי פעם יהיה זה בכלל אפשרי שאהיה מאושר עם מישהי כמו אז, האם יתכן שזה לא חד-פעמי ? 2. אם וכאשר אהיה שם שוב, מה אעשה, איך אהיה, כדי שזה לא ילקח ממני שוב ? הראשונה היא שאלה של גורל ותקווה - הרבה אומרים שאחרי שמתאהבים ונופלים באופן כה חד, אנחנו קרובים אל האהבה האמיתית - זו שמנצחת הכל. זו שבה שני אנשים בוגרים מספיק ובשלים ומקבלים אחד את השניה על הטוב והפחות טוב כי ברור שמאחורי תכונות אלה ישנו אדם שאוהב אותך ומאוהב בך ואת אוהבת אותו באותה מידה. השניה היא שאלה הכי מלחיצה. איך מתמודדים עם הניסיון הכושל שלנו. איך מפתחים בטחון ללכת שוב על כל הקופה ולהגיש את הלב שלנו אל מישהו באופן ששם אותנו במצב כה פגיע. כדי להאמין שהתשובות לשתי השאלות הם שזה אפשרי ונהיה בסדר בפעם הבאה, לא יעזרו שום דיבורים, שום חיבוקים, שום פסיכולוגים ושום טיול לנקות את הנפש. בכדי להאמין צריך לראות - צריך הוכחות בשטח. צריך אהבה חדשה. רק זו יכולה לשנות את התפיסה העגמומית שאת ואני נמצאים בה. ועם חיוך מונה ליזה שכל כך מאפיין אותי לאחרונה אני אומר: יפה שעה אחת קודם! |
|