מעשה טוב שאף אחד לא ראה

הוא היה מעורפל מאוד. השכנים פשוט התעלמו. אף אחד לא פתח לי את הדלת, שמעתי אותו דרך הדלת וכך הבנתי שזו הדירה, המשטרה נכנסה איתי ביחד

כל הכבוד על התושייה וההתעקשות!

איזה יופי של שירשור( אני תמיד בעד מעשים טובים)
הדבר שהכי עשה אותי אמא גאה
זה שהבת שלי הכינה כריך, פירות, מים קרים …ונתנה למנקה הרחוב מבלי שביקש!!!
וזו גאווה לי) להיות רגיש לאחר!

עכשיו אני יכולה למות בשקט😜

יש שני מעשים טובים שאני מתגאה בהם:
הראשון, כל חודש אני תורמת סכום כסף לאימוץ וירטואלי של בעל חיים עם מוגבלות (ומתוק במיוחד) בחוות החופש.
השני, דווקא קרה במסגרת העבודה: במשרד הקודם שעבדתי בו, שוחחתי עם מישהי שלמעשה הייתה אמורה לשלם כסף ללקוח שלי. מעולם לא נפגשנו, רק שוחחנו בטלפון על לקוחות ותשלומים. מפה לשם הגענו לדבר על הילדים: אני סיפרתי לה על ההתמודדות עם הורות לילד מיוחד. היא שיתפה בקשיים ובתהיות שיש לה עם הבן שלה. נתתי לה את הטלפון של הפסיכולוגית שאיבחנה אותנו ובאמת שעשיתי הכל כדי להבהיר לה: 1. אם האבחנה כמו שלנו, זה הכי הגיוני לבכות… אבל זה ממש לא סוף העולם. 2. ברגע שמאבחנים, אפשר לדעת איך לטפל ואיך לממש זכויות. ודאות זה החיים. 3. היום כבר יש הרבה יותר מודעות לנוירודייברסיטי.