אחריות של מי?

אנחנו מדברות הרבה, אני וחברה, על



הנושא הנפיץ: אחריות של שולט אל מול אחריות של נשלטת.

יש את הטענה המוכרת: כולנו בוגרים, נכנסים בעיניים פקוחות ומתוך בחירה, אז... מי שנכנס למטבח, שלא יתלונן על החום. וזה נכון, אבל זה לא כל האמת. לפחות מבחינתי.

שולטים (לרוב) נהנים מההתמסרות, מהתלות שהם עצמם בונים, מהחיות שהם מעוררים אצל האישה. לא משנה אם זה מזין את האגו, את הגוף, את הלב (או רק את הזין) זה חלק מהעסקה, וזה בסדר. השאלה שלי היא מה קורה אחר כך, כשהדבר הזה נגמר.

הזכות להיפרד ברורה, לאף אחד אין חובה להישאר. אבל האם הזכות הזאת פוטרת לגמרי מהאחריות למה שנבנה? או שזו הגזמה לצפות לאחריות ברגע שכבר אין קשר? הרי זה לא קשר רגיל, אם מישהו יוצר תלות ומטפח אותה במודע, עולה השאלה האם יש לו תפקיד גם ברגע שהוא הולך, או שברגע הפרידה כל האחריות עוברת אוטומטית בחזרה לנשלטת, כאילו לא שני צדדים בנו את זה יחד?

אני רואה מקרים בהם השולט נהנה ממה שהוא מייצר אצל האישה כל עוד זה נעים לו ואז, ברגע שהוא לא רוצה בזה יותר, פתאום היא זו שמצטיירת כ״פסיכית״, כ״תלותית מדי״, כמי שלא ידעה לשמור על עצמה. כאילו התגובה שלה למה שהוא עצמו יצר היא הבעיה, לא ההשלכה הטבעית של מה שקרה ביניהם.

אז אני רוצה לדעת: איך מושג האחריות הזה אמור לבוא לידי ביטוי במצב כזה? בפרקטיקה, לא במילים יפות. ולמשך כמה זמן, אם בכלל? ואם היא לוקחת את זה למקומות שכבר לא קשורים אליו, שמזכירים יותר אובססיה מאשר כאב טבעי מפרידה, האם הוא עדיין אחראי על זה? יש נקודה שבה האחריות שלו נגמרת והאחריות עוברת אליה, לתהליך שלה, למה שהיא בוחרת לעשות עם הכאב?

מה האחריות שלו, אם בכלל, ועד איפה? מה האחריות שלה, אם בכלל, ומאיפה?