שאלה לאלו שסובלים ממצבים כמו דיכאון או חרדה

מאובחנת כבר כמעט עשור עם דיכאון וחרדות. לפני 5 שנים הצטרפה לזה אבחנה של הפרעות קשב.
טיפול cbt מאוד עזר לי, אבל כתיבה לא הייתה חלק מהטכניקות שהמטפלת עברה איתי עליהן. בגדול, התרופות עוזרות. הגעתי למצב שכבר לא עניינו אותי הסטיגמות ולא עניין אותי כלום. רציתי הקלה.
אני מכירה את החלל הריק שנפער אחרי שכותבים או מסיימים פרויקט ענק, כי החרדה והדיכאון רק מחפשים אותו כדי להתיישב. אני כרגע עובדת פחות שעות ולא יכולה להתחיל תזה כי אין מנחה זמינה שאני רוצה. אני די חוששת שזה יקרה לי… אבל בשביל זה אני עם האצבע על הדופק גם עם התרופות (אם אצטרך, אבקש מהרופא לדייק מינון), גם עם מזונות מרגיעים ואם ארגיש שאלוהים ישמור - יש תורים שאפשר להידחף אליהם.

כאחד שכבר בערך 12 שנה בלופ, כמו שאמרו לפני, זה מאד אינדיבידואלי.
אצלי כתיבה דווקא מעצימה תחושות, וגורמת לכך שאני פשוט "חי" סיטואציות שסתם עושות לי רע. למעשה, אני חושב שתקופות הדיכאון הכי קשות שלי היו דווקא כשהשתמשתי בכתיבה בתור כלי.

כמו שאמרו לפני, נסה להיות קשוב לעצמך + להתייעץ עם מי שמטפל בך.

בהצלחה!