אהבה ורגש > BDSM ! ?

שלום לכולם,
אני כותב את הפוסט הזה כדי לשתף, לפרוק, להודות על הדרך, ובעיקר לפתוח דיון סביב השאלה שבכותרת.

במשך שנים רבות הייתי בטוח שאני יודע בדיוק מה המקום שלי. חשבתי שאני נשלט לחלוטין, שאני אוהב ניוש, קוקלוד ופורסט בי, ושהדרך היחידה שלי ליהנות מסקס, לתפקד או בכלל ש"יעמוד לי", היא רק אם אני מנויש. נתתי למקום הזה משקל כבד מאוד בזהות שלי.
העניין הזה שלח אותי לשנים של תסביכים, קשיים וחרדות. הלכתי לטיפול ממושך, הייתה לי בת זוג ולא הצלחתי לעשות איתה סקס, מה שרק הוריד אותי עוד יותר. הרגשתי שזה המקום היחיד שבו אני יכול למצוא מענה.
ואז פגשתי מישהי מכאן. היא שולטת, ועל הנייר היא שונה ממני בהכל. אבל מה שנוצר בינינו זו אהבה מסוג אחר, אהבה אמיתית, טהורה ומתוקה, כזאת שבחיים לא דמיינתי.

ואז קרה הדבר המפתיע ביותר: ברגע שנכנסו לתמונה רגש עמוק ואהבה ענקית, עניין הבדס"מ פשוט הפסיק לעניין אותי לגמרי.
אפילו שהיא שולטת, ואפילו שדיברנו על זה בפתיחות מלאה, פתאום גיליתי שכשיש חיבור רגשי טהור, כל הפנטזיות והמשקלים הכבדים ששמתי על ניוש ועל הקינק פשוט התפוגגו.

זה גורם לי לתהות אם הרגש והאהבה פשוט חזקים יותר מכל הגדרה או קינק .

אצלי למשל כל סשן יש לו את המקום של למה אני מתחבר אליו.
וזוגיות בדסמית טובה רק מגבירה אצלי את האהבה לתחביבים שלי , זה נותן לי להיות חופשי ובלי שיפוטיות.

לדוגמה, הניוש מחבר אותי לצד הרך שבי, ועם האחת הנכונה אני מרגיש חופשי ללבוש כל העולה על רוחה ורוחי.

סטראפ-און לוקח ממני שליטה , שליטה של הגבר הדומיננטי , וזה נותן את ההרגשה להיות משויך.

קוקהולד זה תוצר של השפלה על הגבריות שלי, השפלה שעם הנכונה הגעתי למחוזות מטורפים בעולם הקוקהולד והפורסט בי.

כל הדברים הללו מושכים אותי , ויצא לי להיות בזוגיות כזו , וכל פעם זה הביא אותנו למחוזות שלא חלמתי להיות בהן.
שוב אצלי זה רק חיזק.

כמה זמן אתם ביחד?

7 חודשים

אז הייתי מחכה קצת… לפעמים בדסמ הוא תקופה בחיים ולפעמים הוא בא והולך.

לגמרי
אבל לא זאת הנקודה שרציתי להעביר ולדון עליה.

הבנתי את הנקודה, אבל קשה לדבר עליה באופן תאורטי. אני יכולה לספר לך שאצלי בקשר קודם האהבה החזיקה זמן מה לפני שחזרו הפנטזיות הבדסמיות. אבל כל אחד שונה.

אצלי הצורך לא נעלם אבל שינה צורה. כבר לא מושכים אותי דברים מסויימים שעבדו טוב בקשר מבוסס מיניות, וכן מושכים אותי דברים אחרים שצמחו מתוך הזוגיות והחיבור.
ובאמת בתקופה הראשונה הצורך ירד, כי האהבה כל כך מילאה אותי, זו הייתה חוויה חדשה בשבילי, לפני כן לא אהבו אותי ככה. אז זה סוג של כנראה מילא את הצורך בריגוש וחידוש ופירוטכניקה. אחרי כמה שנים ביחד הבדסמ חזר בצורה אחרת, כמשהו שמשרת את הזוגיות ולא כתכלית לעצמו. האהבה יותר חזקה מהקינק ויותר חשובה ממנו, זה הפך לדבר הכי חשוב וכל השאר נהיה משני.

מה שאתה מתאר נשמע לי נפלא.

ועל עצמי אני מרגישה שהצורך יורד בתקופות שאני מרגישה נפלא. במיוחד הצורך להישלט. כשטוב לי אז אני פחות מרגישה שלהיות נשלטת זה משהו שאני ממש זקוקה לו ויותר משהו נחמד שכיף לפעמים אבל כבר לא כזה חשוב.
רק שאחרי הרבה שנות נישואים, לא כל הימים טובים. זה אף פעם לא נעלם לגמרי אבל המידה שבה אני מרגישה *חוסר* יורדת כשטוב. פחות מרגישה שאם לא אקבל את זה אז אהיה אומללה.

ודווקא אז נהיה לי יותר חשק לשלוט. כשאני חזקה ושמחה אז יש לי יותר חשק לשלוט ולהעניק ולהכיל את הצד השני ולהיות אקטיבית ולבטא את הרצון שלי בצורה אקטיבית, שאני אעשה ולא רק שיעשו לי. וגם זה אולי קשור לתחושה שאני אהובה ויש לי מקום.

בכל מקרה אין לי ספק שזוגיות משנה את מערכת היחסים שלי עם הקינק או עם הצורך. או אפילו את הקשר שלי עם העולם. יש תקופות כאלה וכאלה ולפעמים הדחף כן חזק, אבל אני כבר שונה. זה שגיליתי איך זה להיות אהובה ומוערכת, איך זה מרגיש לעשות סקס או סשן עם מישהו שיש לי איתו חיבור עמוק ותחושת בית, זה שינה אותי.

בדסמ זה כמו חומוס, עושים מאהבה או שלא עושים בכלל.

בכנות לא מצליח להבין "סטוציונרים" של בדסמ.

רק לי השאלה נשמעת כמו מקבילה בדסמית ל- אחרי החתונה כבר אין סקס?
כי לי אישית אהבה רק מגבירה ומשפרת את הבדסמ.
אבל הבדסמ שלי הוא מיני, ומצריך קשר עמוק מספיק בשביל להיות יותר טוב.