קרה שבא לכם לקחת הפסקה? ומה אז?

כמו בהרבה תחומי חיים עקומת הפעילות דינמית. ספורט, צריכת תרבות, צריכת אקטואליה, עיסוקי פנאי, מיניות, קייטסרפינג ועוד
רק בהורות אין ממש הפסקה. ומה אז? פעילים פחות צורכים פחות . את חלק זה מפעיל כאילו משהו לא תקין לאחרים לא אכפת
ואחרים מרגישים שזה בריא להם בנקודות זמן מסויימות. לעיתים דברים אחרים שונים או חדשים מצליחים למלא את הבדסמ ואז מאבדים קצת ענין לפרק זמן
ואפחד לא מת מזה

אני הגעתי למסקנה שאני מחפשת אהבה ומצאתי אותה ונילית וכיום אין בי את ההרס העצמי שהיה בי כשנכנסתי לתחום

כמו פרלין, וגיליתי את זה רק לאחרונה: לא מינית-ונילית אז גם לא מינית-בדסמית. דווקא מעניין אותי לראות איך זה יהיה כשאחזור בקרוב למיניות ונילית, כשלזו הבדסמית אין לי כוונה לחזור בקרוב..

אני לא חושבת שאני מסוגלת לקחת הפסקה
לפחות לא מבחינה מחשבתית, מבחינת הצרכים ומבחינת הרצונות
לא משנה כמה אני מותשת ולא משנה כמה אני "מאוסה" מהחוויות הבדס"מיות שלי ומא.נשים באופן כללי
באשר לנושא המיניות - בעיניי, בדס"מ לא מחייב מיניות (אני אישית צריכה מיניות בתוך הבדס"מ שלי אבל אני מכירה א.נשים שממש הפוכים ממני)
,

יש עליות, יש מורדות, יש הפסקות, יש פניות הצידה, יש כל הגוונים והמינים והסוגים.

הכל תלוי תקופה ותלוי פרטנרית

פחות ממקום של מיצוי יותר ממקום שאם אין התאמה מספיק טובה אז לא.
מעדיפה הפסקה על פני משהו שלא מדויק לי.
הצורך קיים תמיד אבל הרצון להתמסר למישהו מחייב שיהיה חיבור מנטלי, עניין וכימיה מינית

כן וגם לקחתי
3 שבועות ללא שום רשת חברתית כולל הכלוב.
יצאתי מזה רק מחוזקת.

הייתי בהרבה הפסקות.
חלקן של שנים.
בסוף אני תמיד חוזר
כי רק כאן אני יכול להתבטא בנשלטות ובסטיות החמודות שלי.

סה״כ נורמאלי שאנשים יקחו הפסקות או יעזבו לגמרי.

כן, זה קורה, זה יקרה ולבסוף, אצלי זה במהגנון של משביעו רעב, מרעיבו שבע.
יש לי תקופות שאני ללא בדסמ.
יש תקופות שהן על אש קטנה מאוד..
ויש תקופות שזה מתפרץ וחסר מעצורים.

למזלי, לאורך הדרך פגשתי אנשים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי, גם אלה הונילים,
כך שאם הצורך ממש משתולל, יש לי איך לתת לו מענה
וכן, שליטה זה פאקינג תובעני