"את יודעת לומר לא?"

תודה על התגובה. מעניין אותי הפער בין המשפט הראשון לבין המשך התגובה שלך. לא סתירה או משהו, סתם פער. בעצם אחרי המשפט הראשון שלך חסר לי לשמוע מה קורה כאשר זה בעצם דבר שאתה לא רוצה, אבל לא זיהית את זה בזמן אמת. זה קורה לך? שהרצון הראשוני הוא לרצות, אבל בדיעבד אתה מבין שזה לא עשה לך טוב ושבתוכך בעצם לא רצית את זה, אבל לא הצלחת לזהות את זה בתוך הערפל של הסשן?

לא קרה לי מקרה שבדיעבד הבנתי שלא עשה לי טוב,
היו דברים שעשיתי והרגשתי לא נוח איתם בגבול הסביר (כמו להגיע רק בשביל לנקות בית בידיעה שלא יהיה שום דבר מעבר)
כי רואה תמונה גדולה יותר בהמשך, לא התחרטתי שעשיתי נהנתי להשקיע ולגרום לצד השני להרגיש טוב.
זו הסיבה שמבחינתי גם לא חוויתי תחושה של השפלה בסשן למרות פעולות כאלה ואחרות שכן אמורות להשפיל אם היו מתבצעות בפומבי.

כן קרה מקרה שזיהיתי ישר משהו שלא גרם לי להרגיש טוב, ופיספסנו את זה בשיחות על הרצונות והגבולות. אבל גם היא זיהתה את זה ישר ועצרה ושאלה איך אני. וידענו משם לקחת את הנושא שגילנו לאט יותר כדי להסתגל.

זו שאלה מעניינת...

מצד אחד אני נהנה שמכריחים אותי לעשות דברים או להשתתף באקט שאני לא רוצה, לא נהנה ממנו.

מהצד השני בהחלט היו מקרים שעצרתי מפגש באמצע, אמרתי לא! ושם זה נגמר.
זה קרה כי לא נהנית או לא התחברתי לגישה.
זה גם קרה פעמים שלוש כי הרגשתי שאני לא יכול לסמוך על הצד השני ושהוא עלול ללכת רחוק מדי בלי אחריות ובלי ביטחון בשבילי.
אין ספק שזה היה מאוד מבלבל, אני עובר ממצב מאוד כנוע לסערה של סמכות. אך למעט פעם אחת שממש היה צורך להיות פיזי עם הצד השני שלא הצליח להבין ש-לא!! זה לא, לרוב זה עובר בסדר.

זה חביב וגם חכם לשאול זאת ברמת חומר למחשבה והכרות מגבלת.
בפועל זה מתרשם כמו מילכוד הסשן ותלות ברמות האמפתיה ויכולת קריאת שפת הגוף של השולט.
שלא לדבר על ניחוש טלפתי אם את בוייב מתאים או לא
מה גם אם התקשורת היא חד הברתית.
מתכון נפלא לדרמות פסיב אגרסיב כלובניות

אני קורא את הכל ופשוט מרגיש שכל עוד יש ביטחון ומשיכה אז אני אהנה להמשיך לרצות ולבטוח במי ששולט\ת בי וגבולות ייחצו וישורטטו מחדש

אבל בהחלט כאשר אני מרגיש דחייה מהסיטואציה \ ממי שמולי או מכל דבר אחר אז באופן טבעי אני נסגר ושפת הגוף שלי לאט לאט תשדר "לא" בצורה ברורה וגם אומר את זה בקול.

ועכשיו שאני כותב את המשפט הזה אני מטיל ספק בכמה אני בכלל נשלט .....

להיות נשלט לא אומר להיות פתוח לכל אדם לכל דבר בכל זמן כולה נטייה מינית.
זה שאני אוהבת פסטה עם שמנת לא אומר שאני תמיד ארצה אותה, או שיבוא לי על הגרסאות הזולות, או שלפעמים היא תהיה לי כבדה בבטן ואוותר, או שארצה לאכול אותה על אף שהמסעדה מריחה מביוב, או שאוכל אותה למרות שאכלתי בשר והערכים שלי מכתיבים שאלו ואלו לא מתערבבים.
לפעמים מספיק ארצה פסטה כדי להתמודד עם כאב הבטן, או עם המסעדה הגרועה או שפשוט ממש יבוא לי משהו טראשי כזה של תחנה מרכזית. אבל ממש לא תמיד, וזה לא מבטל את אהבתי לפסטה עם שמנת.
חבל על הלב שלך, עם כל המהותניות הזו, של היות ''נשלט''. כולו שני אנשים שמתחרמנים יחד.
אפילו חכמינו אמרו על דיני הכאה: היכא דאפשר – אפשר. היכא דלא אפשר, לא אפשר (כן כן, אני יודעת שזה הוצא מהקשרו).