אחריות של מי?

אחד הדיונים המעניינים והמחכימים שיצא לראות פה בכלוב, תודה לעל מי שטרח/ה להגיב 🙏🏻

במערכות יחסים בדסמיות, מוטלת על השולט אחריות גבוהה מאוד. מדובר ביחסי כוחות לא סימטריים לחלוטין, צד אחד מחזיק את כל הכוח והצד השני חשוף לחלוטין. אם הצד שמחזיק את הכוח לא ינהג באחריות ובזהירות, יכול להיגרם נזק שאינו בר תיקון.
בסופו של דבר, התנהגות של אנשים היא פונקציה של הפרופיל והאופי שלהם. מי שהוא אמפתי, בוגר, מפרגן, אכפתי, דואג, אחראי, יתנהל כך בכל מערכת יחסים שהוא יטול בה חלק ולהפך.
אנשים נמצאים במערכות יחסים לא בדסמיות שהן סבל ארוך ומתמשך, עם פרטנרים מניפולטיביים, ביקורתיים, קנאים ואגואיסטים והם נשארים שם ממגוון סיבות, חשש מהלא נודע, צורך אנושי באמפתיה, בלגיטימציה, פחד מבדידות, אלו גורמים להם לשכנוע פנימי עמוק שצפוי שינוי, שהאירועים הקשים הם חד פעמיים, שהם אשמים וכיו"ב, זה לא ייחודי למערכות יחסים בדסמיות, אלא שבהן, כאשר הצד החזק הוא רע, לצד החלש קל יותר להיקלע למערבולות האלו והרע יתן דרור לרוע שלו ללא מגבלות.
בסופו של יום אנחנו צריכים להיות רק בסביבה שמסבה לנו אושר, ביקורת מתמדת, חוסר פרגון וכו' וגו' וכיו"ב, אלו תמרורי אזהרה בוהקים.

באמירות האלה יש סכנה. בכל זאת מדובר בשני יצורים בוגרים ומודעים שבאים לתת ולקבל בדיוק את מה שהם מעוניינים בו.
לא נדובר באנס ונאנס, לא מדובר בילד ומבוגר. שני אנשים בוגרים. אפילו לא פסיכולוג ומטופל.
האחריות היא של שניהם יחד וכל אחד לחוד.
הכלל הראשון והאחרון באחריות הוא - שהיא לא ניתנת לחלוקה.
קצת כמו בתאונות בצומת - שני הצדדים אחראים להיכנס אליו רק כשהוא פנוי.
זה אומר שגם אם אני "מאציל סמכויות" או מעביר כח/שליטה/הובלה, למישהו אחר, זה לא מקטין את האחריות העצמית שלי.
וכנ"ל הפוך. מה שכתבתי קודם הוא בהלימה מלאה לטקסט הזה ולא בסתירה.
אני פשוט התייחסתי לצד אחד וליכולת שלו להיות בתהליך עד סופו.
כל אחד אחראי על ההתייחסות שלו לצד השני. לא להיפך.

ואף אחד מאיתנו לא טלית שכולה תכלת, כולנו צריכים את החוטים הקטנים שמחזיקים את הדבר השלם.
זה לקח שלומדים לפחות פעם אחת (וכואבת) בחיים, ועם קצת מזל והרבה רצון טוב, לא חוזרים על זה.
כל היבריס פוגש בנמסיס.