5 מיתוסים על BDSM - עם מקורות

אמנם פה בין יושבי הכלוב, הרבה יודעים שבדסמ זה לא מחלה. אבל כשמישהו מבחוץ, ולפעמים גם מבפנים, מנסה "לאבחן" את מה שאנחנו עושים, טוב שיהיו ביד לא רק תחושות אלא גם מחקר. אז ריכזתי חמישה מיתוסים, עם מה שהספרות המחקרית באמת אומרת עליהם, כולל המקומות שבהם היא פחות חד משמעית.

מיתוס 1: רק מיעוט שולי נמשך לזה.
זה אולי המיתוס שהכי קל להפריך. בסקר של ג'סטין להמילר עם יותר מ-4,000 משיבים, פנטזיות של שליטה ומין קשוח היו מהנפוצות ביותר, כשני שלישים דיווחו על פנטזיה כזו, וכרבע אמרו שזו הפנטזיה האהובה או התכופה ביותר עליהם.[1] בבלגיה, סקר אוכלוסייה מצא כ-75% שגילו עניין כלשהו,[2] וסקר מייצג אחר מצא כ-47% שכבר התנסו בפועל ועוד 26% שהיו רוצים.[3] מחקר קנדי מצא שכ-60% מהגברים פינטזו לשלוט בבן או בת הזוג וכ-65% מהנשים דמיינו את עצמן בצד הנשלט,[4] וסקירה רחבה מסכמת שכ-40 עד 70 אחוז מפנטזים וכ-20 אחוז כבר התנסו.[5] המסקנה פשוטה, מה שמסומן כ"שולי" הוא חלק נרחב מהנוף המיני הרגיל.

מיתוס 2: זאת סטייה
כדאי לזכור ש"סטייה" היא מושג היסטורי וערכי הרבה יותר מאשר שהוא קליני. ריכרד פון קראפט-אבינג, שטבע ב-1886 את המונחים סאדיזם ומאזוכיזם, כתב בגישה מדעית לכאורה, אבל תפיסותיו הדתיות בלטו בה, והוא ראה סטייה גם באוננות ובהומוסקסואליות.[6] הוא אפילו אמר שמונוגמיה היא הוכחה לעליונותן של האומות הנורדיות הקתולויות. מאז ההגדרות השתנו מן היסוד. DSM-5 מבחין בין נטייה לא שגרתית לבין הפרעה, שמתקיימת רק כשיש מצוקה ממשית שאינה נובעת מאי-קבלה חברתית, או פגיעה,[7] ו-ICD-11, הרלוונטי יותר לישראל, הסיר לגמרי את הסאדומזוכיזם בהסכמה מרשימת ההפרעות.[8] ובכל זאת, גם היום קריטריון "המצוקה" נשאר סובייקטיבי, ולא פעם מה שמשתקף מהאבחנה הוא דווקא עולמו של המאבחן. מעבר לזה, כאמור ההסתכלות על בדסמ כמשהו "לא שגרתי", לא עומדת בכפיפה אחת עם ממצאים מחקריים.

מיתוס 3: זה אומר עליך משהו רע
כאן המחקר מוצא כמעט את ההפך. מחקר הולנדי שהשווה 902 בדסמיים ל-434 אחרים מצא אותם פחות נוירוטיים, כלומר יציבים רגשית יותר, וגם מוחצנים, פתוחים ומצפוניים יותר.[9] מחקר פיני עצום, כ-8,000 משתתפים, מצא שההבדלים באישיות בכלל קטנים עד חסרי משמעות מעשית,[10] וסקר אוסטרלי של כ-19,000 איש הראה שבדסמיים אינם סובלים יותר מבעיות נפשיות, וגברים בדסמיים אף הראו מצוקה נמוכה יותר.[11] גם החששות ה"אפלים" לא מחזיקים, רמות האמפתיה דומות לאוכלוסייה הכללית,[12] וסאדיזם בהקשר בדסמי מוסכם נמצא תופעה שונה לגמרי מ"סאדיזם יומיומי".[13] ולגבי טראומה, זה החלק שהכי פחות דרמטי. גם במחקר שמצא שיעורי התעללות גבוהים יותר, כ-90% מהמשתתפים לא דיווחו על שום פגיעה,[14] מחקרים גדולים אחרים לא מצאו פער בשיעורי ההתעללות,[15] וגם תחום ההיקשרות סותר את עצמו, יש מי שמצאו קשר לדפוסים לא בטוחים,[16] ואחרים מצאו דווקא היקשרות בטוחה יחסית.[9] סקירות רחבות מסכמות שאין עדות עקבית לכך ש-BDSM צומח מפתולוגיה או טראומה.[5]

מיתוס 4: "בסוף זאת פשוט אלימות או פגיעה עצמית.
ההבדל בין BDSM לאלימות אינו במעשה אלא באופן שבו הוא יוצא לפועל - בהסכמה, בתיאום הציפיות, במילת הביטחון ובאפטרקייר,[17] וזה כנראה מובן לכם יותר מאשר לרוב התיאורטיקנים המכובדים. גם מצבים כמו סאב-ספייס נחשבים נורמליים בהקשר של הסכמה וטיפול לאחר מעשה, אם כי דווקא הם מזכירים כמה חשוב לא לשנות גבולות באמצע, כשהשיפוט עשוי לרדת זמנית.[18] ומול פגיעה עצמית, ההבדל הוא ההקשר, המוטיבציה והתוצאה. בפגיעה עצמית הכאב הוא בדרך כלל אמצעי פרטי להפגת מצוקה, שאחריו באות לא פעם חרטה ובושה,[19] ואילו ב-BDSM הוא בין-אישי, ורוב האנשים יוצאים מסשן עם סיפוק, רוגע וחיבור.[20] ההבחנה, בסוף, היא לא ב"מה" אלא ב"איך".

מיתוס 5: אפשר וצריך לשנות את זה
הספרות על ניסיונות לשנות נטייה מינית שורשית עקבית למדי. גם ב"סיפורי הצלחה", הפנטזיה לרוב לא נמחקה אלא לכל היותר שינתה צורה או ירדה למחתרת, ואין מחקרי מעקב שמראים הכחדה לאורך זמן.[21] טיפולי הסלידה שפותחו בעבר נזנחו כלא אתיים, והדפוס מוכר מטיפולי המרה בלהט"ב, שם דיכוי בכוח נקשר לעלייה בדיכאון, בחרדה, בבושה ואף באובדנות.[21] לכן גם משרד הבריאות שולל "טיפולי המרה".[22] הגישה שנתמכת במחקר אינה מחיקה אלא שילוב בריא בתוך החיים.


ואם כבר יש את כל זה מהמחקר, אפשר לעבור לשאלה המעניינת באמת. לא "האם זה נורמלי", אלא מה המשיכה הזו בעצם עושה לנו, ולמה דווקא ככה, מה אנחנו מקבלים שם? על זה בדיוק בניתי את ההרצאה שלי 'חמישים גוונים שנחקור', שמפרקת את השאלה הזאת דרך חמש זוויות, מהגוף והמוח, דרך למידה, פנטזיה, היקשרות ואמון, ועד חופש, זהות ומשמעות. אם בא לכם להעמיק, כל הפרטים וההרשמה כאן: https://thecage.co.il/events/?events_users_concept=view_date&d=2026/7/26

הטקסט מבוסס על סדרת הספרונים שאני כותב 'שולטים בחומר'
מקורות:
[1] Lehmiller, J. J. (2018). Tell Me What You Want: The Science of Sexual Desire. Da Capo Lifelong Books.
[2] Coppens, V., Ten Brink, S., Huys, W., Fransen, E., & Morrens, M. (2020). A survey on BDSM-related activities. The Journal of Sex Research.
[3] Holvoet, L., Huys, W., Coppens, V., Seeuws, J., Goethals, K., & Morrens, M. (2017). Fifty shades of Belgian gray. The Journal of Sexual Medicine, 14(9), 1152–1159.
[4] Joyal, C. C., Cossette, A., & Lapierre, V. (2015). What exactly is an unusual sexual fantasy? The Journal of Sexual Medicine, 12(2), 328–340.
[5] Brown, A., Barker, E. D., & Rahman, Q. (2020). A systematic scoping review of the prevalence, etiological, psychological, and interpersonal factors associated with BDSM. The Journal of Sex Research, 57(6), 781–811.
[6] Krafft-Ebing, R., & Chaddock, C. G. (1892). Psychopathia Sexualis. F.A. Davis Co.
[7] American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.).
[8] World Health Organization. (2019). International classification of diseases for mortality and morbidity statistics (11th Revision).
[9] Wismeijer, A. A. J., & van Assen, M. A. L. M. (2013). Psychological characteristics of BDSM practitioners. The Journal of Sexual Medicine, 10(, 1943–1952.
[10] Paarnio, M., Sandman, N., Källström, M., Johansson, A., & Jern, P. (2023). The prevalence of BDSM in Finland and the association between BDSM interest and personality traits. The Journal of Sex Research, 60(4), 443–451.
[11] Richters, J., de Visser, R. O., Rissel, C. E., Grulich, A. E., & Smith, A. M. (2008). Demographic and psychosocial features of participants in bondage and discipline, "sadomasochism" or dominance and submission (BDSM). The Journal of Sexual Medicine, 5(7), 1660–1668.
[12] Jansen, K. L., Fried, A. L., & Chamberlain, J. (2021). An examination of empathy and interpersonal dominance in BDSM practitioners. The Journal of Sexual Medicine, 18(3), 549–555.
[13] Erickson, J. M., & Sagarin, B. J. (2021). The prosocial sadist? A comparison of BDSM sadism and everyday sadism. Personality and Individual Differences, 176, 110723.
[14] Nordling, N., Sandnabba, N. K., & Santtila, P. (2000). The prevalence and effects of self-reported childhood sexual abuse among sadomasochistically oriented males and females. Journal of Child Sexual Abuse, 9(1), 53–63.
[15] Ten Brink, S., Coppens, V., Huys, W., & Morrens, M. (2021). The psychology of kink: A survey study into the relationships of trauma and attachment style with BDSM interests. Sexuality Research and Social Policy, 18(1), 1–12.
[16] Tierens, E., Coppens, V., De Zeeuw, I., Wuyts, E., Goethals, K., Claes, L., & Morrens, M. (2025). Associations of BDSM fantasies and practices with insecure attachment styles. Psychology & Sexuality.
[17] Moser, C. (2023). Differentiating sexual violence from BDSM. The Journal of Sexual Medicine, 20(10), 1233–1234.
[18] Ambler, J. K., Lee, E. M., Klement, K. R., Loewald, T., Comber, E. M., Hanson, S. A., ... & Sagarin, B. J. (2017). Consensual BDSM facilitates role-specific altered states of consciousness. Psychology of Consciousness: Theory, Research, and Practice, 4(1), 75.
[19] Hepp, J., Carpenter, R. W., Störkel, L. M., Schmitz, S. E., Schmahl, C., & Niedtfeld, I. (2020). A systematic review of daily life studies on non-suicidal self-injury based on the four-function model. Clinical Psychology Review, 82, 101888.
[20] Ritchie, A. (2008). Harming or healing? The meanings of wounding among sadomasochists who also self-injure. In Sex, violence and the body: The erotics of wounding (pp. 71–87). Palgrave Macmillan UK.
[21] Haydn-Smith, P., Marks, I., Buchaya, H., & Repper, D. (1987). Behavioural treatment of life-threatening masochistic asphyxiation: A case study. The British Journal of Psychiatry, 150(4), 518–519.
[22] משרד הבריאות. (2022). עמדת משרד הבריאות בהקשר ל"טיפולים" להמרת הזהות המגדרית והנטייה המינית (חוזר מנכ"ל 03/2022).