שאלה לאלו שסובלים ממצבים כמו דיכאון או חרדה

ועוד משהו ,זעם זה לא בהכרח שריון נגד חרדה,אלא לעתים היא החרדה עצמה. יש קשר ישיר בין כעס וזעם אגור שלא בא לידי ביטוי להתפרצות התקפי חרדה. הגוף מתייחס לרגשות כאלה כאיום ומופעלת האזעקת שווא. אבל צריך לברר עם איש מקצוע בנושא

בתור אחת שחיה את הדברים האלו במרבית שנות חייה (בשילוב עם פוסט טראומה מורכבת), זה השנקל שלי:
כתיבה עוזרת לי מאוד, הבלוג זה אחד הכלים שאני הכי נעזרת בהם בשביל לייצב את המצב רוח שלי ואת עצמי
או ליתר דיוק, בשביל למנוע תגובות אימפולסיביות ככל הניתן ולהגיע למצב שאני מגיבה רציונאלית בשילוב עם הרגש ולא רק מתוך הרגש (יש יותר הצלחות מכשלונות)
יש המון כלים להתמודד עם חרדה ודיכאון (מעבר לכדורים, אישית אני לא ממתנגדי הכדורים, זה עניין של למצוא מה יכול לעזור אם בכלל) אבל בגדול מהניסיון שלי הכלים הם שונים
חרדה מצריכה, לרוב, קרקוע מסויים (היה לי שרשור בפורום מתישהו על סוגי קרקוע) - נשימות, סוגים שונים של מיינדפולנס, טפיחות פרפר על הכתפיים ועוד
דיכאון זה יותר גלים שעוברים ודווקא שם יותר עוזר לי לכתוב את הרגשות
זה לפחות איך שאני מתמודדת עם הדברים

מהניסיון שלי, יש הבדל ענק בין לכתוב זעם לבין לכתוב חרדה. זעם הוא רגש שצריך לפרוק, וכשאתה כותב אותו הוא יוצא החוצה מהגוף והעוצמה שלו יורדת בדרך כלל. חרדה, לעומת זאת, היא כמו לופ, כשאתה מתחיל לכתוב עליה בפירוט, איך היא מרגישה, איפה היא בגוף, לפעמים זה לא מפרק אותה אלא פשוט נותן לה עוד פוקוס ומעצים אותה באותו רגע. אז כן, זה יכול להיות אפקטיבי כדי להבין אותה, אבל צריך להיזהר לא לשקוע בתוך הכתיבה הזו, כי היא יכולה בקלות להפוך מדבר מפרק לדבר מציף. ושוב, זוהי רק דעתי האישית.

תודה על דעתך,בכלל ,מה הניסיון שלכם עם מטפלים ? שמעתי על הרבה שהטיפול לא צולח אצלם משום מה,ושמעתי על מקרים של חוסר מקצועיות מצד מטפלים. איך אתם מתמודדים עם דברים כאלה