ginger
|
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
צמאה,
הנה לך דוגמא מה עושים עם לב שבור. תראי כמה אהבה הוצאת כאן. אחרי כל הסחי שהולך במקום הזה, יש פה פרח אחד. שצמח מתוך לב שבור. תסתכלי... אפשר לגדל בו פרחים 
לב שבור אפשר לנסות להלחים..או להדביק... כך או כך.. צלקת תשאר. אפשר להשאיר אותו שבור... ולהתקדם יחד איתו כמו שהוא. אפשר להתפלש בו וללקק את הדם הניגר... עד שנמאס כבר... ואז מתחילים ללכת. קודם לזחול, אחר כך ללכת.. ואז לרוץ. האמת היא שבכל מקרה מתקדמים. כי פשוט אין שום דרך אחרת. לחיות , חייבים. יש מן חוק כזה ביקום... ש-ריק מתמלא. כזה כמוחוק הכלים השלובים. ובזמן הנכון, ה-ריק, יתמלא. וכל מה שצריך לעשות הוא לשמור על עצמנו, ולהמשיך לטפל בנו, עד שזה יקרה. העדר של אחד... מביא איתו נוכחות חדשה. תשרדי. אין ברירה. (מחייכת) ג'ינג'ר. |
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
לחכות לאהבה חדשה שתבוא ובנתיים לחיות בכאב- זה שטות גמורה!
למה שארצה אפילו להביט על מישהו שניראה פתאטי ונואש. הרעיון הוא להמשיך הלאה, לא להתקע עד שיבוא מישהו חדש ואוכל לתלות עליו את הרגשות שלי. אלא להיות בכח עצמך. קודם כל ללמוד לחיות עם עצמך לפני שאתה רוצה לחיות עם מישהו אחר. לדעת עצמך, ולא לתלות את ההרגשה שלך באדם אחר. ולפני שהנושא הזה יעלה כלל: זה שיש לי עכשיו את פרודו, לא אומר שלא התמודדתי בעבר עם רגשות ופרידות. זו דעתי בכל מקרה.. |
|
|
ana
|
לפני 19 שנים •
28 בנוב׳ 2004
אנרגיה אף פעם לא הולכת לאיבוד, מלחמת בני האור ובני החושך
עכשיו את מסוגלת לקרוא ספרים כמו יסורי וורתר הצעיר ולא להרדם באמצע, לראות סרטים מטופשים ולבכות בטירוף, להתרגש מעמקי נשמתך מכתבות על לוויתנים נסחפים לחוף, לדבר שעות ימים ושנים עם אנשים על רגשות, לעשות אהבה בלי להתאהב, להבין סבל של אנשים אחרים מבלי לדרג אותו על סמך החדשות או אחוזי נכות.
כיף נורא להתענג על האידיאליזם והטוהר שבכאב הזה תאמיני לי עשיתי פרופסורה. החיים הצרכים והדרישות שלהם בסופו של דבר מצריכים התייחסות. עדיין הרבה אנרגיה הולכת למקום הזה ומתישהו כבר מבינים שלהיות כה מאוהב (באותו זמן או אחרי הפרידה) הוא דבר שיכול להיות מסוכן אם לא מודעים לדקדנטיות הטמונה בדבר. |
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 19 שנים •
29 בנוב׳ 2004
Re: לפני כולם Uranus כתב/ה: אבל הגעגוע אליה זו סתם תחפושת, זה מסתיר את הכאב האמיתי שמתבטא בשתי שאלות שבכלל לא קשורות אליה, ורק קשורות אל עצמנו:
1. האם אי פעם יהיה זה בכלל אפשרי שאהיה מאושר עם מישהי כמו אז, האם יתכן שזה לא חד-פעמי ? 2. אם וכאשר אהיה שם שוב, מה אעשה, איך אהיה, כדי שזה לא ילקח ממני שוב ?[/b] קשורות רק בעצמינו.. כ"כ נכון. האהבה ששניכם חוויתם.. אותה כפפה שהגיעה.. היא כפפה. היד היא שלכם, היא התלבשה עליה בהתאמה מושלמת אולי. אם הצלחתם להרגיש את מה שהרגשתם את העוצמות את העיניים נוצצות את בן/ת הזוג בלב מבלי נוכחות פיסית את שאר הדברים הרי שאלו דברים שהיו בכם. והרי מה שבכם אף אחד לא יכול לקחת. ומכאן שאני מאמינה שכן, ניתן להרגיש כך שוב. נכון, הדרך הקלה וההוכחה שהתגברנו היא דרך מערכות יחסים נוספות אחרות. ואין תרופות סבתא ללב שבור.. אבל לא לשכוח להיות סלחניים עם עצמינו. להבין מה היה במערכת היחסים הזו ולאיזה מקום הגענו בתוכה מה גילינו על עצמנו על הצרכים שלנו על התגובות שלנו על מקומות חדשים בנו על ציפיה מהאחר על הרגישות שלנו על העמדת פנים על כנות על כל דבר תראו.. אני נשמעת קצת מתלקקת ואני קטנה אבל הלב שלי נשבר 3 פעמים. ורק בשנתיים האחרונות אני יודעת לאבחן את כל מה שדיברתי עליו קודם כי אני מאמינה שאין סתם. לא פגשנו את האדם סתם ולא סתם נפרדנו ממנו. ואם זה "צריך" להיות, הוא יחזור כך או אחרת לחיים שלנו. ואני לא אומרת שצריך לעבור הלאה כ"כ מהר. זה בלתי אפשרי [באופן אישי] אבל להבין שהכאב מאותו קשר שלא צלח הוא לא כשל מערכתי-אישי-כולל. זו אינטרקציה שלא צלחה. אם אותו אדם בחר בכם.. אפשר גם להוריד לו את הירח אבל אם הוא לא בחר.. עם זה אי אפשר לעשות כלום. ומי שלא בוחר בנו, אין טעם לבחור בו. הבחירה צריכה להיות הדדית. וכן, הפלצנות הזו היא דרך החיים שלי
נשיקות |
|
|