William Arthur{SilentDevo}
|
לפני 3 שעות •
26 במאי 2026
► Luna Oscura כתב/ה: איפה ראית בסעיף 2(7) וסעיף 2(11) הקשר מקצועי? מדובר שם באופן כללי על הפרת פרטיות באשר למזיד - בהחלט אפשר לטעון שחוסר ידיעה שמראים במכוון הודעות לצד שלישי זה ב"מזיד" מצטטת חלקים "2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: (5) העתקת תוכן של מכתב או אחר שלא נועד לפרסום או שימוש בתכנון בלי רשות מאת הנמען או הכותב. והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו: לענין זה, "כתב" - לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית התשס"א -2001 (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם (9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותי, או להתנהגות ברשות היחיד" איפה כאן אתה רואה פן מקצועי בלבד? דווקא המשך הסעיפים (לא תת סעיפים, סעיפים עצמם) מתייחסים לפן מקצועי וממשלתי באשר ל"פרסום" כשאתה מראה למישהו אחר הודעה זה גם נחשב, למיטב ידיעתי, לפרסם את זה (פשוט לא באופן ציבורי) לונה, כשמגיבים, חשוב לשים לב שאת מגיבה למה שכתב לך בן-השיח. כתבתי ש2(7)-2(9) הם בהקשר מקצועי. לא התייחסתי לפסקאות האחרות שדחפת לשם בהקשר הזה (כמו 2(5) או 2(11) ). שנית, כמידענית, את אמורה לדעת שבכל תחום ידע יש את הפרקטיקה שלו של איתור חומרים. במשפטים לא קוראים חוק לבדו. קוראים חוק יחד עם פסקי-הדין שניתנו בהקשר שלו. ואם ממש רוצים להתעמק, אז גם קוראים ספרות. אתר נבו פותח לציבור את החקיקה אבל לא את כל מאגרי המידע שלו. כך שזו נקודת פתיחה לא רעה, אבל זו ממש לא נקודת סיום להבנת נושא. שלישית ולגופו של דיון: לגבי ההקשר המקצועי - כאמור, עיקר הפסיקה הישראלית בדיונים לגבי פסקאות 2(7)-2(9) היא בהקשרים מקצועיים. לכן אולי טעתה לגבי שאלת הרלוונטיות האפשרית של 2(9) בהקשר של הדיון כאן. אם זה מעניין אותך להבין למה, חפשי עא 439/88 רשם מאגרי מידע נ' משה ונטורה או לחלופין חפשי את פרוטוקולי דיוני ועדת החוקה בתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות סביב השאלה אם לשכפל את 2(9) בהקשר של מאגרי מידע. לגבי פרסום לעומת שימוש - בחוק הגנת הפרטיות, בסעיף 3, יש לנו הגדרה של פעולת הפרסום ויש לנו הגדרת של פעולת השימוש. כשאנחנו בוחנים את הפעולה שנדונה כאן בדיון הזה - 1. הנמענ/ת נותנ/ת גישה לתיבת הדואר ובכך הוא/היא מגלה את המידע. 2. השולט/ת מעיינת במידע בתיבת הדואר. להבנתי מדובר בשימוש. למה ? מעבר להיסק הפרשני המובן-מאליו הנובע מהנגדת הגדרות "פרסום" ו-"שימוש", עייני לעניין יסודות הפרסום בפיסקאות 42 ואילך לדברי השופטת ברק ארז בפסק הדין שאול נ' ניידלי https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C19%5C390%5C012%5Ca09&fileName=19012390.A09&type=2 ובת.א. 77993/04 מסר נ' מרום https://www.law.co.il/computer-law/2006/02/02/default-slug-112/ ואידך זיל גמרי. נ.ב לגבי המזיד, בקליפת האגוז, זדון הוא בלשון חוק העונשין הנוכחי המצב התודעתי של כוונה בסעיף 22(א)(1) לחוק העונשין. האומנם אפשר לטעון לפגיעה *מכוונת* של השולט/ת בפרטיות נמעני הנשלט/ת כשהוא/היא אפילו לא יודע/ת על קיומם של אלה וניהול תכתובת איתם קודם לקבלת הגישה לתיבת הדואר? אני בספק רב. לכל היותר אפשר לייחס כאן פזיזות. האם אפשר לשדרג אותה על ידי הטענה שמתקיימת כאן ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי? איך אפשר לטעון זאת כל עוד לא יודעים במה יתמקד העיון של השולט/ת ואיך יתבצע? |
|
|
Luna Oscura(נשלטת){Loki the t}
|
לפני שעתיים •
26 במאי 2026
► William Arthur כתב/ה: ► Luna Oscura כתב/ה: איפה ראית בסעיף 2(7) וסעיף 2(11) הקשר מקצועי? מדובר שם באופן כללי על הפרת פרטיות באשר למזיד - בהחלט אפשר לטעון שחוסר ידיעה שמראים במכוון הודעות לצד שלישי זה ב"מזיד" מצטטת חלקים "2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: (5) העתקת תוכן של מכתב או אחר שלא נועד לפרסום או שימוש בתכנון בלי רשות מאת הנמען או הכותב. והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו: לענין זה, "כתב" - לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית התשס"א -2001 (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם (9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותי, או להתנהגות ברשות היחיד" איפה כאן אתה רואה פן מקצועי בלבד? דווקא המשך הסעיפים (לא תת סעיפים, סעיפים עצמם) מתייחסים לפן מקצועי וממשלתי באשר ל"פרסום" כשאתה מראה למישהו אחר הודעה זה גם נחשב, למיטב ידיעתי, לפרסם את זה (פשוט לא באופן ציבורי) לונה, כשמגיבים, חשוב לשים לב שאת מגיבה למה שכתב לך בן-השיח. כתבתי ש2(7)-2(9) הם בהקשר מקצועי. לא התייחסתי לפסקאות האחרות שדחפת לשם בהקשר הזה (כמו 2(5) או 2(11) ). שנית, כמידענית, את אמורה לדעת שבכל תחום ידע יש את הפרקטיקה שלו של איתור חומרים. במשפטים לא קוראים חוק לבדו. קוראים חוק יחד עם פסקי-הדין שניתנו בהקשר שלו. ואם ממש רוצים להתעמק, אז גם קוראים ספרות. אתר נבו פותח לציבור את החקיקה אבל לא את כל מאגרי המידע שלו. כך שזו נקודת פתיחה לא רעה, אבל זו ממש לא נקודת סיום להבנת נושא. שלישית ולגופו של דיון: לגבי ההקשר המקצועי - כאמור, עיקר הפסיקה הישראלית בדיונים לגבי פסקאות 2(7)-2(9) היא בהקשרים מקצועיים. לכן אולי טעתה לגבי שאלת הרלוונטיות האפשרית של 2(9) בהקשר של הדיון כאן. אם זה מעניין אותך להבין למה, חפשי עא 439/88 רשם מאגרי מידע נ' משה ונטורה או לחלופין חפשי את פרוטוקולי דיוני ועדת החוקה בתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות סביב השאלה אם לשכפל את 2(9) בהקשר של מאגרי מידע. לגבי פרסום לעומת שימוש - בחוק הגנת הפרטיות, בסעיף 3, יש לנו הגדרה של פעולת הפרסום ויש לנו הגדרת של פעולת השימוש. כשאנחנו בוחנים את הפעולה שנדונה כאן בדיון הזה - 1. הנמענ/ת נותנ/ת גישה לתיבת הדואר ובכך הוא/היא מגלה את המידע. 2. השולט/ת מעיינת במידע בתיבת הדואר. להבנתי מדובר בשימוש. למה ? מעבר להיסק הפרשני המובן-מאליו הנובע מהנגדת הגדרות "פרסום" ו-"שימוש", עייני לעניין יסודות הפרסום בפיסקאות 42 ואילך לדברי השופטת ברק ארז בפסק הדין שאול נ' ניידלי https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C19%5C390%5C012%5Ca09&fileName=19012390.A09&type=2 ובת.א. 77993/04 מסר נ' מרום https://www.law.co.il/computer-law/2006/02/02/default-slug-112/ ואידך זיל גמרי. נ.ב לגבי המזיד, בקליפת האגוז, זדון הוא בלשון חוק העונשין הנוכחי המצב התודעתי של כוונה בסעיף 22(א)(1) לחוק העונשין. האומנם אפשר לטעון לפגיעה *מכוונת* של השולט/ת בפרטיות נמעני הנשלט/ת כשהוא/היא אפילו לא יודע/ת על קיומם של אלה וניהול תכתובת איתם קודם לקבלת הגישה לתיבת הדואר? אני בספק רב. לכל היותר אפשר לייחס כאן פזיזות. האם אפשר לשדרג אותה על ידי הטענה שמתקיימת כאן ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי? איך אפשר לטעון זאת כל עוד לא יודעים במה יתמקד העיון של השולט/ת ואיך יתבצע? אנא אל תוציא מילים מהפה שלי לא טענתי שאני מידענית, טענתי שיש לי ידע (מסויים) במידענות אלו שני דברים שונים. ונכון, מידענית (משהו שאני לא) יודעת לעשות עבודת מחקר מאוד מקיפה לגבי חומרים שונים והיא לא תסתפק רק בנקודת הפתיחה שהיא אתר נבו. כאמור, אני לא מידענית (האם זה יותר ברור עכשיו?) לגבי תת הסעיפים שציינת - גם הם לא מתייחסים רק לפן המקצועי, שוב, זה לפי לשון החוק ולא לפי משהו אחר. באשר לשאר הדברים - עייפתי למדי. קודמי ציינו זאת וצדקו בכך שהדיון הזה הפך לדיון על חוקים במקום דיון על מהות האקט. בבדס"מ, אחד החוקים הכי בסיסיים זה נושא ההסכמה אחד הצדדים כאן לא נתן את הסכמתו מראש זה כמה זה פשוט. |
|
|
|
William Arthur{SilentDevo}
|
לפני שעתיים •
26 במאי 2026
► Luna Oscura כתב/ה: .... קודמי ציינו זאת וצדקו בכך שהדיון הזה הפך לדיון על חוקים במקום דיון על מהות האקט. בבדס"מ, אחד החוקים הכי בסיסיים זה נושא ההסכמה אחד הצדדים כאן לא נתן את הסכמתו מראש זה כמה זה פשוט. אז אם נניח את השאלה החוקית החבוטה מעט בצד, ונתמקד במהות הבדס"מית, בואי ניזכר שיש כמה הבטים: 1. אנחנו מדברים על מצב שבו שניים עושים משהו בדס"מי ומידע לגבי אדם שלישי עולה בדינמיקה. האם יש הבדל מהותי-תאורטי בניתוח הסיכונים לעומת מצב שבו נשלט/ת משתפ/ת שולט/ת במידע פרטי של פרטנרים מהעבר? לדעתי לא. לדעתך ? בשני המקרים קורה משהו בין שניים שמשליך על צד שלישי שאיננו מעורב ישירות, ואם השניים מרוכזים בדינמיקה שביניהם (כמו רוב בני האדם) רוב הסיכויים שאותו פרטנר מהעבר לעולם לא ידע על הפגיעה שהיתה או היתה יכולה להיות בפרטיותו. מה ההבדל בין המקרה הזה של גישה לתכתובות לבין מידע שעובר בשיחות? הפוטנציאל להיקף הפגיעה. איך נתמודד עם הסכנה הזו? על ידי זה שנבהיר לבן-אדם שאנחנו משתפים איתו את המידע שחשוב לנו שהוא לא יעבור הלאה, נכון? נדגיש את זה. מה למשל נעשה עם תמונה? אולי נבקש שהיא תימחק. אותה פרקטיקה רלוונטית גם לטקסט ששיתפת ושאת לא רוצה שיעבור הלאה או יוצג בפני מישהו אי-פעם. 2. אני מניח שנסכים שבמבט SSC, כל הפרקטיקה הזו של מתן גישה לuser נראית הזויה לגמרי. אבל במבטים אחרים, זה נהיה קצת יותר מורכב. למשל, במבט PRICK, בן-אדם ששולח הודעות לבן-אדם אחר ולא טורח להבהיר מראש שהוא מבקש שההודעות האלה לא ישותפו עם אף אחד אחר, והוא יודע שהוא עושה את זה במרחב של סוטים שאחוז מסויים מהם עושים בדיוק את זה, עושה את זה על אחריותו שלו. כי אחריות אישית היא לב העניין בprick, לא ? אז אם אתה בדס"מי שפותח דיאלוג עם בדס"מי אחר, היה כדאי לברר על ההתחלה איזה מין בדס"מי הצד השני. כי אם אתה SSC והוא/היא PRICK, ייתכנו תקלות מאוד מכאיבות. ואחרי שהתברר מה הגישות, שווה להבהיר את הציפיות. אנשים שונים, פרספקטיבות שונות. למה ליפול במה שאפשר להבהיר ולסכם? תקשורת מקדימה נכונה לכל דבר אחר בבדס"מ, נכון ? 3. ומאחר ושיחה על סכנות ואחריות היא אולי לא הדבר הכי מעודד להתחיל איתו היכרות, ואנחנו מדברים כאן על סיכון שהוא לגמרי ניתן למניעה, אני חושב שברגע שיש מודעות לכך שהאקט הזה עלול להתבצע בהודעות שאדם שולח לאדם אחר במרחב הדיגיטלי, שווה להקשיב לדברים החכמים שכתב כאן טיצ'ר, במקום להצטער לאחר מעשה. ► teacher כתב/ה: זו בדיוק הסיבה למה אנחנו צריכים לעסוק בעיקרון ולא ב"מקרים ותגובות". ובגלל שאנחנו לא יכולים לקחת אחריות על מה שאחרים עושים, אין לנו ברירה אלא לשנות את עצמנו. כפי שכתבתי לדרדסית בבלוג, שני כללים אישיים ברורים: 1. לנהוג בכל שיחה כבשיחה מוקלטת 2. לזכור תמיד שסוד שמור היטב הוא כזה שרק אתה ועוד מישהו יודעים, והמישהו הזה כבר מת. ואני מוסיף ש-אמון זה משהו שנבנה מאבנים מאוד קטנות. לא סלע אחד גדול. |
|
|
|
Luna Oscura(נשלטת){Loki the t}
|
לפני שעה •
26 במאי 2026
► William Arthur כתב/ה: ► Luna Oscura כתב/ה: .... קודמי ציינו זאת וצדקו בכך שהדיון הזה הפך לדיון על חוקים במקום דיון על מהות האקט. בבדס"מ, אחד החוקים הכי בסיסיים זה נושא ההסכמה אחד הצדדים כאן לא נתן את הסכמתו מראש זה כמה זה פשוט. אז אם נניח את השאלה החוקית החבוטה מעט בצד, ונתמקד במהות הבדס"מית, בואי ניזכר שיש כמה הבטים: 1. אנחנו מדברים על מצב שבו שניים עושים משהו בדס"מי ומידע לגבי אדם שלישי עולה בדינמיקה. האם יש הבדל מהותי-תאורטי בניתוח הסיכונים לעומת מצב שבו נשלט/ת משתפ/ת שולט/ת במידע פרטי של פרטנרים מהעבר? לדעתי לא. לדעתך ? בשני המקרים קורה משהו בין שניים שמשליך על צד שלישי שאיננו מעורב ישירות, ואם השניים מרוכזים בדינמיקה שביניהם (כמו רוב בני האדם) רוב הסיכויים שאותו פרטנר מהעבר לעולם לא ידע על הפגיעה שהיתה או היתה יכולה להיות בפרטיותו. מה ההבדל בין המקרה הזה של גישה לתכתובות לבין מידע שעובר בשיחות? הפוטנציאל להיקף הפגיעה. איך נתמודד עם הסכנה הזו? על ידי זה שנבהיר לבן-אדם שאנחנו משתפים איתו את המידע שחשוב לנו שהוא לא יעבור הלאה, נכון? נדגיש את זה. מה למשל נעשה עם תמונה? אולי נבקש שהיא תימחק. אותה פרקטיקה רלוונטית גם לטקסט ששיתפת ושאת לא רוצה שיעבור הלאה או יוצג בפני מישהו אי-פעם. 2. אני מניח שנסכים שבמבט SSC, כל הפרקטיקה הזו של מתן גישה לuser נראית הזויה לגמרי. אבל במבטים אחרים, זה נהיה קצת יותר מורכב. למשל, במבט PRICK, בן-אדם ששולח הודעות לבן-אדם אחר ולא טורח להבהיר מראש שהוא מבקש שההודעות האלה לא ישותפו עם אף אחד אחר, והוא יודע שהוא עושה את זה במרחב של סוטים שאחוז מסויים מהם עושים בדיוק את זה, עושה את זה על אחריותו שלו. כי אחריות אישית היא לב העניין בprick, לא ? אז אם אתה בדס"מי שפותח דיאלוג עם בדס"מי אחר, היה כדאי לברר על ההתחלה איזה מין בדס"מי הצד השני. כי אם אתה SSC והוא/היא PRICK, ייתכנו תקלות מאוד מכאיבות. ואחרי שהתברר מה הגישות, שווה להבהיר את הציפיות. אנשים שונים, פרספקטיבות שונות. למה ליפול במה שאפשר להבהיר ולסכם? תקשורת מקדימה נכונה לכל דבר אחר בבדס"מ, נכון ? 3. ומאחר ושיחה על סכנות ואחריות היא אולי לא הדבר הכי מעודד להתחיל איתו היכרות, ואנחנו מדברים כאן על סיכון שהוא לגמרי ניתן למניעה, אני חושב שברגע שיש מודעות לכך שהאקט הזה עלול להתבצע בהודעות שאדם שולח לאדם אחר במרחב הדיגיטלי, שווה להקשיב לדברים החכמים שכתב כאן טיצ'ר, במקום להצטער לאחר מעשה. ► teacher כתב/ה: זו בדיוק הסיבה למה אנחנו צריכים לעסוק בעיקרון ולא ב"מקרים ותגובות". ובגלל שאנחנו לא יכולים לקחת אחריות על מה שאחרים עושים, אין לנו ברירה אלא לשנות את עצמנו. כפי שכתבתי לדרדסית בבלוג, שני כללים אישיים ברורים: 1. לנהוג בכל שיחה כבשיחה מוקלטת 2. לזכור תמיד שסוד שמור היטב הוא כזה שרק אתה ועוד מישהו יודעים, והמישהו הזה כבר מת. ואני מוסיף ש-אמון זה משהו שנבנה מאבנים מאוד קטנות. לא סלע אחד גדול. 1. תלוי באיזה פרט מידע. לשם הדוגמה - אני לא אתן לבעלי/השולט הראשי שלי שום מספר טלפון של אקס שלי (שהוא לא מכיר כבר/היתה ביניהם אינטראקציה) אני גם לא אספר לו על חוויה טראומטית קרתה לאותו אקס שולט זה לא רלוונטי אם הוא יידע או לא יידע על הפגיעה בפועל, היתה פגיעה בפרטיות אז לפי התשובות שנתתי כאן - אין הבדל זה שאני מבהירה שאני לא מעוניינת שמידע מסויים לא יעבור לא עוזר לי ממש אם אותה חברה מחליטה להעביר אותו (וברור שמתבצעות הבהרות כאלו לגבי פריטי מידע מסויימים) 2. אתה מתבלבל בנושא הזה בגישות. אני אמנם לא בקיאה ממש בכל הגישות בבדס"מ אבל בסופו של יום בכל גישה נושא ההסכמה חשוב, לכן, כאשר אין הסכמה של הצד השלישי זה בעייתי (בדיוק כמו שאתה לא תתחיל ללכת לפארק ילדים באור יום עם נשלטת קשורה בקולר ורצועה כאשר קול הילדים מסתכלים עליכם) באשר לתקשורת מקדימה - פשוט מאוד, זאת חובה הנשלט.ת לעדכן זאת בשיח מול מי שמולו.ה כי הוא/היא מעביר.ה את השיחה לשולט.ת שלו.ה לפני שמתחילים לנהל שיח 3. " ומאחר ושיחה על סכנות ואחריות היא אולי לא הדבר הכי מעודד להתחיל איתו היכרות" - זה אולי לא הדבר הכי מעודד לעשות בתחילת היכרות אבל יש דברים שכן צריך לדבר עליהם על ההתחלה כי הם משפיעים באופן עמוק על כל הצדדים. |
|
|